המשך מלחמתה של ישראל בעזה, במשך יותר משבעה וחצי חודשים, פוגע קשות בצבאה ובחייליה, לאור הירידה במלאי התחמושת והמחסור בציוד צבאי, ועוד יותר לאור הפציעות בקרב חיילי ישראל והירידה במורל שלהם, כך על פי האנליסטים הצבאיים היום, יום שישי.

האנליסט הצבאי אמיר רפפורט דיווח בעיתון "מקור ראשון" כי מספר הטנקים הנמצאים כיום ברשות הצבא הוא פחות ממחצית מהטנקים שהיו לו לפני עשר שנים, "והרבה פחות מה'קו האדום' שקבע המטה הכללי הצבא הישראלי הוא צבא".

בנוסף, לדברי רפפורט, מאות חיילים וקצינים נהרגו במלחמה הנוכחית, ומספר החיילים הפצועים גדול, ויש כיום 10,000 חיילים נכים, שרבים מהם אובחנו כ"חולי נפש".

הוא הוסיף כי מספר רב של חיילים סובלים מתסמיני דחק פוסט טראומטי, "והשיטה היעילה ביותר כיום היא שיחות עם פסיכולוגים, הפוקדים את בסיסי הצבא הישראלי ברחבי רצועת עזה ולעיתים בגבול הצפון בכמות גדולה, ומקיימים. שיחות עם חיילים לפני ואחרי קרבות".

רפפורט ציין כי "המחסור בחיילים מורגש בכל הצבא, אך המחסור הגדול ביותר קיים ברמת קציני השטח, בקרב מפקדי יחידות ופלוגות ישנו גם נושא הכשירות הפסיכולוגית של חיילים", בשל התקופה הארוכה שהם בילו בלחימה, ללא חופשה, "וחיילים שלא. הם עדיין בשדה הקרב, הם אפילו לא יכולים להשתתף בהלוויות של עמיתיהם, הם מתמודדים עם לחץ אדיר, ואין להם זמן להתאושש מהאירועים שהם התמודדו איתם במהלך המלחמה. מלחמה בעצמם."

הוא הוסיף, "הירידה הפיזית והנפשית של החיילים, בעיקר בכוחות הסדיר, והמחסור המשמעותי בקצינים, מדאיגה מאוד את הנהגת צבא ישראל".

הפרשן הצבאי בעיתון "הארץ", עמוס הראל, ציין כי המלחמה בעזה תימשך תקופה ארוכה "מבלי שצבא ישראל ישלים את חקירות המלחמה המרכזיות ומבלי שהגורמים המרכזיים האחראים לטעויות בה יעזבו את השורות. של הצבא או הורדה משירות".

הוא הוסיף, "כל הגורמים הודו בכשלים בשלב מוקדם, וראש אגף המודיעין הצבאי אהרון חליפה תרגם זאת להתפטרות. וראש הממשלה בנימין נתניהו בסירובו המוחלט להכיר באחריות לכישלון. התעלה על כל עמיתיו. אבל אי אפשר לדבר לנצח על אחריות כסוגיה." תיאוריה פילוסופית, מבלי לתמוך בה בפעולה.

לדברי הראל, "הספקות הללו חודרים בתוך המוסד הצבאי, ולכל הרמות, החל מהאלופים החשים ריחוק וניכור מעמיתיהם במטכ"ל ורמטכ"ל הצבא עצמו ועד למפקדי הגדודים. וחברות בשירות צבאי קבע, שביניהן גדל מספר המבקשים לפיטורין "כתוצאה מתחושות ירידה במורל עקב המלחמה הארוכה".

הראל ציין, "בצבא הישראלי מדברים על ההכרח בניהול 'כלכלת התחמושת' כדי לשמור על מלאי של טילים ופצצות לאפשרות של מלחמה כוללת נגד חיזבאללה, אבל המורל הוא משאב שכן מתמודדים עם מחסור וצריך להתייחס אליהם בזהירות. זה חל על חיילי מילואים, אלו שנקראים לשירות צבאי בפעם השלישית ברצועת עזה, בצפון או בגדה המערבית, וכן לחיילי הקבע הצעירים שנמצאים כעת. נשלחים לעזה זמן קצר לאחר סיום האימונים שלהם".

הוא המשיך, "אגפי המבצעים וכוח האדם מתמודדים עם מצבי חירום, שאיש לא ציפה לחומרתם. מלחמת התשה ארוכה כמו זו לא הייתה צפויה בתרחישי מלחמה, ומביאה לחצים ברמה בלתי סבירה".

עופר שלח, חוקר במכון לחקר ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב ולשעבר חבר כנסת, ציין כי המראות והדיווחים על המלחמה בעזה "מחזירים לזיכרון את שנת 1983, השנה בה החל הצבא הישראלי. צולל לתוך הבוץ הלבנוני". הוא ציפה כי "העומסים המוטלים על כוחות המילואים, במיוחד על רקע הסלמת חילוקי הדעות בחברה הישראלית על מטרות המלחמה, ישפיעו לרעה על תפקוד הצבא".