מואזז היה אלוף בפיתוח גוף לפני שלא היה מסוגל לעמוד

הם הכניסו אותו לשקית מת ורקדו מעליו לפני שגילו שהוא עדיין בחיים

העיתונאי מועז.. 9 חודשים של עינויים, רעב והפחדה

אל-זגארי: גופות האסירים מעידות על סבלם ועל עלבון הכיבוש בכבודם

רמאללה - בלעדי ל-"Al-Quds" ו-"Al-Quds.com -

עם כל אסיר המשוחרר מבתי הכלא, מתגלים פרקים חדשים ומפחידים של עינויים, התעללות, דיכוי וסבל שכל האסירים מאזורים שונים ומכל הגילאים חווים, בצורות, בצבעים ובטיפוסים המכוערים ביותר, שהגיעו לשיאם. תשעת החודשים האחרונים, שהם תקופת חייה של המלחמה הישראלית האכזרית ברצועת עזה.

האסירים מתגוררים בבתי הכלא של הכיבוש מאז תחילת מלחמת ההשמדה, "ללא חסינות" המגנה עליהם מפני דיכוי הסוהרים שלהם ומהמוסד הגזעני שעומד מאחוריהם יש תפקיד של מוסדות זכויות אדם מקומיים ובינלאומיים הוקפאו, או נעדרו, במשך תשעה חודשים, כמו גם את "הקרדיט כתנועת אסירים", שאותם נטלו במאבקם ובהקרבתם, שבאמצעותם הוכתה הכיבוש את חומות הכלא, וזה הפך חופשי מכל הבנות קודמות.

המדינה הכובשת ניצלה את מה שאירע ב-7 באוקטובר ואת מלחמתה הפלילית כדי להסדיר את תוצאותיה עם השבויים, כי היא סברה שיש לה נקמה גדולה עמם, שכן הם נעצרו על התנגדותם לכיבוש, וזאת. חל על כל העצורים לפני ואחרי המלחמה, למעט הנקמה והנקמה שעלו על כל דמיון חלקם של אסירי עזה קטאג.

מועז עבאית, אלוף בפיתוח גוף, והעיתונאי מועז עמרנה, הם שני אסירים מבית לחם ששוחררו ביום שלישי שעבר במצב מחפיר, עד כדי כך שתכונותיהם השתנו, בשל האימה של מה שסבלו כמו שאר העצורים. בתי הכלא של הכיבוש בחודשים האחרונים.

עינויים בנוכחות בן גביר.

In an interview with “ے,” Khalil Abayat, the father of the freed prisoner Muazzaz Abayat (37 years old), recounts the details of the suffering, torture, and starvation that his son went through. He entered the prison weighing 110 kilograms, ונשאר במשקל 55 קילוגרם, חסר זיכרון ובמצב פיזי ופסיכולוגי קשה.

הוא הסביר כי בנו עבר עינויים קשים, ויצא מהכלא במצב בריאותי קשה כשהוא סובל משברים בכפות ידיו ורגליו, כוויות ברגליו, חבלות בראש ואובדן זיכרון, שכן לא. להכיר במשפחתו, כולל אשתו, ילדיו והוריו, ולמרות שהרופאים אישרו כי מצבו הפסיכולוגי והפיזי של מואזד ישתפר עם הזמן.

ממה שסיפר אביו של עבאית, בצטט של בנו מועזז, כי השר העבריין לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ביקר בכלא עופר בדצמבר האחרון, והורה על עינויו של מועזז, והכניס אותו לשקית שחורה כמו אלו שבה. את המתים שמים, לאחר שנקשר באזיקי ברזל בתא הידיים, רגליו וצווארו. , הוא הועבר לכלא הנגב ושם הוא נתון ליותר עינויים והרעבה.

אבאיאט הוסיף: "מואזז, יחד עם שאר האסירים, היו נתונים למדיניות הרעב. הם רוססו גם בחורף ממחסור בשמיכות ובבגדים בכלא, הוא הוכה באלות ברזל. Muazzaz סובל גם ממחלת העור 'Scabius', שהיא צריכה לטפל בה במשך מספר ימים.

אלוף בפיתוח גוף

האסיר המשוחרר, Muazzaz Abayat, שייך למשפחה של 11 חברים, והוא האמצעי מבין אחיו. אביו אמר שהוא קרא לו "מועז" מתוך פינוק ותפארת.

