אל-חטיב: צירוף המקרים של ההצעות האמריקאיות והאלג'יריות מאשר את התפקיד הבינלאומי ההולך וגובר בהפסקת התוקפנות

ג'רדאת: הצעתו של ביידן מצמצמת את סיכוייו של נתניהו להמשיך במלחמה

אבו בדוויה: לדבר על עסקה ללא ערבויות אמריקאיות ואזוריות זו רק מתיחה

חאמד: זה חכם מבחינה פוליטית שחמאס לא ידחה את ההצעה אם ישנן הערבויות הנדרשות

הצעתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לתוכנית ל"הפסקת אש בת קיימא בעזה ושחרור עצירים ישראלים", וכן מאמצי אלג'יריה להציג טיוטה במועצת הביטחון להוצאת החלטה הדורשת מישראל להפסיק את התקפתה ברפיח לאלתר. בהתבסס על החלטת בית הדין הבינלאומי, להגדיל את הסיכויים לסיכום אפשרי. עסקה שחמאס וישראל עשויים לקבל, על רקע אזהרות על הונאה ישראלית.

כותבים ואנליסטים, בשיחות נפרדות עם Al-Quds.com, מזהירים, למרות האפשרות לסיים עסקה, מפני נוכחות של טריק ישראלי במשא ומתן על שקט בר קיימא, כמו גם על היעדר ההצעה של ערבויות אזוריות כלשהן, שעלול להוביל. את שלבי ההסכם למבוי סתום, כפי שהם רואים, הפרויקט האלג'יראי במועצת הביטחון עלול להתנגש ב"ווטו" האמריקאי אם ארצות הברית תראה שזה לא עולה בקנה אחד עם החזון שלה לעצור את המלחמה.

הסופר והאנליסט הפוליטי ד"ר מאשר: ע'סאן אלחטיב אמר כי לפרויקט האלג'יראי יש חשיבות רבה, במיוחד לאור החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי להפסיק את התוקפנות נגד רפיח, מה שמעיד כי סוגיה זו עשויה להיות עדה להתפתחות מתגברת ולהגברת הלחץ על ישראל.

הוא מציין כי הפרויקט האלג'יראי עלה בקנה אחד עם הצעתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, הקוראת להפסקת אש במסגרת נוסחה משולבת הכוללת הפסקת המלחמה ברצועת עזה, כולל רפיח, והדבר מעיד על התפקיד ההולך וגדל של מוסדות ומדינות בינלאומיות. לשים קץ לתוקפנות הישראלית.

בנוגע לעמדת תנועת חמאס לגבי הצעת העסקה, אומר אלחטיב: "התנועה פרסמה הצהרה רשמית שבה הביעה עמדה חיובית כלפי נאומו של הנשיא ביידן", ואילו אלחטיב מציין כי נאומו של ביידן היה כללי, אך האמיתי. ההבדלים מתייחסים לפרטים הדרושים להשלמת העסקה.

אל-חטיב מאשר כי הסיכויים להשלים את העסקה גדלו לאחר כניסת ביידן לקו, אך הסיכויים נותרו שווים בין קבלה לדחייה, ומציין כי ביידן מבקש להצליח מטעמי בחירות, כהמשך המלחמה עלול להשפיע על סיכוייו בבחירות, והוא רוצה להגן על ישראל מעצמה.

באשר לעמדת ישראל בעניין העסקה, אל-חטיב מציין כי ישראל ממתינה להמשך השליטה הצבאית ברצועת עזה ולהגעתו של דונלד טראמפ לשלטון, בטענה שהוא הכי קרוב אליה.

מצדו, הסופר והאנליסט הפוליטי מוחמד ג'רדאת מאשר שנתניהו ו"קבינט המלחמה" הישראלי עדיין מתמודדים עם גורמים מכריעים שהתחילו מאז השביעי באוקטובר האחרון, לאור החזיתות הבוערות.

ג'ראדאת מסביר כי חוסר הכנות הישראלי הפך את הדרישה לעצור את המלחמה לנושא מהותי ברמה העולמית, במיוחד לאור יציבותה של ההתנגדות.

