נתניהו מבין את חוסר האונים של צבאו... מאפייני השלב השלישי של המלחמה

בתקופה האחרונה התקיימו דיונים רבים בחוגי ישראל העומדים במחלוקת, חילופי תקשורת והאשמות הדדיות בין חברי הממשלה מחד לצבא ושירותי הביטחון מאידך באשר לאופי היחסים הצבאיים והמדיניים עם את רצועת עזה. יש הקוראים לכיבוש רצועת עזה, כמו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי בן גביר, בתקופה שבה הצבא רואה צורך להפסיק את המלחמה ולסיים הסכם עם תנועת חמאס, בגלל המבצע הצבאי. מיצה את מטרותיו, והצבא כבר לא יכול להישאר, נלחם בין ערים עם טקטיקות חוזרות ונשנות.

אותם דיונים, בחודש התשיעי של התוקפנות המתמשכת בעזה, נשאו במשתמע הכרה בכישלון השגת "הניצחון המוחלט" שרצה בנימין נתניהו, כמו גם באי השגת אף אחת מהמטרות שעליו הכריז, שהיו לחסל את תנועת חמאס באופן צבאי וסמכותי, ולשחרר את החיילים והקצינים השבויים בכוח, והחזרת מתנחלים לרצועת עזה.

הערכת הצבא כי הקרב הסתיים, ויהירותה וסירובה של ההנהגה הפוליטית להפסיק את המלחמה למטרות פוליטיות הקשורות למנהיגי הימין הקיצוני ולאינטרסים שלהם, היו סיבה חשובה להרחבת מרחב המחלוקות והמריבות התקשורתיות. , במיוחד עם אי השגת היעדים ושחיקת ההרתעה שמדינת ישראל חיה בה מאז הקמתה.

תכונות של השלב השלישי 
לאור ההבדלים הישראליים, ראוי לציין כי בנימין נתניהו דיבר על כך שישראל מתקדמת לסיים את שלב השמדת צבא חמאס, וכי ישראל תצטרך לכוון בעתיד את שרידי התנועה, וציין כי הצבא יתחיל. השלב השלישי של הלחימה לאחר סיום המבצע הצבאי ברפיח בשבועות הקרובים.

מה שאומר שנתניהו התוודע לחוסר יכולתו של צבאו להשיג ניצחון מוחלט ברצועת עזה, ועליו לקחת צעדים אחורה בהתאם לטקטיקת הצבא שדוחף לעבר מה שנקרא השלב השלישי, שמאפייניו הם כדלקמן:

1- פריסה מחדש של צבא הכיבוש הישראלי: התמקמות בגבולות רצועת עזה עם פלסטין שנכבשה ב-1948, בנוסף להתמקמות בציר פילדלפיה/סאלח אל-דין עם מצרים, וציר "נצרים" מדרום לעיר עזה, המפריד בין צפון הרצועה למרכז ולדרום.

זה בא כדי להימנע מהשהייה בתוך הערים, שהפכו לניקוז מתמשך של צבא הכיבוש, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אנושית. כתוצאה מהמלכודות שהכינה ההתנגדות בתוך מבנים, בכבישים ומתחת לאדמה, שהיוו סיוט שגרם לכ-900 קצינים מדרג הביניים בצבא הכיבוש להגיש את התפטרותם במקרה חריג לאורך ההיסטוריה של הישות, שכן השיעור הממוצע של התפטרות קצינים מדי שנה נע בין 100 ל-120 קצינים.

2- פעולות ביטחון צבאיות מקומיות: ביצוע התקפות מוגבלות נגד מטרות ספציפיות ברצועת עזה באמצעות תעופה או ארטילריה, או גדודים צבאיים הנכנסים לאזורים מסוימים במשך שעות או ימים ולאחר מכן נסוגים; במטרה להחליש את ההתנגדות ולמצות אותה לפי מדיניות כיסוח הדשא, בחיקוי למתרחש בגדה.

3- ניצול האסון ההומניטרי: ניסיון לאגד כמה אנשים או משפחות להפוך לגרעין של רשויות אזוריות מקומיות בפיקוח והגנה של הכיבוש, באמצעות חלוקת סיוע הומניטרי, שכניסתו נשלטת על ידי הכיבוש באמצעות שליטתה על כל המעברים, במיוחד לאחר הרס מעבר רפיח עם מצרים.

