טראמפ מתקדם... נא להדק חגורות

ג'ו ביידן יצא מהדו-קרב עם דונלד טראמפ פצוע. הגיל בגד בו, וזה ההרגל שלו לעשות זאת. בגידה ברגע השיא ומול עשרות מיליונים דבוקים למסכים. ביידן לא הצליח לשחק את תפקיד הסקורר. ובתפקיד המגן.

ובהפגנת היעילות של השוער. האורות הופכים נסיגה לקטסטרופה. דעת הקהל קפדנית ומנוגדת, ודי בהתרשמות אחת כדי להפוך דף של גבר, יהיה אשר יהיה. אין רחמים או רחמים. המדיה החברתית מלאה באנשים אכזריים, משמיצים וזאבים. שום דבר לא עוזר לחלשים בעולם הזה, במיוחד אם הוא דורש להאריך את שהותו בבית הלבן. אי אפשר למסור את מפתחות העולם והנהגת הצי לאדם שאינו יכול לזכור את זכרו.

ביידן נראה היה סוס שבור עמוקות לפני הסיבוב האחרון. ה"ניו יורק טיימס" יעץ לו לצאת מהמירוץ. עצה זו אינה פשוטה כלל ועיקר ואחריה עצות מאותו בד. חברי המפלגה הדמוקרטית לא הסתירו את אמונתם בצורך להחליף אותו כדי למנוע תבוסה ודאית. להחליף אותו ברגע זה במירוץ זה לא קל.

התהליך עצמו מסובך, במיוחד אם הוא מתעקש להמשיך את המסע. אבל אפשרות ההחלפה אינה בלתי אפשרית, במיוחד אם מתקבע הרושם שזו האפשרות היחידה להרחיק את גביע טראמפ משפתי אמריקה והעולם. רבים מהמרים שגברת ג'יל ביידן, אשת הנשיא, תיקח על עצמה את המשימה להציל אותו ואולי להציל את המפלגה והמדינה מניצחונו של מתאגרף מטריד בשם טראמפ. אחרים מהמרים שברק אובמה יעודד את ביידן לשתות את הכוס.

התמכרות לפוליטיקה

כמה קשה לשכנע פוליטיקאי מכור לפרוש! זה כאילו אתה מבקש ממנו לבלוע תבוסה מתחת לעלי הזקנה. הקושי גובר כאשר האיש בילה עשרות שנים במוסדות ובתפקידים שהגיעו לשיאם בנשיאות ורגיל לגור בארמון בחברת כלבי ים. כמה זה אכזרי עבור פוליטיקאי להכיר בכך שתפקידו הסתיים ושזמנו אוזל! הכוח הוא אם החגים, רק סגפן "חולה" יכול לעזוב אותו. נזכרתי שיום אחד הלכתי לבקר פוליטיקאי חכם שחנך מסע בשנות השמונים לחייו. אמרתי לו: "הוד מעלתך, אין לך את הזכות לשמור את הניסיון העשיר שלך מחוץ להישג ידם של הקוראים." הוא אמר שהזמן לא מתאים. חידשתי את הבקשה והוא נענה ואמר: אני מסכים ונקיים מספר פגישות. שאלתי אותו לאן והוא ענה: "בארמון הנשיאות". התשובה זעזעה אותי, וידעתי שדרך הארמון מלאה במלכודות ונתונה לפיתולים. הרחתי את "קללת הארמון" בדבריו.

ויכוח שמבטיח לאמריקאים להעמיק את הפילוג

הוויכוח שהעולם עקב אחריו מוזר מכיוון שתוצאותיו משפיעות על ביטחונו, יציבותו ושגשוגו. בעידן של מהפכות טכנולוגיות עוקבות ובינה מלאכותית, אמריקה לא הצליחה לדחוף בחור צעיר או צעיר למירוץ לבית הלבן. הוויכוח לא מבטיח לאמריקאים דבר מלבד העמקת הפילוג. זה לא מבטיח לעולם שום דבר מלבד מהומה נוספת בג'ונגל הבינלאומי. אף אחד לא מייעץ לאמריקה כמו רישי סונק, שמובילה את המפלגה השמרנית לסוג של פרישה ימים לאחר מכן. גם לא מקרון, שביזבז ביוזמותיו ובאלתורים את היוקרה של הרפובליקה של דה גול, מיטראן ושיראק. הוא גם לא כמו האיש שיושב במשרדה של מרקל.

