אלימות סדיסטית בסכסוכים: מקרה בוחן של התוקפנות הישראלית על עזה

אסירים דיברו על כך שהוצגו בפני הציבור הישראלי בכלובים עם סורגים כדי שיירקו ויזרקו עליהם בננות דיווחים אחרונים על זכויות אדם ועיתונאים שמספר חיילים החדירו טלפון נייד לחלק האחורי של אחד האסירים. אסירים ואז קראו לו כדי שזה יצלצל בתוך הגוף שלו בזמן שהם צוחקים ונהנים, כמו שאומרים החיילים לאסירים הם משחקים כדורגל עם הראש של הילדים שלהם בעזה, וזה רק קצה הקרחון של תמונות ברורות של. התנהגות סדיסטית שנהגו הישראלים נגד הפלסטינים בתקופת רצח העם.

סדיזם מוגדר כהנאה או סיפוק פסיכולוגי שאדם שואב מגרימת כאב או סבל לאחרים. אנשים מסוימים עשויים לבצע את המעשה הסדיסטי, בעוד שאחרים רק צופים ונהנים ממנו בחילופין. סדיסטים עלולים לגרום לכאב פיזי, השפלה או מניפולציה רגשית כדי לגרום נזק לאחרים וליהנות מכך. דוגמאות כוללות לומר לאסירים שיש להם גישה לנשותיהם ולתקוף אותן מינית, להציג תחתונים של נשים בעזה או למנוע מאסירים להשתמש בשירותים. כדי לבזות את ערכם האנושי ואת הפגיעה המוסרית שלהם.

אחד הסימנים החשובים ביותר לסדיזם הוא היעדר רגשות אשמה או חרטה, אשר ניכרו כאשר עשרות מתנחלים וחברי כנסת הפגינו להגנת חיילים שביצעו הפרות מיניות כלפי אסירים בעת חקירתם, והסבירו כי הצבא למוסד יש את הזכות לבצע כל התעללות באסירים פלסטינים בזמן מלחמה, מה שמראה שהנטיות הסדיסטיות הללו אינן אינדיבידואליות, אלא קולקטיביות וברמה של המחוקק הישראלי.

מקובל בסכסוכים אלימים שמופיעות צורות מרובות של התנהגות סדיסטית שהופכות את חייהם של אזרחים למרים ומסובכים יותר, כפי שאנו רואים בתוקפנות הישראלית נגד העם הפלסטיני, באמצעות שיטות אכזריות המכוונות לאזרחים ומגבירות את סבלם. אבל כדי להבין טוב יותר את התופעה הזו, יש צורך להעמיק במשמעויות הפסיכולוגיות, החברתיות והפוליטיות של התנהגות סדיסטית.

תצפיות כלליות על התפשטות מעשים סדיסטיים נגד אזרחי עזה 
בעיצומו של רצח העם המתרחש בעזה ונמשך כבר יותר מעשרה חודשים, מופיעות סצנות - יותר מדי מכדי לספור - המשקפות מעשים אכזריים החורגים מגבולות החוקים והמוסר, ומדגישות בבירור כיצד יכולה אלימות להתגלם בצורותיו הכי מכוערות, להסביר את השקר של הטענה המתמדת של פקידים ישראלים שצבאם הוא "הכי אתי בעולם".

פרקטיקות אלו מופיעות במספר צורות, אחת מהן היא פיגועים חסרי הבחנה, שכן רובם המכריע של אזורי המגורים בעזה היו נתונים להפצצות חסרות הבחנה, שהובילו להרס בתים ולפגיעה באזרחים. התקפות אלו מכוונות לאזרחים, וגורמות לאובדן חיים מחריד ולהרס רכוש, למרות יכולתם הברורה של הישראלים לתקוף בדיוק אנשים שנועדו להתנקש, כפי שקרה לפני מספר ימים בחיסולו של המנהיג הפלסטיני איסמעיל הנייה בטהרן בעת שהיה בשטח מתחם מגורים לאורחי המדינה שהיה מוגן ברמות הגבוהות ביותר.

בביטוי נוסף בוצעה עקירה כפויה של אזרחים מבתיהם, שהובילה לעקירת אלפי משפחות לאזורים לא בטוחים או צפופים. שימו לב כי עזה היא אחד האזורים הצפופים ביותר בעולם, וכי כל עקירה של חלק מאוכלוסייתה תהווה אסון לאזורים שאליהם הם נעקרו. צריך גם לציין שהעקירה הזו לא התרחשה רק פעם אחת, שכן רבים מתושבי רצועת עזה נעקרו יותר מ-10 פעמים מאז תחילת התוקפנות. אסור גם לשכוח שלעקירה הכפויה הזו אין הצדקה ביטחונית. אלא הוא אך ורק הטלת סבל על העזתים. עקירה כפויה זו משקפת ממד סדיסטי בכך שהיא גורמת לנזק פסיכולוגי ופיזי חמור לנפגעים.

מדיניות הענישה הקולקטיבית היא צורה נוספת של סדיזם ישראלי, המופיעה בהתנהגויות רבות, כמו מדיניות הרעבה וקיפוח מרכיבי החיים הבסיסיים, שגבתה את חייהם של ילדים רבים ודחפה כלבים וחתולים להשתולל ולאכול. גופות. מדיניות כזו, שהוחלטה בדרגים הגבוהים בישראל, משקפת סדיזם ממסדי ומעודדת קבוצות מתנחלים להביע את הסאדיזם שלהן באופן בוטה כשהן תוקפות משאיות מזון לכיוון עזה.

