שינויים בזירה הפלסטינית והבינלאומית לאחר האיתנות האגדית

אלמלא האיתנות האגדית של ההתנגדות ושל תושבי עזה במהלך שמונת החודשים האחרונים, הצעת הפסקת האש האמריקנית האחרונה לחמאס לא הייתה מתרחשת, בין אם זה היה תמרון אמריקאי-ישראלי, כפי שקרה קודם, כדי להשיג יותר הגיע הזמן ליישם את מטרתם המשותפת לחסל את ההתנגדות, או שזה היה לאחר תום המועד שקבע הנשיא האמריקני איפשר לממשל הישראלי ליישם את מטרותיו, שבמהלכן תמך בהן צבאית, פוליטית ותקשורתית, והביא להשתתפות מאת מדינות רבות באירופה כמו בריטניה, גרמניה, צרפת, איטליה ואחרות, עם זאת, מה שברור לכולם הוא שהמטרות שהציב הממשל הישראלי במהלך הפלישה הקרקעית שלו לעזה לא הושגו. היא לא הצליחה לחסל את ההתנגדות, שממשיכה להסב לכוחות הכיבוש אבדות בכוח אדם וציוד, או לשחרר את האסירים הישראלים, או להשיג שליטה מלאה על עזה ברגע שכוחות הכיבוש מתפנים מאזור, הם מופתעים התקפות של ההתנגדות שם, והנה האיתנות האגדית של תושבי עזה היא נמשכת, למרות האבדות חסרות התקדים של יחידים, בתים ומתקנים, והשמדה מוחלטת של משפחות רבות.

מכאן ניתן להגיע למספר שינויים שהושגו בנושא הפלסטיני, לאחר שמונה חודשים של איתנות והתמודדות עם הכיבוש על פי היכולות הקיימות, ולמרות השוני הגדול בציוד הצבאי ובין האמריקאי והמערבי. סיוע שהביע הנשיא האמריקני במהלך הצגת יוזמת הפסקת האש האחרונה; כי הוא היה הנשיא האמריקני היחיד שביקר בישראל במהלך המלחמה, וכי כוחות אמריקאים הגיבו למתקפה האיראנית על ישראל, שחזרה על עצמה על ידי הכוחות הבריטיים באותה תקופה.

חיסול מיתוסים ישראלים רבים שחזרו על עצמם בעשורים האחרונים, בהתחשב בכך שלישראל יש צבא בלתי מנוצח עם הציוד המודרני, סוכנויות המודיעין והחיילים המאומנים שההתנגדות הצליחה להוכיח שהמיתוסים הללו אינם נכונים בפועל.

ראשית: ההתנגדות הפלסטינית הוכיחה את יכולתה להתכונן, לתכנן וליישם מתחילת מבצע מבול אל-אקצא ועד כה, ואת לכידות העם העזתי איתה, איתנה מול מלחמת הרעב והרצח העם, ונושאת את סבל מהפצצות מתמשכות ועקירה חוזרת ונשנית למקומות שאינם מוכנים לדיור, ואינם מושפעים מהלוחמה הפסיכולוגית הניזונה מהתקשורת המערבית והערבית לחלוקת שורות עזה, והרחבת ההתנגדות לגדה המערבית למרות התרחבות הרג ומעצרים ושותפות הרשות הפלסטינית כלפיהם.

שנית: לחסל מיתוסים ישראלים רבים שחזרו על עצמם בעשורים האחרונים, בהתחשב בכך שלישראל יש צבא בלתי מנוצח עם הציוד המודרני, סוכנויות המודיעין והחיילים המאומנים שההתנגדות הצליחה להוכיח שהמיתוסים הללו אינם נכונים בפועל. החל מחציית גדר ההפרדה של עזה, דרך תקיפת הבסיסים הצבאיים בעוטף עזה ותפיסת מספר מחייליה, השמדת עשרות רכבי כיבוש וחדירת כיפת ברזל ואמצעי הגנה אווירית דומים והגעת טילים פלסטינים לתל. אביב וערים ישראליות נוספות עד לפני שבוע.

