ההייפ המלאכותי על התחמשות אמריקאית למלחמת ההשמדה!!

נראה שהמחלוקת סביב ההתחמשות האמריקאית של מכונת ההשמדה בעזה היא תרועה ללא שחיקה, ולא יותר מרעש. לעיתים פקיד מודיע שהנושא קשור להליכים בירוקרטיים ותו לא, ולעיתים מדובר רק בדחיית מסירת (פצצות דיוק) לבדיקה נוספת, ולעיתים מודיעים שהנושא נתון לבדיקה של חלק נתונים על (מבצעים ספציפיים שהובילו להרג של אזרחים בהם נעשה שימוש בנשק אמריקאי), ולפעמים זה מכריז שאין בעיה כלל באספקת נשק לישראל, בזמן הביקור של גלנט, השר. של הצבא, לאמריקה, ופגישתו עם אוסטין, שר ההגנה האמריקני, מצטיירים ככאלה שנועדו רק לדון בסוגיית החימוש, בעוד המצב בדרום לבנון ומשבר הצבא הישראלי שם, ועמדתו של חיזבאללה, מוכנות, ואיומים נמצאים על השולחן לדיון, באשר להצהרה של נתניהו בנושא החימוש, היא מעוותת מהמציאות שלה, כהצהרת סחיטה שהתנועה הציונית רגילה לנהוג בה, ובהכנה לקראתו. ביקור כדי לשחק על הסכסוך האלקטורלי הקרוב בין שתי המפלגות, בתמיכה בטראמפ ללא עמימות.

כך נמשכת סדרת ההצהרות המציפות את דעת הקהל, ואיתה גם כמה אנליסטים, בפרטים מפוברקים על הנושא, לפיהם סוגיה זו מוגזמת עד כדי דיבור על העמקת ההבדלים והסתירות בין האימפריאליזם האמריקאי לממשל הנוכחי שלו. ובין הפרויקט הקולוניאלי הציוני לממשלתו הנוכחית, בהתבסס על הפעלת הלחץ האמריקאי על מדינת ישראל. באשר לאמת שאושרה על ידי מעשי הטבח בכיכר, האכזריות של המלחמה וכמה הצהרות (כנות) שנמלטות מהמקהלה, זה במקום אחר, כלומר, החימוש האמריקאי בעיצומו, ולא נפסק כלל. ואין שום בעיה עם זה.

איננו זקוקים לראיות שיאשרו את הנאמר בתיאור הדם שנשפך במעשי הטבח וההשמדה של יותר מ-100,000 חללים ופצועים, והרס של יותר מ-75% מהמתקנים, הבתים והמבנים של הרצועה. הוודאות הראשונה היא שהאימפריאליזם האמריקאי והממשל שלו הם שותפים מרכזיים במלחמת ההשמדה, יחד עם קומץ מדינות נאט"ו, במונחים של חימוש, מודיעין ושיתוף פעולה טכני השמדת עמנו מכתימה את ידה של נאט"ו. ובחזית עומדים האימפריאליסטים האמריקאים והבריטים. הביטוי הנוסף לשותפות הוא הסיקור הפוליטי הבינלאומי של פושעי מלחמה ישראלים: החלטת בית הדין הבינלאומי להפסיק את המלחמה ברפיח אינה מחייבת, והחלטת מועצת הביטחון לתמוך בעסקת ביידן, חמאס נושא באחריות לשיבושה. , ומלחמת הרעב, שההיסטוריה מעולם לא הייתה עדה לה במונחים של הברבריות, האכזריות והאי-מוסריות שלה, מתבצעת עיוורת אותה בכמה הצהרות ריקות ללא כל פעולה אמיתית נגד מי שהשמיע אותן.

הוודאות השנייה היא שהבדלי חזון הם עובדה המאפיינת את יחסי האימפריאליזם האמריקאי עם ההנהגה הנוכחית של הפרויקט הציוני. הבדלים שלא הגיעו לרמה של חילוקי דעות או סתירות המשפיעות על העמדה האימפריאליסטית בתמיכה ללא היסוס במלחמת ההשמדה. בין חזון אמריקאי שרוצה להציל את ישראל ממצוקתה שיצרה לעצמה, עם מטרות שאינה מסוגלת להשיג, לבין הצבת "דמיונות ליום המחרת" שאינם נטולי טיפשות, לבין רצון לנצל את המלחמה הנוכחית להכללת שילובה של ישראל באזור הערבי באמצעות נורמליזציה וחיסול של הנושא הלאומי. בין עמדה זו לבין העמדה הישראלית, הנשלטת על ידי הרצון הפתולוגי להרג תגמול, שאינו נשלט על ידי חישובים צבאיים כלשהם, על מנת להציל את מעמד הצבא, הממשלה והחברה כולה, יש רצון מונע. על ידי מצב של טרור קולקטיבי שחווה החברה הישראלית, ומתחזק מדי יום על ידי העמקת תחושת התבוסה וחוסר האמון בעתיד הפרויקט הציוני בכללותו.

