בתי הכלא הישראליים לא מתרחבים, וסדרת העינויים לא נפסקת

לאור האש האדירה שכוללת את רצועת עזה והגדה וכמעט הורגת אותם, האירועים הגדולים המתרחשים בהם, התוקפנות המתמשכת נגדם, השתיקה הבינלאומית הזדונית והמזימה החשידה נגדם ונגד כולם. של עמנו בבית ובכל מקום, שם מלחמת ישראל הברברית ברצועת עזה, שלא... היא לא התפזרה, לא השאירה אחריה מקום שלא הרסה, מבנה שלא הרסה, עירוני. מבנה שהוא לא פילס להריסות והפך להריסות, רחובות שהוא הפך לקניונים, כבישים שהוא הפך לבורות, ועם שהוא הפך לפליטים חדשים, מחפש ללא תקווה אחר ביטחון שלא קיים, שלום שלא ניתן להשיג ובטוח אזורים שאינם קיימים, כוזבים, חסות שווא, הגנה בינלאומית חסרה.

ומאז ההתקפות של מתנחלים וקיצוניים על אזרחים פלסטינים ורכושם בירושלים ובגדה המערבית, אשר לעולם אינן עוצרות או שוככות, והן מוגנות על ידי הצבא ובחסות הממשלה, והמשטרה שותקת לגביהן ומעודדת על ידי שירותי הביטחון, הם משתוללים ומתעצמים, הופכים לקיצונים ופעילים בהחרמת אדמות ובניית מאחזים, שריפת והשחתת בתים פלסטינים ואזורים חקלאיים והפעילות התוקפנית היומיומית של צבא הכיבוש נגד ערי ומחנות הגדה המערבית , שאותם הוא פולש ומשמיד, משחית וממיט הרס, מפציץ אותם בטילים ובטילים מונחים וממשיך בפעולות הרג המוניות ברצועת עזה ובגדה המערבית.

מבצע המעצרים הגדול ביותר נגד קבוצות שונות 

רשויות הכיבוש הישראלי מבצעות, בשקט ובשלווה, וללא רעש או רעש, את מבצע המעצרים הגדול ביותר נגד קבוצות שונות בעמנו הפלסטיני, שכן מספר העצורים עד סוף יוני הגיע ליותר מ-21,000 אלף עצורים, יותר מעשרה. אלף מהם הם אנשינו בירושלים ובגדה המערבית כמוהם, השכולים של עזה הם אזרחים פצועים ופצועים, שצבא הכיבוש אסף ממחנות ומחסה, מבתי ספר ובתי חולים ומהרחובות והכבישים. הם מעטים מאלה ששרדו מהרג ונמלטו מהוצאות להורג בשטח, כאשר צבא הכיבוש הרג מאות לעיני משפחותיהם וילדיהם, במעשי טבח יומיומיים ומעשי טבח מתועבים שסווגו כפשעים נגד האנושות.

וכך גם אנשינו בירושלים ובגדה המערבית, שרשויות הכיבוש השליכו אלפים מגברים, צעירים וצעירותיהם לבתי הכלא ולבתי המעצר שלהם, וסיווגו את מעצרם של רבים מהם כמעצרים מונעים ואמצעי אבטחה הכרחיים. חשש מתנועה עממית בגדה המערבית, או התקוממות אלימה חדשה בהתאם לשיטפון אל-אקצא, והיא תנצח את ההתנגדות בעזה, ומנסה לתמוך בה, להקל על הנטל שלה ולהרים את הנטל זה, גם אם רק קצת.

כשם שרבים אינם שמים לב למתרחש בירושלים ובגדה המערבית, הם אינם שמים לב למסע המעצרים הנרחב שהשפיע עליהם, ועדיין נמשך ונמשך, בעוד איש מהם אינו משוחרר, ואף את העצורים הוותיקים שסיימו את תקופת המעצר, רשויות הכיבוש לא משחררות אותם או שאתה עוצר אותם שוב.