בריאותו של המערב דומה לבריאותו של ביידן

יש הסבורים שבריאותו של המערב דומה לבריאותו של ביידן. והוא כבר לא מסוגל לנהל את העולם. הוא מסרב להכיר במציאות הכלכלית, הצבאית והפוליטית החדשה. המשימה של כל נשיא אמריקאי חדש תהיה קשה יותר מהקודמת.

רוסיה השתנתה, כמו גם סין ואירופה, כמו גם המעצמות האזוריות הרואות את תפקידן בחדירת מפות שכנותיהן.

בסיומו של הדיון, העולם מצא עצמו מתמודד עם מציאות קשה ואולי גם יקרה. טראמפ נראה כאילו היה גורל אמריקאי ובינלאומי שקשה היה לברוח ממנו. לא פשוט לאדון הבית הלבן להיות אדם שקשה לחזות את הכיוונים שלו וקשה לישון עליו בכרית. זה מדאיג עבור אויבים ובני ברית כאחד. טראמפ הוא לא בן של מוסדות, כמו ביידן.

העולם גילה שהאמריקאים עלולים לזרוק אבן גדולה לתוך האגם הבינלאומי שהפך סוער יותר ויותר בבחירות הקרובות. החשש כולל שליטי אירופה, גנרלים נאט"ו וזלנסקי. האם טראמפ יאלץ את הנשיא האוקראיני ללכת למשא ומתן לשלום עם ולדימיר פוטין, שאינו יכול לחזור ממסעו באוקראינה כמפסיד? פיוס הצאר בחתיכת בשר אוקראינית מעורר את האירופים להזהיר מפני חזרה על תהליך הפיוס של היטלר, למרות חוסר הדמיון בין שני הגברים לשני השלבים. התחושה של טראמפ שהוא איש ה"עסקה" אינה מרגיעה את היבשת הישנה, שגילתה שקדושת גבולותיה הבינלאומיים נפלה על אדמת אוקראינה.

האיום הרוסי והמפעל העולמי

הצהרותיו של טראמפ מאשרות שהוא לא מריח ברצינות את מה שהאירופים מכנים "האיום הרוסי". טראמפ מאמין שהסכנה האמיתית לאמריקה נובעת מ"מפעל העולם", כלומר מסין. האם העולם יכול לסבול מדיניות אמריקאית המבוססת על חסימת הייצוא הסיני, והאם מדיניות זו תדחוף את בייג'ין לתקשר בברית חסרת גבולות עם רוסיה המכריזה רשמית על חזרה לעולם שני המחנות? האם אירופה, המודאגת מרוסיה ומעליית הימין הקיצוני, יכולה לשאת בעול של עולם מסוג זה?

מה עם המזרח התיכון שרותח על אש הטבח הגלוי בעזה ואפשרויות ההתפשטות של המלחמה לחזית לבנון? מה לגבי "המדינה הפלסטינית", שעשויה להוות את המוצא היחיד להבטיח ש"המבול" והמלחמות הנלוות לא יחזרו? מה לגבי הסכסוך הגרעיני עם איראן, שבו גורמים רשמיים עשויים להתקשות להגיע להסכם כלשהו עם האיש שהורה להרוג את קאסם סולימאני?
הדיון היה מרגש. טראמפ מתקדם, נא להדק חגורות.

......
הוויכוח שהעולם עקב אחריו מוזר מכיוון שתוצאותיו משפיעות על ביטחונו, יציבותו ושגשוגו. בעידן של מהפכות טכנולוגיות עוקבות ובינה מלאכותית, אמריקה לא הצליחה לדחוף בחור צעיר או צעיר למירוץ לבית הלבן. הוויכוח לא מבטיח לאמריקאים דבר מלבד העמקת הפילוג. זה לא מבטיח לעולם שום דבר מלבד מהומה נוספת בג'ונגל הבינלאומי.