העדיפות היא להתעמת עם הכיבוש

תנועת חמאס הצליחה לתרגל מידע מוטעה, הונאה והסוואה במשך שנים מול שירותי המודיעין והטכנולוגיה הישראלים המעולים, עד שהצליחה לבצע את פעולתה הייחודית ב-7 באוקטובר ב-48 האזורים, עם תוצאותיה המזעזעות והמדהימות, אפילו למרות שהדברים עדיין היו פתוחים לכל האפשרויות.

תנועת חמאס ניהלה את המאבק המדיני והמשא ומתן שלה במודיעין ובמיומנות, שיקוף של איתנותה בשטח ובשטח.

המגמה, החשובה לא פחות, היא הדאגה שלה לא להתנגש עם תנועת הפת"ח וסמכותה ברמאללה, כפי שהצהיר חבר בהנהגתה הפוליטית בלבנון, איימן שנה, "לא רוצה להיכנס. ויכוחים עם הרשות הפלסטינית, או עם כל מפלגה פלסטינית שמתנגשת עם הדעה שלה", ויותר מזה ברורה יותר הסיבה למגמה הזו ולבחירה הברורה הזו היא ש"הקרב הוא עכשיו עם המושבה הישראלית, וזה אחרי מלחמת עזה, הפלגים יוכלו להגיע להסכמה בינם לבין עצמם לניהול רצועת עזה והגדה המערבית עם ירושלים".

דיבור אחראי בשני כיוונים יסודיים: הראשון הוא לא להתנגש עם האח והחבר בזמן קרב עם האויב, והשני הוא שהקרב מוגבל למאמץ, עבודה, תשומת לב ועימות מול האויב. מנהלת מלחמה עזה וברברית נגד העם ונגד ההתנגדות ברצועת עזה, בנוסף לגדה המערבית הפלסטינית ומחנותיה, כלומר עם כל הפלסטינים, ואינה מוציאה אף אחד מתוקפנותה.

קרב העימות מול האויב, ובכל הקרבות הלאומיים נגד הכובש הזר על ידי כל כוחות השחרור, מקבל עדיפות, על פני כל הבדלים, או פירושים, או הטיות בסדר העדיפויות, שכן הסכסוכים בתוך גוף לאומי יחיד ממוזערים לעומת הסתירות היסודיות עם האויב הזר הכובש, ומסיבה זו חובה שכל הפלגים של הפעולה הפוליטית והמאבקית הפלסטינית אכן יקומו בעמדותיהם כלפי מכנים משותפים וכללי העבודה הקואליציונית, וידחו כל חילוקי דעות עד לאחר תבוסת האויב. ושחרור המולדת, ולאחר מכן לפנות לקלפיות, בבחירת צורת הסמכות, תוכנה ומנהיגיה.

הנשיא יאסר ערפאת ז"ל רשם את יכולתו, לא רק באמצעות תנועת הפתח, לקחת צד בנושאים לאומיים, זהות וארגון, כנציג הקואליציה היחיד של כל הפלגים והאישים, אלא הוא היה להוט ביותר בשמירה על הלכידות. של הארגון, והחזית הפנימית שלו עם קבוצות השחרור העממיות, הדמוקרטיות, הבעת'יסטיות, הקומוניסטיות והפלסטיניות הוא לא נתן לאף אחד לצייץ מחוץ לטייסת אש"ף, לא משנה כמה הוא היה צנוע, כי הוא היה מודע לכך שהאויב שלו עדיף. ועל כן פעל אבו עמאר להרחבת חזית הבריתות שלו עם אחים, חברים וכל שותפי העניין, נגד האויב הלאומי, הלאומי, הדתי וההומניטרי.

אולי אנחנו לא מסכימים עם חמאס לגבי יחידים, מערכות, מפלגות ופלגים, אבל מי שרואה שהאויב הוא אחד, ושהוא כובש את כל אדמת פלסטין, בנוסף לאדמות סוריה ולבנון, חייב לחפש משותף ולהתגבר על מכשולים. , קשיים והבדלים, כדי שכולנו נוכל להיות בתעלות לתמוך בפלסטין ובאנשיה, עתידה הוא לקראת שיבה, חופש וכבוד, ואנחנו בירדן מהווים מודל לכיוון הזה ולקראת הבחירה הזו, ואנחנו לא יכולים לעזור. אבל תהיה כזה, והתנועות הפוליטיות הירדניות הרשמיות והפופולריות מאשרות זאת, מבינות זאת ומודעות לכך.

........

הנשיא יאסר ערפאת ז"ל רשם את יכולתו, לא רק באמצעות תנועת הפתח, לקחת צד בנושאים לאומיים, זהות וארגון, כנציג הקואליציה היחיד של כל הפלגים והאישים, אלא הוא היה להוט ביותר בשמירה על הלכידות. של הארגון והחזית הפנימית שלו.