ישראל והדרך ל"סוף אומלל"

בנימין נתניהו חזר על מטרתו להשיג "ניצחון מוחלט" בתוקפנותו המתמשכת נגד רצועת עזה, כבר שמונה חודשים רצופים, מה שגרם למנהיגים מדיניים ורשויות צבאיות ישראלים רבים ללעוג לאמירה זו ולהפריך אותה כאשליה בלבד בראשו של נתניהו. .

השר במועצת המלחמה, גדי אייזנקוט, האשים את נתניהו ב-29 במאי בכישלון ביטחוני וכלכלי במלחמה, וב"שיווק אשליה של ניצחון מוחלט" לישראלים. הוא הסביר כי "מי שיגיד שנפרק מספר גדודים ברפיח ואז נחזור החטופים שותלים אשליות שווא, כי "האירוע מורכב יותר, וייקח 3 עד 5 שנים להגיע ליציבות משמעותית, ואחר כך עוד שנים רבות להקים מערכת שלטונית נוספת בעזה".

צועד מאחורי המיראז'
בנימין נתניהו מבין שהמלחמה לא השיגה את מטרותיה שעליהן הכריז מהיום הראשון הוא גם מבין שהאופק קשה, מורכב וגדול מדי לשליטה ולדחוף לכיוון שהוא רוצה בעתיד הנראה לעין.

העיר רפיח, שצבא הכיבוש נכנס אליה כדי להיות החוליה האחרונה והמכריעה בהשגת ניצחון מוחלט על ידי חיסול גדודי הקסאמים הנותרים, ההתנגדות שם עדיין נלחמת בעוצמה וגורמת אבדות כבדות לצבא הכיבוש, במקביל לקרבות עזים יותר. בצפון רצועת עזה, במיוחד באזור ג'בליה, שבו היא הייתה עדה ללכידה והרג של מספר חיילים, מה שמזכיר לנו את הקרב ב-7 באוקטובר האחרון, במסר ברור שההתנגדות עדיין פעילה בכל הגזרה.

הכישלון הצפוי ברפיח הביא את ראש המועצה לביטחון לאומי צחי הנגבי לומר: "אנו מצפים לעוד 7 חודשים של לחימה כדי להעמיק את הישגינו ולהשיג את מטרתנו להרוס את היכולות הצבאיות והממשלתיות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי". מוסיפה: "פשוט אסור לנו להשתמש בשעון עצר על עצמנו או להציב אולטימטומים", בהתייחסות ברורה לאופק פתוח, שקשה לשלוט בציר הזמן שלו או בתוצאות הצפויות שלו, לאחר הניסיון של שמונת החודשים האחרונים, שגרם לזמן " לא קדוש" בחלומותיהם להשיג ניצחון מוחלט.

השגת המטרה, אם כן, לדעתו של גדי אייזנקוט, הרמטכ"ל והשר במשרד המלחמה לשעבר, תארך שנים רבות ולא רק שבעה חודשים, מה שהופך את החלום להשיג ניצחון מוחלט קרוב יותר לתעתוע זה מתקרב יותר, כך הוא הופך לשווא, אבל התקווה שמעוררת את הצמא מתחדשת תמיד.

זה בדיוק המקרה של ממשלת המלחמה בראשות נתניהו, שהבטיחה לחסל את חמאס וההתנגדות בחודש הראשון לקרב, אז בסוף השנה שעברה, ואז עם הכניסה לעיר חאן יונס בתחילתו. של שנה זו, עד שהגיע לעיר רפיח לאחר שבעה חודשים של לחימה מתמשכת, וזה עדיין... מועדים חדשים נעים בין חודשים לשנים.