ל-Muazzaz יש חמישה ילדים, הגדול שבהם בן 13 והקטן בן חודשיים אשתו הייתה בהיריון וילדה לפני חודשיים לאחר שנפצעה לפני שנים, ובילה 48 חודשים בכלא הפעם, הסוהרים הכו אותו בכוונה במקום הפציעה הקודמת שלו.

בשנת 2002, Muazzaz Abayat היה אז בן 11, והוא היה אחד הילדים שנלכדו בתוך כנסיית המולד בבית לחם וקבוצת ילדים נאלצה להיכנס לכנסייה בחיפוש אחר הגנה במהלך תקופת המצור הישראלי הם נעצרו במשך ימים ואז שוחררו אביו.

חליל עבאית אישר שמה שהיה נתון לבנו מועזז היה פשע גדול, והביע את חששו ששאר האסירים יתמודדו עם אותו גורל כמו בנו או גרוע מכך.

עדותו של העיתונאי מועז עמרנה

באשר לעיתונאי מועז איברהים עמרנה, שאיבד את עינו לפני שנים, כתוצאה מירי כוחות הכיבוש בעת סיקור האירועים דאז, הוא מסר עדות על פרטי מעצרו, וחשיפתו להשפלות, עינויים. והזנחה רפואית בבתי הכלא מגידו ובנגב, שהובילה להידרדרות משמעותית במצבו הבריאותי, במיוחד הוא סובל מסוכרת ומפציעה שבה איבד את עינו, וכמעט התעוור לאחר שהמשקפיים שלו הוחרמו.

עמרנה (בן 37) ממחנה דהיישה, דרומית לבית לחם, סיפר: "נעצרתי מביתי ב-16 באוקטובר, והעלבו אותי ואיימו עליי העבירו אותי למרכז עציון ראיתי את האסירים מוכים במקלות לאחר מכן, העבירו אותי באוטובוס לבית הסוהר ב-18 באוקטובר האחרון, מלווה ב-100 אסירים, וחששנו שיעבירו אותנו לעזה בלי לדעת מה גורלנו. ."

5 חודשים של התעללות, איומים ורעב במגידו

לדברי עמרנה, שלב העינויים בכלא מגידו החל בחיפוש רצועות, והוא סיפר: "ספגתי עלבונות, מכות ואיומי מוות, כמו כל האסירים, שכן הם הוכו קשות בכל הגוף באמצעות מקלות. ידיים ורגליים, ואיימו עלינו במוות ואונס".

עמרנה המשיך: "נשארתי בכלא מגידו חמישה חודשים, כולל חודש בסעיף 8, והשאר בסעיף 1, בלי להחליף או לכבס בגדים במשך 70 יום הייתי נתון למדיניות של הרעבה ומניעת מזון היה דל מאוד, מכיוון שסופקה ארוחה לאדם אחד לחלוקה של 10 אסירים".

עמרנה הסביר כי עם כניסתו למדור 8 לא הצליח לעמוד על רגליו בשל חומרת המכות ותהליך ההעברה הקשה במהלך מעצרו, במיוחד כיוון שהוא סובל מסוכרת ולא אכל מזון, והמסע של הייסורים והמרחק ארכו ארבע שעות.

הוא הוסיף: "הייתי נתון לחיפושים ומכות מדי יום, ולא קיבלתי טיפול לפציעתי מכדור שנתקע ליד הגולגולת שלי, כשנוריתי על ידי כוחות הכיבוש הישראלי לפני כחמש שנים, כשעבדתי כעיתונאי. גם המשקפיים שלי הוחרמו, מה שגרם לי סבל רב, וכמעט נעשיתי עיוור, עד שהם... מאפשרים לי לקנות משקפיים על חשבון עצמי לאחר ארבעה חודשים”.

מועז המשיך: "במהלך המעצר ירדתי חלק גדול ממשקלי, בהיקף של כ-20 קילוגרמים, כתוצאה ממדיניות הרעב, שכן הארוחות לא היו מספיקות ולא בריאות".

