רכבי השלטון בישראל... לאן?

מאז תחילת רצח העם ברצועת עזה ולאחר מכן מיסוד מעשי הטבח הסדרתיים, שהאחרון שבהם היה שריפת פליטים ועקורים מאזורי מגוריהם באוהלים, מקדישים מגזרי התקשורת השונים מקום רחב להבדלים ו חילוקי דעות בין הקטבים של ממשלת המלחמה הישראלית מחד גיסא, וממשלת המלחמה ויחסיה עם ארה"ב והעולם מאידך גיסא, לקריאת מידת יכולתה להפיל את הקואליציה השלטת בראשות בנימין נתניהו. . הסיקור התקשורתי התרחב ביומיים האחרונים בעקבות פגישות והצהרות של הגופים השליטים בישראל, בין אם בממשלת המלחמה ובין אם באופוזיציה. על מנת להבין את כלי הרכב הללו יש לפרק אותם ולהשוות אותם לחוקים בישראל ולתנועת הרחוב הישראלית.

שלושת כלי הרכב של הממשלה 
מלחמת ההשמדה שביצעה ישראל ברצועת עזה יצרה שלושה מרכיבים עיקריים של השלטון בישראל, בעלי השפעה שונה על ההכרעה הפוליטית על אף העמימות שמחבלת בסצנה הפוליטית והבלבול הקיים בין מוסדות רשמיים, מפלגתיים וחברתיים. , הם מוסכמים אסטרטגית על רצח עם, ושונים טקטית באופן ניהולו, והמרכיבים השלושה הם:

ראשית: הקואליציה של נתניהו. בנימין נתניהו, מנהיג מפלגת הליכוד הימנית, זכה בברית שלו עם הימין הדתי הקיצוני בישראל, שייצג (64) מושבים בכנסת מתוך (120). קואליציה זו ביקשה לשנות את החוקים בישראל כך שיתאימו לנטיות השלטונות שלה. למרות ההפגנות נגד נתניהו, זה לא השפיע על נוכחותם בשלטון, למרות השסעים החברתיים וההפסדים הכלכליים שפקדו את החברה הישראלית. לאחר שהקואליציה השלטת - נתניהו והמפלגות הדתיות - החליטו להקים ממשלת מלחמה/חירום ולהרחיב אותה כך שתכלול את כל מפלגות האופוזיציה לנהל מלחמת ג'נוסייד נגד רצועת עזה, כאשר חלק יצטרף וחלק אחר יישאר בחוץ, כאשר המטרה להמשיך לשלוט ולחייב את כל כלי הרכב הפוליטיים באחריות לתוצאות המלחמה ולהשלכותיה.

שנית - אלו שנכללו בממשלת המלחמה, לאחר הקמת ממשלת המלחמה והצטרפותם של בני גנץ וגדי אייזנקוט, בעלי קואליציית הבחירות נגד בנימין נתניהו בבחירות האחרונות, וכך יצא תסביך שני מהאופוזיציה. נוכח בממשלת המלחמה, ובמקביל משתף פעולה עם האופוזיציה.

אם נסתכל על כוחם של גנץ ואייזנקוט בכנסת, נגלה שהמנדטים שהם משיגים אינם עולים על 12. עם זאת, לאורך כל חודשי רצח העם, גנץ גבר על נתניהו בסקרי דעת קהל וביכולתו לנהל את ישראל ולעמוד בראש ממשלה עתידית נתניהו הצליח אתמול לראשונה להביס אותו בסקר שערך הערוץ הישראלי (12).

שלישית: האופוזיציה הישראלית. האופוזיציה הישראלית כוללת קבוצה של מפלגות ימין ומרכז, בראשות יאיר לאבד, שזוכות ביחד לכל היותר ב-54 מנדטים בכנסת. יאיר לפיד סירב להצטרף לממשלת המלחמה, בשל חילוקי הדעות הפוליטיים שלו עם נתניהו ועם קואליציית השלטון שלו, שכן העדיף למלא את התפקיד של "מנהיג האופוזיציה" במקום להיות חלק מממשלת חירום שבה לא יוכל לשרטט מדיניות אמיתית.