הוא תהה על יכולתם של ביידן ושל האופוזיציה הישראלית למצוא פתרון לעתידו הפוליטי של נתניהו, במיוחד מאחר שהצעתו של ביידן מצמצמת את סיכוייו של נתניהו להמשיך במלחמה.

ג'רדאת מסביר כי ההתנגדות מחויבת להגיע להסדר עדיפות, בתנאי שהיא תכלול הפסקת המלחמה, שחרור שבויים, החזרת עקורים ושיקום, ומציינת כי ישנן הסתייגויות מסוימות מהצעתו של ביידן, אך מה שמוצג עשוי להיפגש. השאיפות של ההתנגדות.

ג'ראדאת מציין כי למרות התשישות הקיצונית ממנה סובל העם הפלסטיני, על ההתנגדות לנטוע הסכם בנסיבות פוליטיות אלו.

ג'ראדאת מסביר כי ההתנגדות השיגה רבות מיעדיה למרות אובדן החיים והבניינים הגדולים, ומדגיש כי "אנו עומדים בפני פרויקט ארוך טווח של עימות עם הכיבוש, שהפך לנושא עולמי".

ג'ראדאת טוען כי ההתנגדות השיגה את מטרותיה, בעוד שהכיבוש לא השיג את מטרותיו, שכן ההתנגדות והעם הפלסטיני נותרו איתנים, והנושא הפלסטיני הפך בראש סדר העדיפויות העולמי לקראת הבסת הכיבוש, לאחר שחי ב מצב של היעדרות לפני השביעי באוקטובר האחרון.

בתורו, פרופסור למשפט בינלאומי ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, ד"ר. ראאד אבו בדוויה אמר כי השלב השני של הצעתו של ביידן כולל ליקויים הקשורים בהשארת משא ומתן בין ישראל לחמאס על הפסקת פעולות האיבה ללא ערבויות, מה שנחשב לסיכון גדול עבור חמאס.

אבו בדוויה מציין כי השלב הראשון כולל שחרור עצורים ישראלים בעזה, ואם חמאס יסכים למסור אזרחים וחיילות קשישים תוך שמירה על החיילים הצבאיים, הוא יאבד קלף לחץ גדול, כי אזרחים יפעילו לחץ גדול יותר על רחוב ישראלי, בעוד הלחץ הצבאי על הממשלה קטן יותר.

לטענת אבו בדוויה, השלב השני של הצעתו של ביידן מעלה תהיות בנוגע למשילות בעזה ולסיום שליטת חמאס, במיוחד מאחר שהמשא ומתן בה אינו מוגבל בזמן, מה שעשוי לאפשר לישראל לתמרן את המשך המלחמה או לעצור אותה. , וישראל רשאית לקבוע תנאים המצדיקים את המשך התוקפנות כתוצאה מכישלון המשא ומתן בעניין זה.

הוא מציין כי יש טריק ישראלי במשא ומתן על שקט בר קיימא, שכן אין לו כל ערבויות אזוריות, מתוך ידיעה שישראל מדברת על שלב בו היא לא משלימה עם סיום פעולותיה הצבאיות עם המשך שלטון חמאס, מה שמעיד על כך שהיא ייתכן שהמשא ומתן יגיע למבוי סתום.

אבו בדוויה מאמין שהדיבור על העסקה ללא ערבויות אמריקאיות ואזוריות, במיוחד מטורקיה, יהיה רק טריק, אלא אם חמאס יקבע תיקון תנאי היוזמה והוספת התנאי של המשך המשא ומתן עם הפסקת אש כתנאי בסיסי עם ערבויות אזוריות. , אז חמאס יהיה בדרך הנכונה, ומדגיש שהתוקפנות היא לא רק נגד חמאס, אלא גם נגד העניין הפלסטיני על כל מסגרותיו הגיאוגרפיות והפוליטיות, ושלכל נסיגה תהיה השלכה על העם הפלסטיני.

בנוגע לפרויקט האלג'יראי, אבו בדוויה מאשר כי ארה"ב תשתמש ב"וטו" שלה נגדה אם תראה שהיא לא עולה בקנה אחד עם החזון שלה לעצור את המלחמה.

אבו בדוויה מדגיש כי ארה"ב לא תסיר את הכיסוי הפוליטי מישראל, ולמרות נוכחותן של הפגנות תמיכה בעניין הפלסטיני, הרוב האמריקאי עדיין תומך בישראל.

