אל-אדחה והקורבנות

עם כל רגשות העצב, הרגשת אובדן יקיריהם וקרובים, וההקרבות הגדולות החוזרות ונשנות של העם הפלסטיני, תושבי עזה שהולידו את המהפכה, ומנהיגיה מיאסר ערפאת, היוזם וה חבריו, לאחמד יאסין, החסיד, החסיד וחבריו, שהחזירו לעם הפלסטיני את זהותו האבודה, את הייצוג העצמאי שלו ואת הרוח היצירתית שלו בעימות עם אויב עליון, שנתמך קולוניאלית ואידיאולוגית על ידי שרידי הביס את הקולוניאליזם ואת ההשפעה המחודשת של האימפריאליזם.

אנו חיים את הרגע של עיד אל-אדחא, וכל פלסטיני סובל, בכאב, נושא את הצלב שלו ברחוב ויה דולורוזה, כפי שעשה השהיד הפלסטיני הראשון, ישוע המשיח, בעבר בירושלים מול הכיבוש הרומאי הזר, וקנוניותיו של יהודה איש קריות, הבוגד המושפל והשפל שהוקיע אותו ונגדו.

כפי שסדאם חוסיין הציג את זה ביום ההקרבה על הגרדום, והוא התעקש לפני שעזב ש"פלסטין היא ערבית", ויש לו ביטחון שהיא תשוחרר, והעם הערבי הפלסטיני, המוסלמים והנוצרים, יתפסו את החופש של מולדתם, והדיכוי הזר המחליף ייעלם, והם יובסו, כפי שעשו להם העם האחים של אלג'יריה ואנשי הדרום.

העם הערבי בפלסטין משלם את מחיר החירות, הכבוד המוחזר, גניבת זכויות ורכוש מוחרם, והמחיר גבוה עבור תושבי רצועת עזה, המסורים עד מוות: בחייהם, בדם ובדם. רכוש, מול אויב חסר רחמים, משום שהנרטיב, התוכנית, הפרויקט והקולוניאליזם שלו נראו רעועים מול איתנות העם וגבורה של ההתנגדות, למרות עליונותו של האויב, יכולותיו ויכולותיו. חימוש במימון הון אמריקאי-אירופי, המנהל מאבק להמשך ההגמוניה בעולם, וייחודו בניהול הסצנה הפוליטית הבינלאומית והחלטתו להתעמת עם השאיפות הסיניות-רוסיות השואפות לשותפות ואיזון.

העם הפלסטיני נלחם את המערכה על חירותו ועצמאותו, והחזרת ילדיו העקורים, פליטי המחנות, וזה לא יושג ולא יושג, ללא קורבנות והתנגדות, וזה לקח שלמד ממנו. התוצאה של חוויותיו וחוויותיו בהתקוממויות עוקבות לסירוגין, כמו גם מתוצאות ניצחונותיהם של עמים על המתיישבים שלהם.

העולם האסלאמי חוגג את עיד אל-אדחא, והעם הפלסטיני קובר את צעיריהם, ילדיהם ונשים, כי הקרב על עזה עדיין לא הסתיים. الفلسطينيون صمدوا، ولكنهم لم ينتصروا بعد، والإسرائيليون أخفقوا ولكنهم لم يُهزموا بعد، فالمعركة ما زالت سجالا بين طرفي الصراع، بين الحق والباطل، بين الضعيف والقوي، بين الفقير والثري، بين صاحب الأرض والوطن والكرامة، في مواجهة الحرامي المستعمر الطماع الجشع المجرم القاتل بلا רחמים.

הקרב בעזה נמשך, ועצירתו מבלי לשחרר את האסירים הישראלים ולסיים את מנהיגי ההתנגדות משמעה הודאה בתבוסתו של נתניהו לאחר שלא השיג את התוצאה המיועדת כפי שרצה, לעומת זאת, הפסקת האש וחילופי האסירים משמעותם ניצחון הפלסטיני התנגדות, לאחר סבל ויציבות העם מול האויב ומכותיו הכואבות, עם ההרג והיקף ההרס.

העולם האסלאמי חוגג את עיד אל-אדחא, והעם הפלסטיני חוגג את קורבנותיו והשמדת רכושו מדי יום, קובר אותם ובונה את אוהלו על מנת להמשיך בדרך, בדרך של החזרת החירות, הכבוד והעצמאות, ושם. אין מנוס מלבד אפשרות זו, בדיוק כמו העמים שהשיגו את שאיפותיהם לקבוע באופן חופשי את גורלם ועתידם.
...................
תושבי פלסטין נלחמים בקרב על חירותם ועצמאותם, והחזרת ילדיהם העקורים, פליטים במחנות, לא תושג ולא תושג ללא קורבנות והתנגדות. זה לקח שהוא למד מהתוצאות שלו חוויות וניסויים בהתקוממויות עוקבות לסירוגין, כמו גם מתוצאות ניצחונותיהם של עמים על המתיישבים שלהם.