איך אפשר לקרוא את כוונותיו של נתניהו?

כשישראל התנקשה בראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, בטהרן, יום אחד בלבד לאחר רצח הבכיר הבכיר בחיזבאללה, פואד שוקר, קראתי לכמה אנליסטים באתרי חדשות ופרשנים ברשתות החברתיות שהמטרה של זה המבצע היה לספק לנתניהו את ההזדמנות לרדת מהעץ ולהכריז על "ניצחון" במלחמה ולסיים אותה, כדי לצאת מהביצה של עזה בה היה מסובך.

למען האמת, הופתעתי מההצעה הזו, שכן שני החיסולים של שוכר ולאחר מכן הנייה מצביעים בבירור על ההפך הגמור, כלומר, שנתניהו לא מתכוון להפסיק את המלחמה, אלא להרחיב את שטחה ולהפוך אותה לשטח מוחלט. מלחמה פתוחה. ישנן מספר עדויות המראות זאת, בנוסף למספר סיבות שניתן להסיק בעת ניתוח התנהגותו.

אנחנו חייבים להיות מאוד גלויים עם עצמנו בזמן קריטי זה החדשות העוקבות אחר ההתפתחויות בעבודה להשגת הסכם לסיום המלחמה בתמורה לחילופי שבויים היא בסך הכל תעתוע שאין בו אמת, כמו לבנימין נתניהו. כוונה להגיע לעסקה בכלל, המטרה שלו היא להרחיב את היקף המלחמה למלחמה אזורית פתוחה.

זוהי אמת ברורה כמו השמש, שרבים מבני אומתנו אינם רוצים להכיר בה, ובמקום זאת מתעקשים להיאחז בתקווה להצלחת הלחץ של המעצמות הגדולות עליו להשלים את העסקה, או שהוא ייכנע. ללחצים פנימיים שמסרבים להרחיב את המלחמה ולדרוש עסקת חליפין בהקדם האפשרי, בעוד שהראיה היא לרצונו של נתניהו להימלט על ידי הרחבת היקף המלחמה, היא הפכה ליותר ממה שניתן לספור.

אולי האחרונה הייתה תגובתו להצהרה המשולשת הקטארית-מצרית-אמריקנית על חידוש המשא ומתן להפסקת המלחמה, על ידי ביצוע הטבח בבית הספר "אל-טבאין" בשכונת אלדראג' בעזה, שבו נהרגו יותר ממאה אזרחים. , תוך כדי תפילת השחר. דפוס ההתנהגות של נתניהו התברר, שכן בכל פעם שמדברים במסדרונות הפוליטיקה על הפסקת המלחמה או פתיחת משא ומתן, הוא נוקט בכל פעם להרוג עוד אזרחים בדרכים מחרידות יותר.

האמת שממנה צריך להתחיל היום בהתמודדות עם דמותו של בנימין נתניהו, בקצרה, היא שהוא רוצה מלחמה ותו לא, והוא לא מרגיש שום לחץ פנימי אמיתי בהקשר הזה, כי אויביו היום, גם אם הם רבים יותר, אינם מהסוג שהופך את התנגדותו להתנגשות אמיתית ברחוב, מה שהופך אותם לחלשים יחסית מהימין התומך בנתניהו, שמוכן לשרוף את האדמה במציאות, לא באופן מטאפורי, כדי ליישם את סדר היום שלו.

באשר לארצות הברית של אמריקה, ממשל ביידן, לאחר שהכריז על פרישתו מהמרוץ האלקטורלי, נחלש בהשפעתו על החלטות נתניהו מאי פעם, שכן ימיו של ביידן בנשיאות ספורים, והאפשרויות פתוחות לגבי הבחירה. הנשיא הבא, בין אם זה טראמפ, המועמד המועדף על נתניהו, או קמאלה, שהוא לא מעדיף.

הפניית המכה הזו לאיראן - לפני שהייתה לחמאס - על ידי התנקשות בפקיד כמו אסמאעיל הנייה על אדמתה ובאירוע שבו הנשיא החדש שלה נכנס לתפקיד, לא יכולה להיכלל בקטגוריה של צינון חזית עזה או חיפוש אחר ניצחון הזוי. שבאמצעותה ניתן להכריז על הפסקת אש, פשוט באמירה, כי גודל ושיטת התקיפה תוכננו באופן שאיראן לא תוכל לשאת, אלא אם כן היא רוצה להיראות ככניעה לישראל.

לכן עליה להזמין תגובה איראנית גם אם זו לא העדפתה, כלומר נתניהו הכריח את איראן להגיב בצורה חזקה ומזיקה לישראל, מה שייתן לו בהמשך אפשרות להגיב לתגובה שעלולה להזיז. דברים לקראת נתיב מהיר למעלה.

אותו דבר ניתן לומר על התקיפה שהופנתה לחיזבאללה באמצעות התנקשות בדמות בולטת בו, שכן היא אילצה אותו לנטוש את מצב התמיכה הצבאית, ואילצה אותו להיכנס לקרב בצורה כזו או אחרת ובהיקף נרחב. לכך התייחס מזכ"ל המפלגה, סייד חסן נסראללה, בנאומו לאחר אירוע החיסול.

אני לא מתכוון כאן לומר שנתניהו טמן בהכרח מלכודת לאיראן ולחיזבאללה, אלא לומר שהוא החליט ללכת לקיצוניות במלחמה הזו, ולהעמיד את איראן וחיזבאללה במצב שהם יכולים רק להגיב, והוא מהמר שישראל תוכל לשאת את התגובה הזו, ולאחר מכן להשיב לו שוב, בתרחיש התואם את כוונתו להרחיב את הקרב תוך שמירה על שליטה.

