לאחר שלושה ימים של חיפושים רצופים הצליח הפלסטיני אחמד אירפאן למצוא בקושי מקום בעיר חאן יונס, מדרום לרצועת עזה, להקים אוהל לאחר שנמלט מהעיר רפיח בעקבות התקיפה הישראלית בדרום. עִיר.

ב-7 במאי נכנס הצבא הישראלי לעיר רפיח למרות אזהרות בינלאומיות לפיהן כל התקפה על העיר, שהייתה עמוסה ביותר מ-1.4 מיליון עקורים, תחמיר את התנאים ההומניטריים.

אירפאן אמר לסוכנות הידיעות Xinhua, עם עייפות ניכרת על פניו, "ביליתי יותר משלושה ימים בניסיון לחפש מקום להקים אוהל עבורי, אשתי וילדיי לגור בו לאחר שברחנו מרפיח עקב הפצצה ישראלית אלימה".

אירפאן (בן 43), אב לארבעה ילדים, מוסיף כי בסופו של דבר נאלץ להעמיד את אוהלו ליד מזבלה באזור מאוואסי בחאן יונס, לאור המחסור במקומות מספיקים באזור בשל הצפיפות של העקורים.

אתמול הודיעה סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) בהצהרה כי העקירה הכפויה אילצה יותר ממיליון בני אדם לברוח מהעיר רפיח שבדרום רצועת עזה.

בנימה עצובה אומר אירפאן, "הם (הצבא הישראלי) אמרו לנו ללכת לאזור אל-מוואסי. זה אזור שיש בו שירותים הומניטריים, אבל אין פה שום דבר הומניטרי. אין מים ראויים לשתייה, ואנחנו לגור ליד מזבלה שתחשוף אותנו למגיפות ולמחלות מסוכנות".

הוא הוסיף, "תאר לעצמך לחיות בתנאים האלה. אתה צריך ללכת קילומטר כדי להשיג מים נקיים. זו טרגדיה במלוא מובן המילה. אין כאן מוסד שמספק לנו שירותים בסיסיים, לא אונר"א ולא שום מוסד קהילתי ."

עשרות אלפי עקורים התאספו באזור החוף של אל-מוואסי בחוף רצועת עזה לאחר התקיפה הישראלית על העיר רפיח.

אל-מוואסי הוא האזור ההומניטרי, שהצבא הישראלי נוהג לבקש מתושבי רצועת עזה להגיע אליו מכיוון שהוא בטוח, והוא משתרע ממערב לרפיח בדרום רצועת עזה ועד לפאתי נוסייראת שבמרכזה. זה.

מונירה א-סייד, שאיבדה את בעלה בהפצצה ישראלית על העיר נוסייראת במרכז רצועת עזה, נאלצה לישון באוהל קרובי משפחתה בדיר אל-בלח בגלל חוסר יכולתה למצוא מקום להניח בו אוהל. לעצמה ולשני ילדיה.

מונירה אל-סייד, בת 27, אמרה: "זו הפעם השלישית שנעקרתי עם ילדיי לאחר שבעלי נהרג בפשיטה ישראלית בעיר נוסייראת במהלך העקירה הראשונה שלנו מעזה".

עם דמעות בעיניה הוסיפה, "נאלצתי להכניס את ילדיי לאוהל של אחת מדודותיהן, ונאלצתי לגור עם משפחה של קרובי משפחה שלי באוהל שלהם בעיר דיר אל-בלח עקב חוסר היכולת שלי להקים אוהל לעצמי ולילדיי".

היא המשיכה בדרכה לבדוק את ילדיה, "כל יום אני צריכה ללכת מרחק של 500 מטר כדי לפגוש את הילדים שלי, לבלות איתם כמה שעות, ואז להיפרד מהם כדי לחזור לאוהל שבו אני חי כרגע".

לדברי מונירה אל-סייד, לא היו לה הכספים הדרושים להקמת אוהל בשל עלויותיו הגבוהות, והיא לא זכתה לשום אוהל או סיוע כספי מאף מוסד בינלאומי או מקומי.

חסן איסמעיל מספר על סבלו לאחר שברח מרפיח למוואסי חאן יונס.

איסמעיל אומר, "במשך כ-15 ימים לא קיבלנו שום סיוע מאונר"א, בניגוד למצב בעיר רפיח.

הוא הוסיף בעודו נושא גלון מים והולך בקושי בין האוהלים, "תראו את הצפיפות הזו. אנחנו נאלצים להביא הכל בעצמנו, ואף אחד לא שואל עלינו. אפילו אונר"א לא הצליחה לספק את שירותיה באל-מוואסי. בגלל כמות האנשים הגדולה".

איסמעיל, אב לשלושה ילדים, בהם ילד בן 11 חודשים, מתלונן על המחסור בפורמולות לתינוקות בשווקים.

לדבריו, "בני הקטן הוא תינוק וסובל מתת תזונה כבר כמה חודשים. הוא זקוק לפורמולה לתינוקות כל הזמן, ויש מחסור בשווקים".

אונר"א מסרה בהצהרה כי היא ממשיכה לספק שירותים בסיסיים למרות האתגרים המתגברים והנסיבות הבלתי נתפסות.
אונר"א מעריכה כי אזור חאן יונס ומרכז רצועת עזה מהווים מקלט לכ-1.7 מיליון בני אדם, והדגישה כי עבודתה ההומניטרית "ממשיכה להצטמצם".

אונר"א הסבירה בפוסט בפלטפורמה (X) כי משפחות פלסטיניות חיות ב"תנאים לא אנושיים עם מחסור במים, מזון ואספקה", וקראו להכרח להפסיק את המצור באופן מיידי.