ממשלת מלחמה ואפשרות לשינוי 
בישראל מדברים על הקדמת בחירות ודרישות להן, אך האפשרות להשיגן אינה קיימת לפי הנתונים העדכניים והמבנים הקיימים, אלא אם תתרחש פעולה יסודית המשפיעה על הרכב הקואליציה השלטת בנתניהו, בשל שלושה עיקריים. סיבות, שהן:

ראשית - ההבדל הקיים בין מרכיבי ומבנה השלטון בישראל. השוני הקיים מייצג את אופייה של המערכת הפוליטית הישראלית ואינו מהווה איום ממשי על הקואליציה השלטת, בין אם אלה בממשלה או באופוזיציה, ואין להם מרווח תמרון פוליטי להפלת הממשלה יציבות חקיקתית בכנסת, וההבדל הזה הוא בעיקרו פוליטי לניהול הממשלה, ואינו מנוגד לתודעה הקולקטיבית הישראלית. קריאה לרצח עם, כל כלי הרכב השתתפו במלחמות קודמות ברצועת עזה.

בנוסף לכך, חוסר הבהירות הפוליטית של גנץ נובע מחוסר יכולתו לגבש חזון פוליטי המסוגל לנצח את האופוזיציה והחברה הישראלית, או ליישם את מה שהוא מכריז בממשלת החירום, והאיום בהתפטרות אינו מספיק עוד. להכריח את נתניהו להקשיב ולקבל את הדעות הפוליטיות שהעלו גנץ או אייזנקוט, שכן הם לא רוצים. הם רוצים לחזור לשורות האופוזיציה, וסיפוקם פירושו לאבד את הקואליציה השלטת. אם ההתפטרות תתרחש, ממשלת המלחמה היא שתושפע, לא הקואליציה השלטת, והיא אינה מהווה איום על המשכיותה כל עוד הקואליציה תישאר מלוכדת.

שנית - הפגנות רחוב ישראליות בין גיוס לשליטה. משפחות האסירים לא יכלו להרחיב את הפגנותיהן עד שהיוו איום על ממשלת המלחמה, אלא הן היוו אתגר ותו לא. ממשלת המלחמה הצליחה להשתמש בהפגנות כדי להשיג תמיכה גלובלית בנרטיב הישראלי של רצח עם. ראוי להזכיר שהפגנות בתולדות ישראל לא הצליחו להפיל אף ממשלה.

שלישית: הפלת הממשלה בהתאם לחוק הישראלי. האופוזיציה, במבנה הנוכחי שלה, לא תוכל להפיל את נתניהו ואת קואליציית השלטון שלו, שכן יש לו 64 מנדטים, והאופוזיציה בכל כוחה לא תגיע ל-61 כדי שתוכל להסיר את האמון ולהפיל אותה, אבל היא תצליח. להישאר בנסיונות מתמדים להתגבר על הקואליציה השלטת ולבקר את מדיניותה, שהיא אופי עבודתה של האופוזיציה גם אם היא יצרה ברית נגד הקואליציה השלטת.

המבנה הפוליטי הקיים בזירה הפוליטית הוא תוצאה של השיטה הפוליטית המושתתת על פילוגים וקואליציות השוני בניהול רצח העם תרם להופעתו של המבנה המשולש בישראל, שמסכים בשלמותו על המטרות העיקריות. של מלחמת ההשמדה ומיגור הנוכחות הפלסטינית. לא זו בלבד, אלא שהמורכבות והמורכבות של האופוזיציה עצמה משתרעת על תמיכה או דחייה של מדיניות נתניהו או גנץ, ולהיפך.

ליברמן וסער רוצים מדיניות מחמירה מזו של נתניהו, והם יוצאים בהצהרות נגד הקהילה הבינלאומית ובתי הדין בהאג, ודורשים את הרחבת המלחמה כך שתכלול את הפלישה ללבנון, והם דוחים כל הבנות עם הרשות הפלסטינית.