המשך התוקפנות דורש התנגדות... כניעה היא האסון הגדול ביותר

התברר כי הממשלה הפלילית בתל אביב מעוניינת רק להמשיך את מלחמת ההשמדה בעמנו, ואף מרחיבה ומסלימה את היקפה בגדה המערבית. הודעתו של שר המלחמה גלנט על השימוש בחיל האוויר בגדה המערבית כמוה להכרזה רשמית על מלחמה מקיפה כזו נגד עמנו וזכויותיו. לפיכך, "ג'זה קטע את דבריו של כל מטיף". "לא היה עוד כיסוי להתחבא מאחוריו על ידי שמירה על שתיקה או על ידי החזקת ההתנגדות אחראית לפשעי הכיבוש בזמן שהיא לא בזבזה שום הזדמנות מוחשית להגיע להסכם הפסקת אש ולסיים עסקת חילופי שבויים רצינית. לפי מפרטים שנהנו וממשיכים ליהנות מהסכמה עממית וסיעתית.

ממשלת נתניהו, כפי שהתברר, אינה רוצה הפסקת אש בשום נסיבות מלבד כניעה מוחלטת, לא רק לתנאיה הצבאיים, אלא גם להכפיף את כל הפלסטינים לתכניותיה הפוליטיות ששללו מזמן את זכותו של עמנו להגדרה עצמית. , ולפיכך הוא מרוכז ביסודו סביב ניסיונות נואשים לחסל את הנושא וזכויות הפלסטינים, במיוחד לאחר פשעי הג'נוסייד שהובילו אליהם, ההקרבה והאיתנות שליוו אותם, והשינויים בדעת הקהל הבינלאומית לגבי שורשי הסכסוך. האחרונה שבהן הייתה חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק על מהות הכיבוש הזה ועל נחיצות תבוסתו.

לא ניתן להתעלם מההשפעה הישירה שהיו לתמורות אלו על מעמדה ובידודה הבינלאומי של ישראל כמדינת פאריה, בנוסף להתפתחות קרבות התמיכה התימנים והלבנוניים לקראת היחלשות ושחיקה נוספת של כוח ההרתעה הישראלי כביכול. , והחשש שלה להיגרר למלחמה כוללת, שעל הסכנות מהן מתריעים המוסדות הצבאיים והביטחוניים בישראל וחוסר הנכונות של ישראל לכך בשלב זה, לאחר שקודם לכן ניסתה לגרור את וושינגטון ולערב אותה בכאלה. מלחמה.

השאלה שעליה יענה בימים הקרובים היא: האם נתניהו, שתמיד הצליח לערער את מאמצי ה"מתווכים" ולהתחמק מהגעה להסכמה, החליט לשלוח את משלחתו למשא ומתן בגלל מודעותו לסכנות הכרוכות בכך. חישובים, שקודם לכן היה אדיש אליהם, או שמא החלטה זו היא רק ניסיון להחסיר את ביקורו בוושינגטון ואת נאומו בקונגרס מבלי שהנושא המרכזי יהיה האתגר שלו לרצונו של הבית הלבן להגיע ל"עסקה" שבשעה הכי פחות משרת את האינטרסים האלקטורליים שלה? נראה כי הימים הקרובים יהיו מלאים בהתפתחויות אזוריות ובינלאומיות, במיוחד לאחר שתתברר זהותו של המועמד הדמוקרטי למירוץ הבחירות לנשיאות בנובמבר הקרוב, ומידת יכולתו להתחרות בטראמפ. ברור שנתניהו מבקש, אם כי בעורמה מסוימת, לדחות הסכם כזה עד לבחירות לנשיאות, ממתין לחזרתו של טראמפ לבית הלבן, ובמקביל מצפה לתמיכה גלויה ללא כל הסתייגויות כדי "להשלים את המשימה, כלומר, לחסל את ההתנגדות, כפי שאמר טראמפ בוויכוח שלו עם ביידן לפני כשבועיים.

מה שבטוח ולא נתון לספקולציות הוא שהמערכת הפוליטית בישראל, ללא קשר למי עומד בראש הנהגתה, אינה מוכנה בעתיד הנראה לעין להתקדם לקראת פתרון רציני לסכסוך, וזה חל במידה רבה על אמריקאים. מדיניות ללא קשר לתוצאות הבחירות לנשיאות. בוודאי שגם עמדות ישראליות ואמריקניות אלו ניזונות ממצב החולשה הערבי, ובעיקר מהיעדר חזון מדיני ומסגרות לאומיות מאוחדות במצב הפלסטיני, הסובל מעייפות חסרת תקדים כתוצאה מהפילוג, והידרדרותו. הנקודה שכמעט פוטרת את ישראל מפשעיה.