שלישית: חשיפת מזימתן של מדינות רבות נגד ההתנגדות ותיאוםן המתמשך עם ישראל, והיענותן להוראות אמריקאיות ומערביות לערער את ההתנגדות ולתרום להרעבת תושבי עזה, ואף לסחר של חלק מאותן מדינות עם עמדות שותפות להשגת רווחים מערביים, ומניעתן של כל גילויי תמיכה עממית בהתנגדות, וכישלונן להשתתף בדרום אפריקה בתביעתה נגד ישראל בפני בית הדין הבינלאומי.

זה לווה ברוח האינדיבידואליזם והאנוכיות ששררה בקרב ערבים רבים, וכניעתם לגישות של אכזבה למרות פעולות רצח העם החוזרות ונשנות. עם זאת, התמונה הערבית והאסלאמית הפופולרית לא הייתה נטולת היבטים זוהרים, שכן מגזרים עממיים אחרים הביעו את תמיכתם בהתנגדות וניסו לספק לה סיוע, ובקמפיינים הנלווים להחרמת סחורות וסניפים של חברות שתמכו בישראל, בנוסף. לתפילה אינטנסיבית ומתמשכת, למרות הפער הגדול במאזן הכוחות.

עמדות מצוירות של ארגונים בינלאומיים לתיקון תלונות

רביעית: מראה שהאויב הגדול ביותר של הערבים והמוסלמים הוא ארה"ב, אשר מנעה כל ניסיון להפסקת אש, ומדינות בעלות בריתה, בין אם באירופה, באסיה וביבשת אמריקה, בעמדות החושפות מוסר כפול לעומת מה שהן. עשו עם תושבי אוקראינה לאור התוקפנות של רוסיה נגדם, וחושפים מיתוס של מדינות אלו על זכויות האדם, שהם משלמים לו מס שפתיים כבר שנים רבות, כשלא ראו את מעשי הטבח המרובים של ישראל, את ההפצצות. של בתי החולים, ושואת רפיח האחרונה כמשהו שמסתכם ברצח עם.

זה קשור לאישוש המעשי של מיתוס האפשרות להגיע לשלום עם ישראל, שעליו עדיין מדברות הרשות הפלסטינית ורוב מדינות ערב, שכן כולם בתוך ישראל הסכימו להשמיד את עזה. הם לא עושים הבדל בין ילד, אישה וילד, בטענה שהילד הוא פרויקט ללוחם עתידי והאישה היא המפיקה של הלוחמים הללו.

חמישית: הדמה של עמדותיהם של ארגונים בינלאומיים על השגת צדק ותמיכה במדוכאים, שכן ישראל, בתמיכה אמריקנית ומערבית, רמסה את כל החלטות ארגוני האו"ם. אין הבדל בכך בין מועצת הביטחון האסיפה הכללית, או בית הדין הבינלאומי לצדק, והדמה של עמדות של מדינות רבות הטוענות לידידות עם הערבים למען האינטרסים המסחריים, הצבאיים והפוליטיים, בעיקר סין ורוסיה, שלא עשו שום דבר מוחשי לעזור לעם הפלסטיני בסבלו המתמשך, שכן הוא מצא בהמשך המלחמה דרך לכבוש את הצד האמריקני לזמן מה מהמחלוקת שלו איתם, והדבר חזר על עצמו בצורה שלילית יותר עם יפן והודו, אשר טענו לידידות עם הערבים.

שישית: נוכחותה של מגמה הומניטרית עולמית הדוחה את האורגיה הישראלית התבטאה באמצעות הפגנות רבות בדרישה להפסיק את המלחמה, בערים מערביות רבות, שהתפשטו לאוניברסיטאות אמריקאיות ואירופיות רבות ואף לקנדה ואוסטרליה, למרות ההגבלות וההגבלות. סנקציות שרבים היו נתונים להן, ולמרות ההטיה ברורה על ידי התקשורת המערבית לאמץ את הגרסה הישראלית של האירועים ולמנוע את הגרסה הפלסטינית, ואת האיסור הנהוג על ידי אתרי רשתות חברתיות רבות כלפי בלוגים התומכים בפלסטין, או שמציגים. קטעים של פשעי רצח העם שביצעה ישראל בעזה.