מה שגורם לכיבוש לאבד את יכולתו לקבוע אומדן זמן או יעדים צבאיים ריאליים הוא אובדן המידע המדויק שלו על יכולות גדודי אל-קסאם וההתנגדות הפלסטינית, המייצגת קופסה שחורה, בתקופה שבה יש לסכסוך. התרחב בגדה המערבית, על גבול לבנון, ואפילו לתימן, לים סוף והים התיכון, עד שהפך הקרב הופך למלחמת התשה שבה הכיבוש טובע, והזמן פונה נגדו, כמו הנרטיב שלו קרס, הלגיטימיות שלו נשחקה ובידודו הבינלאומי גדל.

פרסונליזציה ופוליטיקה אידיאולוגית
שרים רבים בממשלת המלחמה מבינים שהמלחמה הגיעה למבוי סתום, והם מאמינים ששחרור אסירים חייב להיות בראש סדר העדיפויות, וההכרח בחיפוש אחר אופק מדיני לניהול המגזר הרחק מכיבוש ישיר, כי הוא להוות דילמה עבור ישראל במישור הצבאי, הכלכלי והמוניטין היחסים הבינלאומיים, ויפריע להזדמנויות לנורמליזציה ולמיקומה מחדש של ישראל במזרח התיכון.

אבל בנימין נתניהו עדיין עומד על עמדתו למרות זאת, והתעקשותו נובעת מסיבותיו האישיות, הפוליטיות והאידיאולוגיות. סיום המלחמה ללא השגת "ניצחון מוחלט" יסיים את עתידו הפוליטי, יטיל עליו אחריות לכישלון ויעמיד אותו בפני תיקי השחיתות הרודפים אותו בפני מערכת המשפט.

כמו כן, הרשעתו הפוליטית, שמצטלבת עם הימין הציוני הלאומני הקיצוני, לדחות את המדינה הפלסטינית ולספח את הגדה המערבית לריבונות ישראל, תהפוך למראית עין לאחר שישראל איבדה את כושר ההרתעה שלה ב-7 באוקטובר 2023, ולא הצליחה לשקם או לשחזר אותו לאורך שמונת החודשים הבאים, ולכן נתניהו מוצא במדיניות העקשנות והבריחה מוצא אפשרי עבורו ועבור הרשעותיו הפוליטיות האבודות במלחמה זו.

נתניהו חי תערובת של "אגו" מנופח ומחשבה אידיאולוגית קיצונית, והוא רואה עצמו כמלך ישראל המוכתר ואחת הדמויות ההיסטוריות החשובות ביותר. לדמיין את עצמו מחוץ לשלטון או ברציף גורם לו למצב של פחד ופחד עמוקים, והוא נעשה עקשן יותר בכל פעם שהוא חש שהסוף מתקרב, והוא מאמין שהלחימה תציל אותו, במיוחד כשהממשל האמריקאי נבוך לסגת. תמיכתו בו, גם אם היא מפעילה ביקורת טקטית על התנהגותו, גם אם אל תכעיס את השדולה הציונית לפני הבחירות לנשיאות.

ההובלה על ידי הממדים האישיים והאידיאולוגיים הללו של נתניהו אינה מהווה תופעה בריאה עבור ישראל, לאור הירידה הגוברת ביכולת ההרתעה שלה, תשישות צבאה, קריסת המוניטין שלה ובידודה הבינלאומי הגובר לאחר הבינלאומי. החלטות שיפוטיות נגדה, שלא לדבר על החרפת בעיותיה הכלכליות והחברתיות. בגלל המלחמה יוצאת הדופן בתולדותיה.

אי הכללת חשיבה רציונלית, לטובת משאלת לב אידיאולוגית של חלק ממנהיגיה, ובראשם נתניהו, תרחיק את ישראל מלהשיג "ניצחון מוחלט", ולא מן הנמנע שהחודשים הקרובים יביאו לישראל כישלון אסטרטגי נוסף בשל הצטברות המשברים הפנימיים והחיצוניים שלו.

האלוף במילואים יצחק בריק אומר: "לישראל אין את היכולת לנצח במלחמה נגד חמאס או בחיזבאללה הלבנוני, ואי סיום המלחמה יהפוך אותה למלחמת התשה שתימשך שנים, ובסופו של דבר תוביל לה. להתמוטט".