אבו בדוויה אינו מאמין שביידן יסתכן בנקיטת עמדה קיצונית נגד ישראל, שעלולה להוביל לאיבוד בסיס אלקטורלי גדול של אמריקאים.

בתורו, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה אל-קודס, ד"ר. קוסאי חאמד אמר כי קיימת אופטימיות זהירה בנוגע ליוזמתו של ביידן להפסיק את המלחמה ברצועת עזה, מה שמעיד כי ביידן מתמרן בכמה מישורים כדי לשפר את תדמיתו, כולל פנימית, כדי לשכנע מחדש את הבוחר האמריקני, במיוחד את צעירי הדמוקרטים. מפלגה ותומכי המטרה הפלסטינית, על בחירתו בבחירות האמריקאיות, כולל ברמה של מדינות ערב והאזור, להחזיר חיים כדי לפתות מספר מדינות ערביות לחתום על הסכמי נורמליזציה עם ישראל, במיוחד סעודיה.

לדברי חאמד, ביידן מוצא כי המשך המלחמה עקר את המאמצים האמריקאים מלהתמקד בתיקים בעלי חשיבות אסטרטגית עבורה. כמו התיקים הסינים, הרוסים והאירנים, והם מגבירים מתחים לא רצויים במזרח התיכון.

חאמד מאשר שהצלחת העברת הצעתו של ביידן תלויה בשני דברים: הראשון הוא הימין הישראלי בעל ברית עם ממשלת נתניהו, שמאיים לפרוש אם תיפסק המלחמה, והשני הוא האופוזיציה הישראלית, שדוחפת לקראת סיום הסכם. .

חאמד מבהיר כי קיימת אפשרות לנתניהו לאשר את ההסכם ולהתמודד, אך בתנאי שלא ייכלל סעיף מפורש המחייב את ישראל להפסיק את המלחמה בעזה, בעוד חאמד מציין כי השלבים המוצעים על ידי ביידן אינם חד משמעיים, שכן השלב הראשון והשני מצביעים על נסיגת כוחות הכיבוש הישראליים מתוך עזה בתוך כמה דקות ולא על נסיגה מוחלטת, בעוד שהדלת למשא ומתן נותרת פתוחה בשלב השלישי והרביעי מבלי לדבר על נסיגה מוחלטת של ישראל. את רצועת עזה.

הוא סבור שדחייתו של נתניהו את העסקה תעמיד אותו מול החברה הישראלית והאופוזיציה, ועלולה להסלים את מחאותיהם, ובמקביל לקרב את מועצת המלחמה להתפוררות, ובכך להעמידו כבן ערובה ללחצים של הישראלי. ימין.

חאמד מציין כי כל זה בא בזמן שהטינה גוברת בצבא הישראלי על המשך המלחמה מבלי להגדיר את מטרותיה, או שיש לה תוכנית ברורה ליום הבא של המלחמה ברצועת עזה.

הוא מאשר כי העסקה המוצעת עומדת בדרישות המינימליות הסבירות של חמאס, למעט השלב השלישי והרביעי המעורפלים עם זאת, חמאס יעמוד בדרישתו לערבויות בינלאומיות לחייב את ישראל להפסיק את המלחמה ולנסוע לחלוטין מעזה. שחרור אסירים מבתי סוהר כיבוש, החזרת העקורים ושיקום.

בהקשר קשור, חאמד מציין כי חכם מבחינה פוליטית לחמאס לא לדחות את הצעתו של ביידן, אם יהיו הערבויות הנדרשות, אשר ישחררו את החמאס מאחריות לאי השגת הסכם, ויגביר את הלחץ על נתניהו אפילו יותר.

לגבי ההצעה האלג'יראית במועצת הביטחון, חאמד מאמין שארצות הברית של אמריקה תנסה להימנע משימוש ב"ווטו" על ידי דחיפה להשגת הסכם, אך אם היא תעמוד במבחן, היא תשתמש בה כדי להגן על ישראל לא לנטוש את זה פוליטית, אבל נותרו שאלות כיצד ארצות הברית תצדיק את התנגדותה. יש קונצנזוס בדרישות לעצור את רצח העם ברצועת עזה.