מספר מדינות אירופיות הביעו עמדות מכבדות כלפי הימין הפלסטיני, כמו ספרד, אירלנד, נורבגיה, בלגיה, סלובניה ואחרות. קדמו לכך עמדות תמיכה בימין הפלסטיני במדינות רבות באמריקה הלטינית, כגון: בוליביה, קולומביה, צ'ילה, הונדורס, ג'מייקה ובליז, למרות הלחץ האמריקאי, והתמיכה בדרישה להפסקת אש נמשכה לדרום אפריקה וברזיל.

היזהרו מהונאה ישראלית ואמריקאית

שביעית: הימצאותם של שסעים בתוך ישראל, המיוצגים במחלוקות בין המפלגות המרכזיות לבין ראשי מועצת המלחמה, הפגנות של משפחות האסירים להפסקת המלחמה, עלייה בשיעורי הבקשות להגירה לחו"ל, כלכלת ישראל מושפעים לרעה ממשך המלחמה, ירידה בביקוש להשתתפות חיילי מילואים במלחמה וממספר ההרוגים הישראלים הרב במלחמה לעומת מה שפורסם רשמית.

יש עדיין כמעט קונצנזוס ישראלי על המשך המלחמה עד שתשיג את מטרותיה המוצהרות, לאחר שהיא הפכה להיות קשורה בעיקר לנוכחות הישראלית, והציפייה שארצות הברית ובעלות בריתה יפצו את ישראל על סכום גדול מהכספים והכספים שלה. הפסדים צבאיים. אם הבידוד של ישראל גדל בעולם.

אבל עלינו להבין שעדיין יש כמעט קונצנזוס ישראלי על המשך המלחמה עד שתשיג את מטרותיה המוצהרות, לאחר שהיא הפכה להיות קשורה בעיקר לנוכחות הישראלית, והציפייה שארצות הברית ובעלות בריתה יפצו את ישראל על סכום גדול סכום ההפסדים הכספיים והצבאיים שלה. למרות שבידודה של ישראל גדל ברמה הבינלאומית, היא עדיין נהנית מתמיכתן של מעצמות בינלאומיות גדולות.

למרות ההצעה האמריקנית האחרונה להפסקת אש, עלינו להיזהר מהונאה אמריקאית, כדי להשיג בני ערובה ולגרום להתנגדות להפסיד את גורם המשא ומתן המשפיע, ואולי לנסות להרגיע את האווירה עד יחלוף הבחירות בארה"ב ואז לאפשר לישראל להמשיך תוקפנות לחסל את ההתנגדות, לאחר שהיא ארגנה את שורות צבאה ומרכיביה הפנימיים.

כמו כן, עלינו להיזהר מדרכי קנוניה של מדינות מסוימות המיישמות את כל מה שאמריקה וישראל מבקשות מהן בתקווה להגנה אמריקנית וישראלית עליהן, בין אם בהשתתפות בכוחות בינלאומיים בתוך עזה להגבלת התקפות ההתנגדות, כך שהסכסוך. הופך בין אותם כוחות ערביים להתנגדות, כמו גם השתתפות במצור החונק על עזה על ידי המשך מניעת מזון, תרופות, דלק ותקשורת ממנה, או תחבולות אחרות שאמריקה וישראל לא יפסיקו לשחק עד שהן ישיגו את שלהן. מטרות ולא לאפשר להתנגדות להשיג ניצחון, אלו עניינים שכוחות ההתנגדות חייבים לקחו בחשבון, לאור השליטה בה אנו עדים ושליטה בזירת הסכסוך, צבאית ופוליטית, על ידי ההתנגדות, לא רק במהלך שמונת החודשים האחרונים, אבל מאז ניהולו בעזה ב-2007, ואולי לפני כן עם הופעת חמאס ב-1987 ופעולות ההתנגדות שביצע לאורך שלושים ושבע השנים האחרונות, והתנגדותו לאמריקאים והאירופים. חסימה עליו מאז הזכייה בבחירות לפרלמנט ב-2006.