ממשלת ישראל מתקדמת לקראת הלגליזציה של 35% ממאחזי ההתנחלויות בגדה המערבית הכבושה, כחלק מתוכנית הכוללת "התיישבות של 70 מאחזים מתוך 200 הממוקמים בשטח C", לפי דו"ח שפרסם היום נחשפה עמותת "במקום - תכנון וזכויות אדם".

בדו"ח נאמר כי שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ', "מפברואר השנה נקטו בצעד שמטרתו ליישב 35% מהמאחזים הקיימים כיום על אדמות שטח C במערב. בנק, למרות פגיעה בשלטון החוק ובתכנון המרחבי". בגדה המערבית ובכלכלה הישראלית, למרות שרוב ה'אתרים המיועדים להתיישבות', אין טעם ליישב אותם, או שהסיכויים ליישבם הם רָזֶה."

על פי המידע המוצג בדו"ח, "הצעד שנדחף על ידי ישראל כולל התיישבות של 63 אתרים בשטח C, בהם יש כיום 70 מתוך 200 מאחזים להתנחלויות באזורים אלו".

בדו"ח צוין כי "במסגרת צעד זה פועלת ממשלת ישראל לחבר אותה באופן מיידי לרשתות המים והחשמל, להקים בה מבני ציבור ולהפסיק את צעדי האכיפה המשפטיים נגדה".

לדבריו, "בהתבסס על ניתוח הדרך שבה ישראל תפסה קרקעות, ברור ש-49 מתוך 63 אתרים נתפסו בקרקע פלסטינית פרטית, בעוד שקרקעות של בעלות לא הוכחה נתפסו בחמישה מאחזים נוספים בהתנחלויות".

הדו"ח הדגיש כי "מבחינה משפטית, הצעד שהשר סמוטריץ' עושה חורג מהחוק החל בשטחים הכבושים, המגביל את נושא חיבור התשתיות למבנים שנבנו בהיתר בנייה בלבד".

בהקשר זה מציינים בדו"ח כי "האפליה התכנונית נגד האוכלוסייה הפלסטינית הולכת ומחריפה, שכן צעד זה אינו כולל בנייה בלתי חוקית ליהודים, בעוד שהחוק האוסר על בנייה ללא היתר מיושם בקפדנות נגד פלסטינים בגדה המערבית".

על מנת להבהיר את האפליה בתכנון לרעה של פלסטינים בשטח C, הדו"ח סקר "נתונים עדכניים המצביעים על כך שמאז 2011, הרשויות הישראליות אישרו רק 7 מתוך 115 תוכניות התנחלות שהוגשו עבור מבנים פלסטינים קיימים עבור פלסטינים", והדגיש כי "כל זה קורה לאור פער גדול בשטח הקרקע המוקצה לפיתוח, עבור שתי קבוצות האוכלוסיה בגדה המערבית, בעוד שהשטח שבו הפלסטינים יכולים לבנות כחוק מהווה רק 0.5% משטח השטח של השטח שטח C, התוכניות המאושרות ליישובים משתרעות על 28% משטחי C.

בדו"ח הודגש כי "החלטת ממשלת ישראל מרוקנת מתוכנו את תהליך התכנון ופוגעת במניעים לתכנון חוקי ומאורגן. זאת משום שהיא מאפשרת הקמת התנחלויות אפקטיביות, המחוברות לתשתיות, למרות אי אישור תוכנית שאמורה. להוות את הבסיס המשפטי לבנייה בנוסף, מבחינה כלכלית", תוך שימת דגש כי "יישום החלטת הממשלה יעלה לציבור הישראלי מיליארדי שקלים, שרובם יתבזבזו, שכן הדבר כולל חיבור התשתית לעשרות קטנטנים. ומאחזים יישוביים מבודדים, והקמת מבני ציבור ואמצעי ביטחון, תוך יישוב רובם יהיה תלוי בהריסת מבנים רבים במקרה של הכנת תוכניות למאחזים ובמידה ובעלי המבנים ירצו לקבל היתרי בנייה".

הדו"ח בחן את המאחזים שסווגו כאתרי התיישבות, ומצא כי רובם אינם עומדים בתנאי היסוד לקידום תכנית התיישבותית, שכן ב-32 מהם אין היתכנות להצגת תכנית התיישבותית, בעוד שהיתכנות מתוך 12 מתוכם נחשב נמוך, לא יותר, ובנוסף אליהם יש 6 אתרים שההתיישבות בהם היתכנות בינונית, ורק ב-9 אתרים יש היתכנות גבוהה", לפי הדו"ח.

על פי הדיווח, "גם לגבי הנקודות שיש טעם בהסדרה, קרוב למחציתן היו נתונים בעבר לניסיונות התיישבות תכנוניים, וניסיונות אלו לא התקדמו".

הוא ציין כי "המכשולים ליישובו כוללים: היעדר כדאיות של דרכי גישה חוקיות בשל מעברם באדמות השייכות לפלסטינים, השטח הקשה, הקושי לקבוע את היקף השיפוט ואי-התאמה של אדמות מדינה לפיתוח. ."

מעמותת "במקום - תכנון וזכויות אדם" נמסר כי "החלטת ממשלת ישראל מלמדת כי פעולות בנייה בלתי חוקיות המבוצעות על ידי מתנחלים הן המניעות את התכנון המרחבי בשטח C, ובמקום שהמינהל האזרחי יתכנן את השטח שבאחריותו בהתאם לחוק. שיקולי תכנון, לטובת האוכלוסייה הפלסטינית המוגנת, המציאות מעוצבת על ידי המתנחלים ועל פי האינטרסים שלהם.

בעמותה הדגישו כי המתנחלים "מטילים עובדות בשטח, ומערך התכנון, בהנחיית הדרג המדיני, מיישב את המבנה ומרחיב אותו כך, מערכת התכנון משמשת כלי בידי המתנחלים להשיג את מטרותיהם לתפוס את הכמות הגדולה ביותר של קרקעות, תוך הדרת פלסטינים מהאזור, יצירת פיצול מרחבי, מניעת אפשרות של פיתוח פלסטיני".