אחת הצורות הברורות ביותר של סדיזם בתוקפנות הנוכחית היא הפרקטיקות המתרחשות במהלך מעצרים ועינויים, שכן דיווחים תיעדו כמה מקרים של מעצר שרירותי ועינויים של עצירים פלסטינים. רבים מהאנשים הללו עברו עינויים פיזיים ופסיכולוגיים, תוך שהם עוסקים בהתנהגויות שנועדו לגרום למקסימום כאב וסבל למשך הזמן הארוך ביותר האפשרי.

מה שדווח מעדויות אסירים על חיילים שקראו לחבריהם ולקרובי משפחתם להעיד על ההתעללות לה הם העבירו אסירים פלסטינים מעיד על התצוגה המהנה והאכזרית שתרגלו החיילים. תועדו מקרים רבים של התעללות ואפליה של אסירים פלסטינים, כמו התעלמות מזכויותיהם הבסיסיות למזון, היגיינה ותרופות, והפנתם ליחס קשה, לרבות מכות והתעללות אלימות, כיבוי בדלי סיגריות על צווארם, הפשטתם. מבגדיהם, מכסים את עיניהם במשך עשרות ימים, מכריחים אותם לאכול באזיקים, וקושרים כל שני אסירים ומכריחים אותם לבלות כל הזמן, אפילו בזמן השימוש בשירותים, לספק מים חמים מאוד למקלחת למשך דקה אחת בלבד. , ותקיפה פיזית אלימה, אפילו על ידי צוות רפואי, על אסירים פצועים וחולים.

מימדים פסיכולוגיים וחברתיים של סדיזם 

ישנן סיבות רבות מאחורי גילויי סדיזם בקונפליקטים, והן משקפות אופי מורכב הקשור לנפש האדם ולהקשר הפוליטי והחברתי, כולל הדברים הבאים:

1. דה-הומניזציה: בסכסוך ארוך טווח כמו הכיבוש הישראלי בפלסטין, דה-הומניזציה של פלסטינים הופכת להיות הצעד הראשון לעורר אלימות אינסופית נגדם וללא כל תחושת אשמה כלפיהם. כאשר קבוצה אנושית נתפסת כתת אנושית, קל יותר להצדיק פעולות סדיסטיות כלפיה. תהליך הפשטה זה תורם להצדקה של מעשים אלימים ואכזריים. הדבר בא לידי ביטוי בבירור בהצהרותיהם של גורמים ישראלים רבים לאורך השנים כי הפלסטינים הם ג'וקים או חיות אדם.

2. חסינות של מוסדות צבאיים ופוליטיים: מוסדות צבאיים ופוליטיים יכולים לעודד או לסבול התנהגות אלימה. מדיניות צבאית הכוללת התמקדות מכוונת באזרחים או גרימת נזק עשויה להיות מונעת ממטרות פוליטיות או אסטרטגיות, ולחזק את תרבות האלימות בקרב המזוהים עם אותם מוסדות. הממסד הישראלי מביע גם הסכמה לפרקטיקות רבות של אלימות פוליטית קשה לאורך שנות הכיבוש מבלי להטיל אחריות על מבצעיהן. הבטחת החסינות עודדה חיילים ומתנחלים לבצע פשעים מול המצלמות מבלי להתחשב בכל אפשרות להטיל עליהם דין וחשבון על כך. אם הם הצליחו להתחמק מאחריות לפשעים בודדים, כמו הרג מוחמד אל-דורה ושירין אבו עקל'ה, איך אפשר להעמיד לדין את ההרג המאסיבי, האינטנסיבי והמסלים של כמעט 30,000 ילדים ונשים?
3. ההשפעה הפסיכולוגית של ה-7 באוקטובר: תמונת התבוסה שהונחתה לצבא הישראלי המתנשא ב-7 באוקטובר הובילה לרגשות השפלה נרחבים, שהישראלים מנסים להיפטר מהם על ידי גילוי פעולות נקמה ושפיכת כעסם עליהם. כל מה שהוא פלסטיני.

4. הצדקה ותעמולה פוליטית: לתעמולה פוליטית ותקשורתית יש תפקיד מרכזי בעיצוב תפיסות האנשים לגבי הסכסוך. כאשר האויב מוצג באור קיצוני או לא אנושי, הדבר יכול לחזק את ההסכמה החברתית למעשים אלימים. התקפות צבאיות על אזרחים פלסטינים מוצדקות לעתים קרובות כהכרחיות לביטחון ישראל. הצדקות אלו נתמכות לרוב בתעמולה המציגה את הפלסטינים כאיום מתמיד, היוצרת סביבה שבה אלימות והשפלה מתקבלות כאמצעי שליטה ושליטה לגיטימיים.

כל הניתוח לעיל של גילויי הסדיזם הישראלי כלפי הפלסטינים עשוי להסביר את התגובות המפתיעות של רוב האסירים הישראלים שהיו מעורבים בעסקאות חילופין שהתרחשו במהלך תוקפנות זו, כמו היוזמה למסור את שוביהם, שחלקם מתפרשת כתסמונת שטוקהולם, אבל כפי שאנו מאמינים שהיא... ערכי הכובש בעל נטיות סדיסטיות מתנגשים באנושיות של הנאבקים לשחרור.

סכסוכים, במיוחד ארוכי טווח, מלאים בהתנהגויות סדיסטיות אם אינם נשלטים על ידי מניע פנימי, כמו איסור השחתת גופות, והסתפקות ב"חיים לחיים ועין תחת עין" ללא עבירה. , ואפילו לפרגן ליכולת של אחד במקום לשחרר את כל האינסטינקטים האלימים כלפי האחר, וכאן באמת מופיע הפרדוקס בין ציוויליזציה לברבריות אבל כמובן, ההפך ממה שנתניהו התכוון.