מהות הנושא

במהלך השנים האחרונות, הפלסטינים שילמו מחיר כבד על פשעים היסטוריים שביצעו אחרים.

מה שהפלסטינים רוצים זה לחיות בחופש ובכבוד על אדמתם ובמדינתם העצמאית.

בשורת האהבה שהפיץ ישוע המשיח עליו השלום, עדיין נוכח בקרב הפלסטינים למרות הכאב.

עם זאת, ישראל לא רוצה פתרונות שלום, ואף דוחה אותם. היא ממשיכה, ללא הפסקה, לנהל מדיניות של איומים, פשעים ורצח עם נגד העם הפלסטיני חסר ההגנה. פוליטיקאים ושרים ישראלים מדברים על כך ללא כל חשש, ואף מודיעים על כך בתקשורת.

למרות זאת, לחלק מהפוליטיקאים במערב אירופה ובארצות הברית לא אכפת ממעשיה ומדבריה של ישראל, וחלקם אף תומכים בהם.

חשוב לשאול: מי אחראי למצב המסוכן הזה מאז חתימת הסכמי השלום ועד עכשיו?
עלינו לזכור שישראל מעולם לא הפסיקה להיות מעצמה כובשת, מצוררת על ערים וכפרים, הורסת תשתיות, שליטה בחיי הפלסטינים בכל הרמות, מגבילה את תנועתם ומעכבת את הפיתוח הכלכלי.

הקהילה הבינלאומית, בראשות הממשל האמריקאי, הייתה אמורה להיות ערבה ליישום ההסכמים בין הפלסטינים לישראלים, אבל מה שראינו בשנים האחרונות הוא המאמץ שלהם לנהל את הסכסוך, במקום לעבוד ברצינות לפתרון.

האמור לעיל הביא אותנו, הפלסטינים והישראלים, לצומת המסוכן הזה.

רצח העם שאליו נחשפים הפלסטינים ברצועת עזה, שנמשך החודש העשירי ברציפות בשל פשעי ישראל, אינו מתרחש לראשונה, אלא נמשך ב-76 השנים האחרונות.

"הממשלה הפלילית" בתל אביב, יחד עם כמה פוליטיקאים ואנשי תקשורת במערב אירופה ובארצות הברית של אמריקה, מאמינים כי הצבא הישראלי הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם.

האם הריגת 40,000 בני אדם - רובם ילדים ונשים - ופציעת כמעט 80,000 היא מעשה מוסרי?
האם הפצצת בתי ספר ובתי חולים היא מעשה מוסרי?
האם ישראל באמת מבינה את המשמעות של "מוסר"?
המניפולציה ברגשות של אנשים חייבת להיפסק!

אין הצדקה למדיניות המוסר הכפול. מדיניות זו חייבת להסתיים, כדי להשיג צדק ולשמור על מה שנותר מהאנושות.

לפני שאנשים הולכים - בכוונה או שלא בכוונה - לעשות דמוניזציה לפלסטינים, עליהם לשאול את עצמם: מי באמת צריך שלום ויציבות? למי צריכה להיות הזכות להגנה עצמית?
האם זו ישראל, הישות הכובשת, או הפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי?

רצח העם שאליו נחשפים הפלסטינים ברצועת עזה, שנמשך החודש העשירי ברציפות בשל פשעי ישראל, אינו מתרחש לראשונה, אלא נמשך ב-76 השנים האחרונות.