מועדון האסירים הפלסטינים מסר היום, רביעי, כי רשויות הכיבוש הישראליות, 250 ימים לאחר מלחמת ההשמדה, ממשיכות להסלים את מסעות המעצרים השיטתיים שהשפיעו על למעלה מ-9,170 עצורים מהגדה המערבית, כולל ירושלים, בנוסף לאלפי עצורים. העם שלנו בעזה גם ממשיך לבצע פשעים שיטתיים יותר נגד אסירים ועצורים.

מועדון האסיר הוסיף בדו"ח שלו כי המספרים הקשורים למסעות המעצרים היומיומיים משקפים לא רק את העלייה במספר, אלא גם את רמת ועוצמת הפשעים שליוו את מסעות המעצרים, ובעיקר את ההוצאות להורג בשטח שביצע צבא הכיבוש במהלך הסתערות שלו על מחוזות, עיירות ומחנות, שהשפיעו על כל הקבוצות, כולל נשים וילדים, או פשעים נגד אסירים בתוך בתי כלא ומחנות, ש"חרגו מהמושגים וההגדרות המיוחדות שנכפתה על ידי מערכת זכויות האדם הבינלאומית, בזמן שהכיבוש פעל. כמכונה קולוניאלית למיסוד פשעים רבים ברמות ובכלים שלא נראו בעידן המודרני, כולל הפשעים שאומצו על ידי מערכת הכלא".

פעולות המעצר התמקדו במשפחות האסירים, אלה שנעצרו קודם לכן, בנוסף למשפחות הקדושים, בנוסף להתנכלויות, האיומים והזימון שכוונו למשפחות ה"נרדפים" על ידי הכיבוש, ב. בנוסף למעצרם כבני ערובה - במיוחד - האבות.

במהלך יותר מ- (8) חודשים של תוקפנות מתמשכת והולכת, ביצעה מערכת הכיבוש בכל הרמות פשעים מחרידים ומסוכנים נגד אסירים ועצורים, שהובילו למות קדושים של לא פחות מ- (18) אסירים אשר המוסדות המוסמכים להם. יכלו להכריז רק ביודעו שמספר השהידים יש עשרות בשורות עצורי עזה, והכיבוש הצהיר לאחרונה בתחקיר עיתונאי בינלאומי על מות 36 עצירים מעזה בבתי הכלא ובמחנות, ולכך. היום היא מסרבת לחשוף - במלואה - את זהותם ואת נסיבות מות הקדושים שלהם, לאור הפשע המתמשך של היעלמות כפויה נגדם, כך שמספר השהידים בין האסירים והעצירים הוא הגבוה ביותר מבחינה היסטורית על פי נתונים שנרשמו. על ידי המוסדות הרלוונטיים.

ממועדון האסירים נמסר כי סך המעצרים בקרב נשים הסתכם ביותר מ-(310), ונתון זה כולל נשים שנעצרו מתוך שטחי 1948, ומעצרים בקרב נשים יוצאות עזה ונעצרו מהמערב. בנק, מציין שבין האסירות היו מבוגרים יש 75 מהן, והן יושבות בכלא (דמון) הן שתי אסירות בהריון, והכיבוש ממשיך לעצור אותן עד היום עיישה גאידאן.

בעוד שמספר המעצרים בקרב ילדים הגיע לפחות (640) ילדים.

צווי מעצר מינהלי לאחר ה-7 באוקטובר הסתכמו ביותר מ-(6,627) צווים, לרבות צווים חדשים וצווי חידוש, לרבות צווים נגד ילדים ונשים.

מספר המעצרים בקרב עיתונאים לאחר ה-7 באוקטובר הגיע לכ- (85) עיתונאים, מתוכם (52) נותרו במעצר, בהם (14) עיתונאים מעזה, ובין העיתונאים שהכיבוש המשיך לעצור (6) עיתונאיות. או במעצר או במעצר מנהלי או על רקע מה שלטענת הכיבוש הוא הסתה.

סך המעצרים בקרב הצוותים הרפואיים, על סמך נתוני משרד הבריאות, הגיע ל-310, ובקרב עורכי הדין לא פחות מ-30, ומספר המהנדסים לא פחות מ-35.

ממועדון האסירים נמסר כי רוב העצורים מהגדה הועברו למעצר מנהלי, שכן מספר העצורים המינהליים לאחר ה-7 באוקטובר היה הגבוה בהיסטוריה, ומספרם, נכון לתחילת יוני הקרוב, הגיע ליותר. יותר (3,400) עצירים מנהליים, כולל נשים וילדים.

המעצרים הסלימו על רקע ההסתה ברשתות החברתיות, שהשפיעו על מאות בני אדם מכל השטחים הפלסטיניים.

מספר האסירות הכולל נכון ליוני זה הוא יותר מ-9,300 אסירות בבתי הכלא הכיבוש, כולל (75) אסירות, יותר מ-3,400 עצירות מנהליות ולא פחות מ-250 ילדים, לפי הנתונים הקיימים למוסדות הרלוונטיים.

לאור עוצמת פשעי העינויים להם היו נתונים עצורי עזה בבתי הכלא ובמחנות הכיבוש, ומה שנחשף בעדויות המשוחררים, וכן בחקירות העיתונות והדיווחים הבינלאומיים שהתבססו על אותן עדויות, סוגיית עצירי עזה מהווה היום את האתגר הבולט ביותר לפעילותם של מוסדות זכויות אדם, במיוחד עם המשך המשך הכיבוש ביצע את פשע ההיעלמות כפויה נגד רוב העצורים מעזה, וסירב לאפשר לוועד הבינלאומי של הצלב האדום לבקר אותם ולראות את תנאי המעצר שלהם.