בין זה לזה, התמיכה האמריקנית נמשכת מעבר לטווח ההבדלים, כשהיא מתמודדת בשלווה ברוצח המקצועי שידו לא רועדת כשיורה בקורבנו, ושאינו מאבד כיוון.

ההתפתחות החדשה שלדעתנו מעמיקה את אופי היחסים בין שני הצדדים, והיא, אגב, מערכת יחסים החורגת מגבולות האינטרסים כדי להגיע לגבולות ההפריה ההדדית בין שני פרויקטים קולוניאליים היסטוריים וגזעניים. בהתפתחות זו אנו מתכוונים למצב בחזית לבנון, שלדעתנו חרג מגבולות הייחוס גרידא, כדי להגיע לגבולות הקרב האחר, שאנו רואים בו כקרן לפני מספר שבועות.

מה שמחזק התפתחות זו הוא עובדת המוכנות ללחימה שהוכרזה ללא עמימות על ידי חיזבאללה, ונתמכת ביכולות צבאיות, מודיעיניות ואנושיות שלא ציפו למדינה הכובשת, ו(החשוקה) מהווה מסר ברור לכל זה, אשר הציב את ישראל וצבאה במשבר חדש, מלבד משבר הכישלון בהשגת המטרות המוצהרות ברצועת עזה: מצד אחד, הוא לא יכול להרחיב את המלחמה בלבנון כי הוא מצפה להתרחבות מאסיבית בתגובה זו זה מה שהודיע נסראללה, והישראלים מאמינים לו כרגיל גם הוא לא מסוגל שלא להגיב, שכן משבר תבוסתו, מעמדו ואמון המתנחלים בו הולך ומעמיק.

כאן בדיוק ניתן למקם את ביקורו של גלנט בוושינגטון, ולא בנקודה של נושאים חולפים ומפורטים, מסוג החימוש, שהוסדרו במשך עשרות שנים. כאן במיוחד מאשרת העובדה שחזית הדרום תהיה בעמדת הכרעה במוקדם או במאוחר, הנתמכת על ידי המשך הפגנת היכולות הצבאיות של ההתנגדות במקומות שונים בגזרה.

לגבי ההייפ הישראלי על הרחבת המלחמה בלבנון, או פלישה קרקעית, ישנן אינדיקציות רבות לכך שחשיבה זו היא חסרת תועלת מבחינה מדינית וצבאית, ולפחות שהיא לא יותר מהרפתקה מפסידה עם כוח כמו חיזבאללה. , שממנו הזהירו גנרלים בדימוס בישראל אחרת, למה שהישראלים ימתינו כמעט 9 ימים בלי (לעשות את זה), הם גירשו את חיזבאללה עד לליטני, והיום כל מה שהאמריקאים רוצים זה 8 קילומטרים צפונה? , וכך הם מחזירים את תושבי היישוב של למעלה מ-120 אלף ליישוביהם בצפון.

היחס בין האימפריאליזם האמריקני והממשל שלו, לבין הפרויקט הציוני ומדינתו, הוא הרבה יותר עמוק מסתם הבדל על סוגיית חימוש מתוכננת הרבה, ויותר מחילוקי דעות על חזון תוצאות מלחמת ההשמדה. זה מערכת היחסים בין הפרויקטים של שני גברים לבנים שמגיעים מאותו פרויקט קולוניאלי אירופי גזעני: האחד במערב, באמריקה, והשני במזרח, בפלסטין חזונות בין הבנים של אותו פרויקט.

מוכנות הלחימה שהוכרזה ללא עמימות על ידי חיזבאללה, ונתמכת ביכולות צבאיות, מודיעיניות ואנושיות שלא ציפו למדינה הכובשת, והיא (החישוק) מסר ברור לכל זה.