האמת היא שהסיסמה מאחורי המגמה הזו היא הבחירות לנשיאות אמריקה. נתניהו החל את המהלכים המטורפים הללו מיד עם חזרתו מארה"ב, ולאחר פגישות מרובות, שהאחרונה והבולטת שבהן הייתה פגישתו הממושכת עם המועמד האהוב עליו, דונלד טראמפ.

אני לא שולל שנתניהו רוצה להשיג את ההתרחבות המבוקרת הזו עד לנובמבר הקרוב, כדי לגרור את ממשל ביידן - בניגוד לרצונו - לעימות עם איראן. עדות לכך היא פריסת ספינות מלחמה של ארה"ב בבחריין: האדום והים התיכון, והכרזתה כי תגן על ישראל מפני כל תגובה איראנית לחיסולו של הנייה.

לפי תפיסה זו, מעורבותו של הממשל האמריקני הנוכחי במלחמה הזו בכל רמה שהיא, קטנה ככל שתהיה, עלולה להחליש אותה ולהגדיל את סיכוייו של טראמפ לגבור בבחירות הקרובות אם טראמפ ינצח, הוא ישלים את התוכנית ואולי להגשים את החלום הישן של נתניהו להכות את איראן עצמה, או את כניסת ארה"ב איתה בעימות ישיר, אין מנצח גדול יותר מישראל.

נראה שממשל ביידן הבין את המגמה הזו, ולכן פנה לנסות לצנן את החזיתות ולמתן את התגובה האיראנית בכל דרך, תוך שלא פוגע בתדמיתו כמגן ובעל בריתה החזק ביותר של ישראל.

עם זאת, אם נניח את ניצחונו של קמאלה האריס בבחירות לנשיאות, המשמעות היא שמדיניות ממשל ביידן הנוכחי תימשך בניגוד לטעמו של נתניהו, אך ניצחונו של האריס בנובמבר ייתן לנתניהו זמן לצאת ממצוקתו במהלך השניים המלאים. חודשים בין הבחירות בארה"ב בנובמבר, והנשיא החדש ייכנס לתפקידו בינואר של השנה הבאה. כלומר, נתניהו הוא המנצח בשני המקרים, למרות רצינות ההרפתקאה שלו והאפשרות שתוצאותיה יפנו נגדו, גם אם ניצחון טראמפ יהיה משמעותי עבורו.

בנוסף, המאמץ של נתניהו להחליף את הנהגת הצבא, והנהגת השב"כ בפרט, בהנהגה קרובה אליו, מאשר את מה שאמרנו על רצונו להרחיב את הסכסוך ולפתוח אותו לרווחה, לא לצנן אותו השב"כ תמיד היה הרציונלי והאינטיליגנטי ביותר בהתמודדות עם המציאות בתוך הפלסטינים בין אם בירושלים, בתוך הקו הירוק, או אפילו בגדה המערבית.

הוא זה שריסן את נתניהו יותר מהזדמנות אחת כדי שהמצב בשטחים הפלסטיניים לא יירד לפיצוץ של אינתיפאדה שלישית, כפי שאירע ב-2017, בהשתוללות בשער האריות בירושלים ולכן, לנטרל זאת המכשיר פותח את הדרך לנתניהו לנוע בחופשיות רבה יותר.

לפיכך, יש לצפות שתומכיו ובני בריתו של נתניהו יבקשו לחמם את חזית ירושלים והגדה המערבית, למרות הסכנה שבכך, במיוחד מכיוון שאנו מתכוננים לעונה אלימה בדרך כלל בירושלים לקראת מה שמכונה "יום השנה ל- חורבן בית המקדש" בשלושה עשר באוגוסט הקרוב, השנה נמצאת בשיא תופי המלחמה באזור.

לקראת אירוע זה, התנועה הציונית הדתית וקבוצותיה הקיצוניות נערכים לצעדות מאסיביות סביב חומות ירושלים ובתוך מסגד אל-אקצא המבורך. אם הקבוצות הללו יצליחו לבלבל את האזור הרגיש בצורה שלא תוציא את העניינים משליטה ישראלית, הדבר יאפשר לנתניהו להרחיב את היקף הסכסוך ולזכות לתמיכה נוספת בקרב קטבי הימין הקיצוני, מה שיחזק את שלו. עמדה מול אויביו הפנימיים.

כל הנתונים הללו מעידים - ללא ספק - שנתניהו אינו רוצה להפסיק את המלחמה הזו, אלא רוצה להרחיב אותה ולערב את ארה"ב ישירות עמו. חלק מהאנליסטים הקוראים להתעלם מההסלמות הישראליות הללו עשויים לחשוב שהתמודדות עם מגמה זו חייבת להיות על ידי התעלמות מהפרובוקציות של נתניהו או "אי נגרר" להגיב אליו בפרופורציה להיקף הפיגועים שהוא מבצע בכוונה תחילה.

אבל במציאות, גישה זו אינה מציאותית ואינה נכונה. כי זה מפתה את נתניהו להפעיל יותר לחץ ולהתקדם במהירות כדי לשבש את המשוואות באזור, ולהתקדם לקראת פתרון משוואת ההרתעה לטובת ישראל.

זה מביא אותנו למסקנה הגיונית אחת: יש רק פתרון אחד לנתניהו, שהוא לאלץ אותו להפסיק את המלחמה באמצעות התפתחויות בשטח, בין אם בחזית עזה, בחזית ירושלים, בגדה ובפנים הארץ, ובין אם בחזית. החזית הצפונית, ולא על ידי הסתמכות על לחץ דיפלומטי מצד אף מפלגה.

לגבי האי