המטרה של הכיבוש היא להקים רשות מקומית חלופית לחמאס, שתנהל את ענייניהם האזרחיים של הפלסטינים ברצועת עזה, הנתמכת על ידי מעצמות אזוריות ובינלאומיות, בפיקוח ובשליטה של רשויות הכיבוש הצבאיות, בנוסחה דומה למה. קורה בגדה המערבית, כדי להשיג את חזון הימין הקיצוני לבודד את הגדה המערבית מרצועת עזה ולשלוט עליה.

עוצמת ההפצצות ופריסת הצבא תפחת: ההפצצות והתפשטות צבא הכיבוש בתוך הרצועה יפחתו מבחינה גיאוגרפית, מה שיפחית את חומרת המשבר ההומניטרי. הדבר יצמצם את מספר השהידים, הפצועים ועקירות חוזרות ונשנות של אזרחים, ויסייע לוועדות האזרחיות והמשטרות להחזיר את היוזמה. להחזיר את מה שאפשר של הממשל הממשלתי לשרת את האזרחים בהתאם ליכולות הזמינות.

ארגון מחדש של שורות ההתנגדות: ההתנגדות תוכל לארגן מחדש את שורותיה ואת הטקטיקה שלה כדי להמשיך להתיש את צבא הכיבוש ולמקד את התקפותיו במקומותיו. כפי שקורה כעת בציר "נצרים", המפריד בין צפון רצועת עזה לדרום, מה שישאיר את צבא הכיבוש וחייליו בלחץ ובסערה נפשית, בנוסף לאובדן חומרי ואנושי.

חילוקי דעות בין הצבא לממשלת ישראל: המשך מלחמת ההתשה יגביר את המחלוקת בין הצבא להנהגה המדינית, שכן הצבא חושש מרעיון השלטון הצבאי בעזה. בגלל העלויות האנושיות והחומריות הגבוהות. שר הביטחון יואב גלנט הזהיר בעבר כי שלטון צבאי מצריך שלוש חטיבות צבאיות, ועלות כספית של כ-6 מיליארד דולר בשנה לממשל הצבאי בלבד, לא כולל עניינים אזרחיים.

תיק האסירים: תיק זה יישאר מושעה לאחר שצבא הכיבוש לא הצליח לשחררם במהלך למעלה מתשעה חודשי לחימה, דבר שיעורר את זעמם של המשפחות, דעת הקהל הישראלית והאופוזיציה הפוליטית נגד הממשלה ונתניהו. . זה יהיה אחד התיקים החשובים ביותר שינהלו חמאס וההתנגדות בהסעת דעת הקהל הישראלית נגד נתניהו והימין הקיצוני.

תיק המתנחלים העקורים: תיק זה יישאר פצצת זמן מול ממשלת ישראל, שלא תוכל להחזיר 250,000 עקורים לגבולות רצועת עזה או צפון פלסטין, שהיו עדים להתרוקנות מוחלטת של כ-28 הסדרים. המשך העימותים יגביר את הלחץ על ממשלת הכיבוש, שמצפה להחזירם ולהסדרת תנאיהם לפני תחילת שנת הלימודים הבאה בספטמבר.

השלב השלישי ככותרת ניהול מלחמה 

שלב זה הוא ביטוי לתשישות ועייפות צבא הכיבוש וחוסר יכולתו להמשיך בלחימה בערי רצועת עזה, לאחר שלא השיג את מטרותיו והתשחישותו המתמשכת, וגרמו לאבדות עצומות חומריות ואנושיות, מה שגרם לאלפי צבא רבים. לדבר בפומבי או בעקיפין, כפי שקרה בעיתון "ניו יורק טיימס" לפני מספר ימים, שציטט 6 גנרלים ישראלים, שאמרו כי יש צורך להפסיק את הלחימה ולדון בהסכם מדיני עם חמאס, גם אם זה יישאר בגדר פסיקה. הסמכות ברצועת עזה.

השלב השלישי ברצועת עזה, כאחד מהכותרים של ניהול המלחמה והתוקפנות נגד הרצועה, קשור גם למהלך המשא ומתן המדיני המתמשך בין ישראל לחמאס בנוגע להסכם הפסקת האש עם הדחיפה האמריקאית והנשיא ביידן. צורך בהסכם לשיווקו אלקטורלית.

זה קשור גם לחזון של כל צד לניהול רצועת עזה בעתיד, שכן מאפייני החזון האמריקאי שונים מחזונם של נתניהו והימין הקיצוני. בתקופה שבה תנועת חמאס נאחזת בממשל פלסטיני לאומי לרצועת עזה, לאור האיתנות האגדית של העם הפלסטיני ותפקוד ההתנגדות, מתוך בסיס שמי שמתווה את העתיד הוא זה שיש לו העליון. יד בשטח.