התמונות מרפיח היו מאוד כואבות. כל זה קורה בזמן שממשלת ארצות הברית מספקת תירוץ אחר תירוץ להפרות הבוטות של ישראל את החוק הבינלאומי, ומממנת את פשעיה בכסף אמריקאי.

העיתון הבריטי "אל-ג'דריאן" מפרסם מאמר של הסופרת ארווה מהדאווי, בו היא מסבירה כיצד הושג אישור לרצח עם, וכיצד התמודדו וושינגטון והעיתונות האמריקנית עם החדשות על הילדים הפלסטינים ערופי הראש ברפיח, לעומת השקר שחמאס. עריפת ראשים של ילדי ישראל, שקודם.

להלן טקסט המאמר שתורגם לערבית:

מוקדם יותר השבוע, ישבתי לכתוב מאמר על שומר הקמפוס בקולג' ציבורי בניו יורק שסיפר למפגינים פרו-פלסטינים שהוא תומך ברצח עם. "כן, אני תומך ברצח עם", אמר הקצין לאחר שמפגין האשים אותו בכך בטקס סיום במכללת סטטן איילנד ביום חמישי שעבר. הוא הוסיף: "אני תומך בהרג של כולכם. מה אתם חושבים?"

סביר להניח שלא שמעתם על התקרית הזו למרות שהיא סוקרה בכלי תקשורת, כולל ב-Associated Press, היא לא זכתה לסיקור עיתוני, וגם לא פורסם בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס "כמו שזה היה אם השומר הזה היה מעיר את אותה הערה על הישראלים.

נראה כי ה"ניו יורק טיימס", שכתב רבות על בטיחות בקמפוסים של המכללות ופרסם מאמר על רטוריקה אנטי-ישראלית יומיים בלבד לפני התקרית הזו, אינו מחשיב את מה שהשומר אמר כראוי לפרסום.

בסופו של דבר, מה שהשומר אמר לא היה עניין גדול, הוא היה רק מאבטח שאמר שהוא תומך ברצח עם... נכון? אבל מה שצריך להיות ברור עד עכשיו הוא שזו עמדת ממשלת ארה"ב לגבי רצח עם.

כשכתבתי את המאמר על התקרית הזו, העפתי מבט מהיר על פלטפורמת X. הוא היה מלא בזוועות שואת אוהלי רפיח, שבה מתקפה אווירית ישראלית נהרגו לפחות 45 בני אדם באזור שבו מצאו מקלט פלסטינים עקורים. אלה לא היו החדשות האחרונות; יש יותר הרג בעקבות השואה ביום ראשון בלילה.

התמונות מעזה היו מדאיגות מאוד, אבל הקטל ברפיח היה מטריד מנשוא. היו דיווחים על ילדים ערופים וילדים חרוכים. אנשים נשרפו חיים. כל זאת ימים ספורים לאחר שבית הדין הבינלאומי הוציא הוראה ל"ישראל" להפסיק את התקיפה הצבאית שלה ברפיח.

כל זאת בזמן שממשלת ארה"ב מתרצת תירוץ אחר תירוץ להפרות הבוטות של ישראל את החוק הבינלאומי, ומתארת את הטבח כ"טעות טרגית בלבד".

אחרי התמונות האלה כבר לא יכולתי לעבוד או לכתוב. הייאוש, האימה והכעס היו כל כך מכריעים. השיתוף שלי היה כל כך מכריע; בידיעה שהטבח ההמוני הזה מוקל וממומן על ידי משלמי המסים האמריקאים, ובידיעה שחלק קטן מההכנסה שלי מכתיבה משמש לסבל הזה. הפשעים הללו ממומנים מכסף אמריקאי, בעוד בית הספר הציבורי הקרוב אליי בפילדלפיה נכשל, כי אין מספיק כסף לחינוך, והספרייה הקרובה אלי סגורה בימי ראשון, כי אין מספיק כסף לשירותים ציבוריים, ושם אנשים פושטים רגל בארצות הברית בגלל חשבונות רפואיים כי אין מספיק כסף להשקיע בבריאות הציבור, אבל תמיד יש כסף לפצצות.

