ממועדון האסירים נמסר כי רשויות הכיבוש ממשיכות להסלים את מדיניות מעצר העיתונאים, בנוסף לאיומים, פיגועים בשטח, מעצר והעמדה לדין מתמשך, לאור המשך מלחמת ההשמדה נגד עמנו בעזה.

מספר המעצרים בקרב עיתונאים מאז תחילת מלחמת רצח העם הגיע לכ-80, כאשר הכיבוש המשיך לעצור 49 מהם, האחרון שבהם היה בילאל אל-תוואל מחברון, וד"ר. מחמוד פפתא מחברון, שמעצרו הוארך באמתלה של השלמת החקירה עד 9/6/2024.

במועדון האסירים ציינו כי בין העיתונאים העצורים ישנן ארבע עיתונאיות, כלומר: (איכלאס סוואלחה, רולא חסנין, בושרה אל-תאויל ואסמעה חריש, שלוש מהן נמצאות במעצר מנהלי, למעט העיתונאית רולה חסנין). נעצרה באשמת מה שנקרא (הסתה), תוך ציון כי העיתונאית סומאיה ג'וואברה עדיין במעצר בית, בנוסף לתנאים מחמירים שהוטלו לה.

בעוד שמספר העיתונאים העצורים מעזה ונתונים להיעלמות כפויה הגיע ל-12, רובם נעצרו במהלך התוקפנות הנרחבת שפתח הכיבוש נגד בית החולים אלשיפא בעזה.

רשויות הכיבוש השתמשו במדיניות המעצר המינהלי בתואנה של קיומו של "תיק סודי", שפגע באלפי אזרחים לאחר ה-7 באוקטובר. כלי להטלת יותר שליטה ופיקוח על העבודה העיתונאית, ובניסיון מתמשך לשלול מעיתונאים את זכותם לחופש הדעה והביטוי ולעסוק במקצועם מספר העיתונאים שהכיבוש פגע במעצר מנהלי לאחר שביעי באוקטובר עד היום (23), אז שוחררו ארבעה מהם, ומעצרם נותר (19) מהם.

בנוסף לפשע המעצר המנהלי, הכיבוש השתמש במעצר על רקע מה שנקרא (הסתה) באמצעות כלי התקשורת בהם פעלו ופלטפורמות המדיה החברתית, שהפכו מכלי לחופש הדעה והביטוי. כלי להתמקדות בעיתונאים ובפלסטינים בכלל, כפי שמופיעים כתבי האישום שהוצגו נגד עיתונאים ברקע (ההסתה) הוא התעקשותו של הכיבוש להעמיד לדין עיתונאים על סמך עבודתם העיתונאית ללא הצדקה משפטית למעצרים אלו טענות (הסתה), הכיבוש הפך אותן למעורפלות בכוונה, ללא מפרט ברור, כדי שיוכל להשתמש בהן כנשק נגד עיתונאים בפרט, והשאר פלסטינים בכלל, והכנסתם לבתי סוהר.

עיתונאים הכלואים בבתי הכלא ובמחנות הכיבוש מתמודדים עם כל אמצעי התגמול וה(ענישה) המוטלים על אסירים ועצורים בכלל, בנוסף לעינויים והשפלה, מדיניות הרעב ופשעי רפואה שיטתיים, בנוסף למדיניות השוטפת של גזל ו קיפוח נגדם ומעצרם בתנאי מעצר קשים ומשפילים.

מועדון האסיר מחדש את דרישתו לכל מוסדות זכויות האדם הבינלאומיים, בראשות האו"ם, לקחת על עצמם את אחריותם כלפי הפשעים שבוצעו על ידי הכיבוש נגד אסירים ועצורים, כהיבט של רצח העם המתמשך נגד עמנו, ולהעמיד קץ למצב האימתני של חוסר האונים ששלט בתדמית ובעמדות של מערכת זכויות האדם הבינלאומית מול פשעי הכיבוש נמשכים כבר עשרות שנים.