ממועדון האסיר נמסר כי ההתפתחות היחידה שהשפיעה על תיק זה היא כמה תיקונים חוקיים מוגבלים בחלק מהתקנות הקשורות לנושא עצורי עזה, הנוגעים ספציפית לתקופות מניעת המפגש עם עורך דין, שאפשרו למוסדות לקבל כמה תשובות לגבי המקומות שבהם חלק מהם מוחזקים.

במועדון האסיר הדגישו כי נושא עצירי עזה מצריך מאמצים נמרצים על מנת לרדוף אחריו למרות התנאים המחמירים והקשים שהציב הכיבוש בנושא, וכי גברו הדיבורים על טענות הכיבוש בדבר כוונתו לפתוח בחקירה על תנאי הרשות. מחנה שדה תמן, כאחד מכמה מחנות ובתי כלא שבהם עצורים הרשויות, עצורי עזה, הן רק האשמות שאין להן משמעות למערכת שנוהגת ברצח עם מול העולם, ומבצעת פשעי עינויים. והוצאות להורג בשטח מול עדשות המצלמה, בנוסף לעובדה שמערכת המשפט הישראלית היוותה וממשיכה להוות נדבך חיוני בגיבוש כל הפשעים המתרחשים כיום, כולל הפשעים המתמשכים של אסירים ועצורים.

במועדון האסירים הסבירו כי שיטות ההתעללות היו מגוונות, בין צמא לרעב ומשיכת כל צרכי החיים הבסיסיים, והצמצם אותם למינימום. הנהלת הכלא הכיבוש משכה את כל מכשירי החשמל והביגוד, כולל מזון לאסירים, ובידוד אותם. מהעולם החיצון עד היום, והכריחו את העצורים להיכנס לכלא.

הנהלת הכלא הכיבוש הפכה את כל "מערכות הכלא", כולל מה שנקרא "בדיקות בטחון" ו"מספרים", לתחנת השפלה. היא השתמשה גם בהעברות של אסירים, כמו גם בביקורים של עורכי דין בתחנה כדי לתקוף ולהשפיל אותם. באמצעות הסוהרים ויחידות הדיכוי, והטילו הגבלות חמורות על ביקורים, כולל הבאת האסיר, כבול ומכוסת עיניים, לביקור. דווקא בתחנת המעצר הזמני בכלא השרון.

סוגיית התפשטות מחלות העור בקרב אסירים, ספציפית המחלה (גרדת) עלתה גם במספר בתי סוהר, כתוצאה מהיעדר תנאי היגיינה מינימליים, במיוחד מאז שהנהלת בית הסוהר הכיבוש משכה את הבגדים והחזיקה רק החלפה פנויה אחת למשך כל אסיר, ואימץ מדיניות של (צפיפות יתר) שלל מהם את הצרכים הבסיסיים המינימליים לשמירה על היגיינה אישית, וביצע נגדם פשעים רפואיים על ידי שלילת הטיפול הדרוש, בידיעה שבין הנפגעים היו ילדים.

הכיבוש גם החריף את ההגבלות שהוטלו על צוותים משפטיים בכך שמנע מכמה מהם לבקר אסירים בגלל באמתלות והאשמות מופרכות, בנוסף לאיומים שניצבו בפניהם, והמכשולים בהם השתמשה הנהלת הכלא הכיבוש למניעת ביקורים בכלל, בידיעה ש הכיבוש ממשיך למנוע מהוועד הבינלאומי של הצלב האדום לערוך ביקורים אצל אסירים ועצורים בבתי כלא הכיבוש הישראלי.

במועדון האסירים ציינו כי עשרות אסירים, בהם אסירים עזה שנעצרו לפני תולדות מלחמת העם, איבדו את בני משפחותיהם בעזה, וחלקם איבדו יותר מחבר אחד, בנוסף לקבוצה מהם שהיו אמורים ישוחררו בחודשים האחרונים, אבל הכיבוש החזיק אותם בכלא הם נעצרים עד היום.

במועדון האסירים ציינו כי רוב המשוחררים סובלים ממחלות, לרבות מחלות כרוניות, וחלקם עברו ניתוחים כירורגיים, בנוסף להשפעות הפסיכולוגיות הנראות על רבים מהם כתוצאה ממה שנחשפו במהלך תקופת מעצרם.

הוא הזכיר את האסיר השהיד פארוק אל-חטיב, שמת לאחרונה כתוצאה מהפשיעה הרפואית שהיה נתון לו בתוך בתי הכלא, שם נמצא כי חלה בסרטן בשלבים מתקדמים מבלי שקיבל את הטיפול הדרוש, בנוסף לכך שהיה נתון התעללות שיטתית במהלך מעצרו.

מועדון האסירים חידש את דרישתו לנחיצות לפתוח בחקירה בפיקוח בינלאומי בעניין הפשעים וההפרות החמורות שבוצעו נגד עצורים ואסירים בבתי הכלא והמחנות הכיבוש, כהיבט של רצח העם המתמשך נגד עמנו בעזה, למרות תמונה עגומה שפוקדת את מערכת זכויות האדם הבינלאומית, ומצב חוסר האונים המבעית ששרר על תדמיתה ועמדותיה, מול הפשעים והזוועות שביצע הכיבוש מאז תחילת מלחמת העם ועד היום.