מסע המעצרים הנרחב מגיע עם השר הימני הקיצוני, איתמר בן גביר, מקבל על עצמו את סמכות הביטחון הלאומי של ישראל כפופים לסמכותו, ליישם את הנחיותיו, ולעמוד במדיניותו הקיצונית והגזענית שירותי הצבא והביטחון מבצעים פעולות מעצרים תזזיתיות, שלרוב מלוות בפעולות דיכוי, מכות והתעללות, ועינויים, רשות שירות בתי הסוהר ממלאת את התפקיד הנותר, ומבצעת את המשימה המלוכלכת והגרועה ביותר, המבטאת את חולו של בן גביר. נשמתו, משקף את רעיונותיו הגזעניים מלאי השנאה, ומראה את אופיו החולה, רווי הקיצוניות והטרור.

מנהיגי הכיבוש גאים במה שהם עושים לאסירים 

בן גביר, רשות שירות בתי הסוהר, שירותי הביטחון הישראלים ומנהיגי הכיבוש בכלל גאים בכך שמצבם של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא ובבתי המעצר שלהם הפך עלוב ואומלל, שגופם נהיה רזה וחלש. , שצעדיהם הפכו כבדים, שהמזון שלהם נעשה מועט ומצומצם, ואינו מגוון ומספיק יותר, ושהוא נלקח מהם כל הפריבילגיות הקודמות, ואין להם עוד משהו אישי להפיק ממנו תועלת אין ניירות, אין עטים, אין ספרים, אין תמונות, אין כסף לקנות מה"קנטינה", שום דבר שמגיע אליהם דרך משפחה או עורכי דין, אין ביקורים שבהם הם יכולים לפגוש את משפחותיהם אותם עם עורכי הדין שלהם.

המצב השפיע על האסירים והעצורים, בעיקר יוצאי רצועת עזה, והם סיפרו כי שלטונות הכלא נהגו נגדם דיכוי ושיטות השפלה והשפלה שונות, הפשיטו את בגדיהם והפשיטו אותם ואילצו אותם לכרוע ברך. להתכופף, להרכין את הראש ו"להתכופף" שעות ארוכות, כשהידיים קשורות מאחורי הגב או מורמות מעל לראשיהם בתהליך בלתי פוסק של ייסורים, רצוף במכות, בעיטות, דקירות, בידוד, ריסוס מחנק ודמע. גזים, פצצות גז קטלניות, הוצאות להורג מכוונות ואמצעים קשים ואלימים אחרים שחוזרים על עצמם מדי יום, וחולים ופצועים, ילדים, נשים, קשישים ואלו הזקוקים אינם מודרים מהצעדים השרירותיים שלהם.

ומאחר שמבצעי המעצרים נמשכים, מתקבלים הפסוקים המינהליים, מתחדשים אמצעי הענישה, מושהות החלטות השחרור וסמכויות הצבא בשטח ברצועת עזה הן מוחלטות, לגייס אזרחים, לעצור אותם, לקחת אותם למחנות שנבנו במיוחד עבורם, וחסרי זכויות החיים הבסיסיות ביותר של העצורים, או למרכזי מעצר בבתי הכלא הקיימים, מספרם של האסירים הוכפל בחלקים, בחדרים, בתאים אוהלים, והם נדחסו באופן שהופך את שנתם לבלתי אפשרית ואת חייהם קשים, בנוסף להתפשטות של מחלות לא מטופלות, חרקים שאי אפשר לעמוד בפניהם וטמפרטורות גבוהות בלתי נסבלות.

אלו שיטות שמתבצעות בשקט ומתבצעות בסתר, ואף אחד לא שומע עליהן או דואג להן, למרות שהכובש מתגאה בהן, מכריז עליהן ומגביר אותן. אולם הפלסטינים לא לשכוח את ילדיהם למרות שהאש הכי גדולה מעסיקה אותם, ורעידת האדמה הנוראה מסתירה מהם את הסבל הזה, שהוא חלק ממנו, וצורה אחרת שהיא לא פחות אלימה, אכזרית והרסנית מהמלחמה שלהבותיה משתוללות. ושלהבותיו בוערות ברחובות עזה ובערי ומחנות ירושלים והגדה המערבית.

בן גביר, רשות שירות בתי הסוהר, שירותי הביטחון הישראלים ומנהיגי הכיבוש בכלל גאים בכך שמצבם של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא ובבתי המעצר שלהם הפך עלוב ואומלל, שגופם נהיה רזה וחלש. , שצעדיהם נעשו כבדים, ושמזונם נעשה מועט ומצומצם.