הקורבנות העצומים וחסרי התקדים של עמנו, במיוחד ברצועת עזה, עלולים להתבזבז אם יימשך מצב הפילוג והמאבק הסמוי או המוצהר על הלגיטימציה הנובע מכך, בזמן שישראל מתקדמת בצעדים מהירים בערעור הכנה לפתרון הסכסוך. כל זאת בתקופה שבה מעבר לחזון לחימה ופוליטי מאוחד ואיחוד מסגרות לאומיות להובלה ומעקב אחר יישומו עלולים לשנות את האסון ההומניטרי העומד בפני עמנו ברצועת עזה, ואת הסכנות שבקרב הסיפוח המתחולל ב הגדה המערבית הפלסטינית, לגישה רצינית לסיום הכיבוש ולאלץ אותו, ועמה ארצות הברית, להכיר בו באופן קטגורי בזכותו של עמנו להגדרה עצמית, כהכנה להרחבת ריבונותו על כל השטח הכבוש. מאז 1967, עם ירושלים כבירתה.

שוב, נטישת האפשרות להגשים חזון כזה מחייבת, עכשיו ולפני מחר, התגייסות של כל קבוצות עמנו שנפגעו מהחלוקה הזו, שהפכה לאיום על כל גורלנו הלאומי. בהקשר זה, יש לציין בבירור כי כל היוזמות, הניסיונות והתנועות להשבת האחדות, לרבות יוזמת מה שנודע כ"ועידה הלאומית לגיבוש מנהיגות מאוחדת", ויוזמות אחרות המצטלבות או חופפות לכך. מטרה כמו "קריאה פלסטינית, הועידה העממית 14 מיליון ותנועות נוער וחברתיות אחרות", שהתגלתה כצורך אובייקטיבי להחזיר את המושכות ליוזמה העממית תלויה במידת ההפקה של הלקחים מהכישלון של ניסיונות קודמים, מהאופי הנוכחי של המערכת הפוליטית, והסיבות לשחיקתה ולדעיכת הבסיס החברתי שלה ההיבט המסוכן ביותר במצב הפלסטיני הוא בלעדיות והגדרה עצמית האמונה בבעלות על פינת האמת, כולל השתקת כולם רק כדי לפייס את הכיבוש, שאגרסיביות שלו גברה כתוצאה מגישה זו, שהחלישה את הפתח והדחקה לשוליים את הארגון, העמיקה את החלוקה של הישות הגיאוגרפית, והיעדר תפקידו של פתח התנועה הלאומית וכל המוסדות הלאומיים המקיפים. השינוי הנדרש משמעו בהכרח דחיית מנהיגות, כיבוד תפקידם של המוסדות והמנהיגות הקולקטיבית, ושמאמץ כזה יהיה פתוח לכל מי שמבקש שינוי כזה על פי עקרונות המבטלים הדרה ובלעדיות, משמרים את הפלורליזם ורואים בו ביטוי של כוח, מה שמחייב שילוב כל המאמצים והיוזמות הללו לכור היתוך מאוחד מי שמחפש מנהיגות לאומית מאוחדת במסגרת הארגון חייב להתחיל באיחוד מאמציהם של פטריוטים הקוראים למטרה כזו המסוגלת לגייס מחדש את כל האנרגיות הלאומיות במדינה. מאבק השחרור, תהליך הבנייה הדמוקרטית והקשר ההדוק ביניהם, ובראש ובראשונה בניית התקווה בקרב המוני עמנו הלוקים בפצעים כתוצאה ממלחמת ההשמדה ומקרבות "אחי האויב". נשאלת השאלה: מה מונע את איחוד המאמצים של כל היוזמות הללו כדי שיהיו מוכשרים לזכות באמון העם, ויכולים לבנות גוש עממי היסטורי כדי לחולל שינוי דמוקרטי מבוקש שכזה ולהבטיח את שלוותו?!

............

הקורבנות העצומים וחסרי התקדים של עמנו, במיוחד ברצועת עזה, עלולים להתבזבז אם מצב הפילוג יימשך והקונפליקט הסמוי או המוצהר על הלגיטימציה שהוא מייצר, בזמן שישראל מתקדמת בצעדים מהירים בערעור זאת כהכנה לפתרון הסכסוך.