הסכם החליפין להפסקת המלחמה ועתידה של עזה

מאז שנתניהו הכריז על מלחמת ההשמדה ברצועת עזה, שגבתה למעלה מ-120 אלף חללים ופצועים, והשמידה את כל מרכיבי החיים בה, היה ברור שנתניהו לא רוצה שהמלחמה הזו תסתיים.

טוב עשו כוחות ההתנגדות כשהודיעו ב-6 במאי על אישורם להצעת המתווכים, אותה דחה נתניהו בפלישה בחיפזון לעיר רפיח, השתלטות על מעבר הגבול שלה עם מצרים, ואכיפת שליטתה המלאה על ציר פילדלפיה, בהדרגה. בניסיון לכפות עובדות חדשות שהובילו לסגירת המעבר עד היום הופסקה כניסת סיוע הסיוע דרכו, וכמעט מיליון עקורים שביקשו בעבר מקלט בבתים ובאוהלים בחיפוש אחר חיים. נעקרו מחדש.

לאחר שבידן הכריז על מה שנודע כ"יוזמת ביידן" להפסקת אש, והעביר את ההצעה למועצת הביטחון, חמאס מיהר לברך על ההחלטה הכמעט פה אחד כל עוד היא כוללת את המרכיבים הבסיסיים של דרישות העם הפלסטיני ואת האמיץ שלו. התנגדות, דהיינו הפסקה מוחלטת של המלחמה ונסיגה ישראלית מקיפה מרצועת עזה והגעה לעסקה רצינית לחילופי שבויים והבטחת זרימת הסיוע והמקלט, מה שמוביל לשיקום, שהוא למעשה בניית המבנה החדש. רצועת עזה לאחר שצבא הכיבוש השמיד אותה כליל.

נתניהו שתק, והמתין להזדמנות שתאפשר לו לחבל בהסכם ולהמשיך במלחמה, בניגוד לאמור בהחלטת מועצת הביטחון, שקבעה את המשך הפסקת האש כל עוד יימשך המשא ומתן על מרכיבי היישום. השלב השני, שחמאס קיבל, ובכך מראה גמישות המאשרת את רצונו להפסיק את מלחמת ההשמדה שעמה מתמודד עמנו ברצועת עזה, למרות יכולתם של כוחות ההתנגדות להתמודד עם המלחמה ולפגוע בכוחות הפולשים. יותר מקרב אחד מצפון לדרום רצועת עזה, במהלכו הבין צבא הכיבוש את יכולתה של ההתנגדות לבנות מחדש את כוחותיה, תוך הכרה מפורשת של מנהיגי רצועת עזה.

בניגוד לאופוזיציה שאליה הצטרף גנץ, ואיתם רוב מנהיגי צבא הכיבוש, לפי מה שפורסם ב"ניו יורק טיימס", נתניהו וקבוצת ממשלתו הפשיסטית נותרו לבדם בעמדתם המתחמקת בנוגע לעסקת החליפין וההכרח של עצירת המלחמה, שמנקודת מבטם מיצתה את מטרותיה ולא הצליחה להשיג אף אחת מיעדיה ההודעה, למעט רצח העם שהותירה אחריה, הטילה את ישראל לביצה חסרת תקדים בקרב דעת הקהל הבינלאומית ובתי המשפט הבינלאומיים. של בתי המשפט והמשפט הפלילי, והפך אותה למדינת פרה.