מה הטעם לכתוב כשעכשיו ברור שאין קווים אדומים, ושום דבר לא יעצור את הקטל? לא מועצת זכויות האדם של האו"ם שתיארה את המלחמה בעזה כרצח עם, וגם לא בתי המשפט הבינלאומיים שמבקשים מישראל להפסיק, ובוודאי לא מאמרי דעתי הקטנים.

הנקודה החשובה שאני צריך להזכיר לעצמי כל הזמן היא שכל רצח העם מתחיל בדה-הומניזציה. רצח עם זה נבנה על עשרות שנים של דמוניזציה ודה-הומניזציה של פלסטינים, והאישור הציבורי למתקפה זו על עזה נעזר בנרטיבים של דה-הומניזציה שנועדו להבטיח שאף אחד לא יוכל לחשוב על פלסטיני אחד כאזרח חף מפשע או אפילו כבן אדם. .

בין הדוגמאות המלהיבות ביותר היא השמועה הכוזבת לפיה 40 ילדים נמצאו ערופים בקיבוץ כפר עזה לאחר הפיגוע בחמאס. החדשות המזויפות הללו, שלשכת העיתונות הממשלתית בישראל אישרו לעיתון "לה מונד" כלא נכונות, היו עוצמתיות ומרגשות והופצו לכל עבר.

ג'ו ביידן חזר על הדיווחים הלא מאומתים הללו, אפילו כשהצוות שלו דחק בו שלא לעשות זאת, והוא אפילו שיקר כשראה תמונות של הילדים האלה. זה כמו שקר הנשק העיראקי להשמדה המונית. ביידן הניח את היסודות לרצח עם, כדי שפוליטיקאים יסתכלו בתמונות של ילדים פלסטינים שנערפו על ידי טילים מתוצרת אמריקאית, ואז לא יעשו כלום.

דה-הומניזציה זו נהוגה גם במפגינים בקמפוסים בארצות הברית, שם מוצגים מפגינים פרו-פלסטינים כמעוררי שנאה ומסוכנים, בעוד שאלימות מצד קולות פרו-ישראליים מוזלת; כאשר המון פרו-ישראלי תקף מפגינים פרו-פלסטינים באוניברסיטת קליפורניה, למשל, המשטרה, שבדרך כלל להוטה לדכא את המפגינים, אפשרה להתקפה. העיתונות האמריקאית תיארה את המתקפה כ"עימותים".

עבור משמר שתומך ברצח עם, העיתונות האמריקאית הפחיתה בהצהרותיו. לדוגמה, The Hill בחר בכותרת הבאה: "מכללת ניו יורק משעה קצין לאחר שנתפסו איומים על מפגינים בקמפוס." שפה זו ממעיטה בחשיבות האירוע. יש גם בחירה ברורה שלא להכניס לכותרת את הביטוי "להרוג את כולכם". למרות שיש סרטון של השוטר משמיע את ההצהרות הללו, The Hill היה להוט להטיל ספק בהצהרותיו.

בהשוואה למקרה דומה, כאשר מפגין פרו-פלסטיני אמר באפריל כי "לציונים לא מגיע לחיות", פרסם The Hill מאמר עם הכותרת: "אוניברסיטת קולומביה אסרה על מנהיג מחאת סטודנטים שאמר שלציונים לא מגיע לחיות." במקרה זה, העיתון הציב את הציטוט המלהיב בכותרת. דוחות אלה מסייעים בקבלת אישור לרצח עם ולדה-הומניזציה של פלסטינים.

לכן, למרות שזה לא נראה חסר טעם לכתוב את זה, המטרה היא להבהיר שרבים מאיתנו לא מסכימים עם מה שנעשה עם כספי משלם המסים שלנו, ובעידודם של נבחרי הציבור שלנו, להזכיר לכולם שהשתיקה שלהם היא שותפות .
כותב: ארווה מהדאווי

תרגם לערבית על ידי: בטול דיאב