בנגב... עוד מסע ייסורים

בשמונה עשר באפריל האחרון הועבר מועז לכלא הנגב, שם הוא ספג שוב מכות וחיפושי רצועות מדיניות ההרעבה נמשכה, אך היא גברה לאחר חג הפסח היהודי, בעוד מועז ציין כי הוא סובל. דלקות עור, והוצגו לו הוא קיבל טיפול לאחר שבועות של סבל והזנחה רפואית מכוונת, אליה חשופים כל האסירים.

הוא סובל מסקביוזיס עור מדבק

עם שחרורו ביום שלישי שעבר, סבל מועז מעלבונות והתעללות, והוא יצא מהכלא כשהוא סובל ממחלת העור "סקביוס", שמנעה ממנו ללחוץ ידיים או לחבק מישהו, אפילו את ילדיו ואימו, כדי לא לשדר. המחלה להם, למרות געגועיו אליהם, והוא עדיין מקבל... טיפול עד כה, צריך עוד ימים.

מבודד מהעולם החיצון

עמרנה הדגיש כי למרות כל הנסיבות הקשות, המורל של האסירים גבוה והם מייחלים להקלה וחופש, וציין כי הם סובלים מבידוד מהעולם החיצון, ומקבלים רק את מה שמעבירים האסירים החדשים או עורכי דינם.

הוא ציין כי הוא נעצר והכיבוש ניסה להאשים אותו בהסתה, בשל עבודתו העיתונאית, והוא שהה כתשעה חודשים במעצר מנהלי, כשבמקביל נשפט "תיק".

עמרנה אמר: "זו הייתה חווית המעצר הקשה ביותר שחוויתי אי פעם, במיוחד לאחר אירועי ה-7 באוקטובר האחרון, כאשר כל האסירים סובלים מתנאים קשים, בעוד אסירי עזה סובלים מהתעללות כפולה".

כדור נתקע בגולגולת

העיתונאי מועז עמרנה נפצע לפני כחמש שנים, ואיבד את עינו השמאלית במהלך סיקור אירועים ליד חברון, בשנת 2019. לאחר מכן סבל מבעיות בריאותיות בעינו שגרמו לכיבים והפרשות. מאז ועד מעצרו הוא נזקק לטיפול רפואי, במיוחד בגלל שהכדור שפגע בו עדיין נתקע בדופן הגולגולת ולא ניתן היה להסירו בשל הסכנה שהייתה לו גם מועז סבל מכאבי ראש עזים פיתח סוכרת, והיה זקוק לטיפול מיוחד וטיפול מתמשך.

אל-זגרי קורא להקים ועדת חקירה

In turn, the head of the Palestinian Prisoners' Club, Abdullah Al-Zaghari, said in an interview with “ے” that the effects of torture and physical changes on the liberated prisoners, especially Moaz Abayat, confirm the extent of the crimes to which האסירים היו נתונים, תוך ציון כי כל האסירים היו נתונים למדיניות מיקוד שיטתית.

אל-זגארי הדגיש כי הניסיון להתנקש באובאיית מבטא את היקף השנאה והנקמה, והוא אחת ממאות עדויות המאשרות את המשך מדיניות העינויים והרעבת האסירים של הכיבוש זיכרון ניסיון הרצח והשלכות הפשע שבוצע נגדו ונגד חבריו האסירים. הוא ציין כי מה שקורה לאסירים מייצג מדדים מסוכנים המתריעים על קליטת אסירים אחרים בתנאים גרועים וקשים.

בן גביר השתתף באופן אישי בעינויים של אסירים

אל-זגרי נגע בהשתתפותו האישית של בן גביר בעינויים של אסירים בכלא עופר, על פי דיווחו של עביאת, והדגיש כי בן גביר ביקר מספר פעמים בבתי הכלא עופר והנגב, וניצל את המלחמה נגד העם הפלסטיני כדי ליישם מדיניות עינויים נגד אסירים. הוא הדגיש כי ממשלת הכיבוש הימנית הקיצונית מהווה סכנה לא רק לפלסטינים, אלא למערכת הבינלאומית בכלל.

אל-זגרי ציין כי האסירים עוברים את השלב הקשה ביותר בתולדות תנועת האסירים, וקורא להתערבות בינלאומית ולהקמת ועדת חקירה למתרחש, בעיקר נגד אסירי רצועת עזה הנתונים. לפשעים רבים.