לאור הכישלון הישראלי הזה, למרות כל התמיכה המערבית, שהחלה לרדת בהדרגה גם מבחינת ההכרח בעצירת המלחמה, שהחלה גם להכתים את מעמדן של וושינגטון ובירות המערב, חמאס המשיך בגמישותו הטקטית כדי להתגבר על המשא ומתן. קשר מבלי לפגוע במרכיבים הבסיסיים של הדרישות להפסקת המלחמה, הנסיגה, ההחלפה, ההקלה והשיקום, כפי שהיא חלה באותה גמישות, שוב, אחיזת החנק על כוונותיו של נתניהו להמשיך במלחמת ההשמדה, לא להבטיח ביטחון. או להחזיר את האסירים והעצורים המוחזקים בידי ההתנגדות, אלא כדי להציל את עתידו האישי, שחשף את משחקו לפיזור העסקה, לפי תפיסת הרוב ההולך וגדל בחברה הישראלית, שלא חדלה להפגין כדי להשלים אותה ולמנוע נתניהו החמיץ את זה. כאן באה אחריותנו הלאומית להעמיק את הדילמה של נתניהו ותוכניות ההתפשטות שלו לחסל את פלסטין ואנשיה, מה שמאלץ את הקהילה הלאומית להיכנע לרצון העממי על ידי גיוס כל האנרגיות בכור האחדות הלאומית הכוללת מכל הפטריוטים, ללא הימורים. שהוכחו כחסרי תועלת במשך שנים.

סבל מעבר לסבולת אנושית

מצד שני, מכיוון שהסבל של תושבי עזה הגיע לשיא בלתי נסבל, והמגזר חסר כל אחד ממרכיבי החיים כתוצאה ממלחמת רצח העם המתמשכת, אי אפשר להאשים אנשים בצווחות מכאב עז, שכן זה היא רק עדות נוספת לאנושיותו ולהיאחזותה בחיים הגונים. היא מבינה שניתן להשיג זאת על ידי עצירת המלחמה, אך לפניה ואחריה, בכל המקרים, נדרשת הסכמה לאומית המגינה על קורבנותיה ומחזירה את תקוותה לסלול את הדרך לאחדות הישות הלאומית ומוסדותיה הכוללים. העם שלנו, עם ניסיונו הארוך והחוש הפטריוטי וההומניטרי הבלתי מוצדק, מודעים לחלוטין לכך שזו הבחירה הלאומית המסוגלת לא רק לבנות מחדש את עזה, אלא גם לבנות מחדש את התנועה הלאומית, ולהחזיר את התפקיד הצפוי לה בהפלת. תוכניות העקירה, ותרחישי האפוטרופסות והבדלנות המהווים את ליבת האידיאולוגיה של נתניהו וקבוצתו הפשיסטית, לחסום את הדרך לדחיפת השינויים בדעת הקהל הבינלאומית לעבר הבלתי נמנע של סיום הכיבוש, ולאפשר לעמנו הפלסטיני להחליט. גורלו ולחיות בחופש ובכבוד במדינתו העצמאית עם ירושלים בירתה בגבולות 1967, וכל יתר זכויותיו הלאומיות, כפי שהוגדרו בלגיטימציה הבינלאומית ובכללי המשפט הבינלאומי, לרבות זכות השיבה בהתאם. עם החלטה 194, ומה זה דורש מהחזרה של עזה שוב ללב הישות הלאומית ומנוף למוסדותיה הכוללים.

כן, למרות כל האתגרים וההקרבות, יש הזדמנות שאסור מבחינה לאומית לאפשר בזבוז. אם תימשך המדיניות של הפניית עורף לרצון ולשאיפות של הרוב העממי המוחץ לאחדות ולקונצנזוס, אזי האחריות הלאומית מחייבת לאחד את המאמצים והיוזמות של כל הפטריוטים כדי לאלץ את השולטים בהחלטה הלאומית לחזור מהימוריהם הכושלים. האינטרסים הסיעתיים הצרים שלהם שתמיד גרמו לנזק הגדול ביותר לעניינו, וכמעט מפילים את כל גורלנו הלאומי.

חמאס המשיך בגמישות הטקטית שלו להתגבר על קשר המשא ומתן מבלי לפגוע במרכיבים הבסיסיים של הדרישות להפסקת המלחמה, נסיגה, חילופים, סיוע ושיקום, תוך שהוא הידק שוב את החבל בכוונות נתניהו.