אבודים בישראל

בתקופה שבה שרי החוץ של נורבגיה, אירלנד וספרד הודיעו על החלטת מדינותיהם להכיר במדינת פלסטין, ברגע יוצא דופן שיהיו לאחריו, ונמאס להם מחוסר הפשר וצרות האופקים של ישראל, איתמר בן גביר, אחד המשוגעים של ממשלת ישראל, הסתער על מסגד אל-אקצא, וצעק: "עלינו לשלוט במקום החשוב מכולם", בדרישה להפסיק לחלוטין את כניסת הדלק לרצועת עזה.

המכות הרצופות שישראל סופגת, לרבות בקשת התובע הפלילי הבינלאומי להוציא שני צווי מעצר נגד ראש הממשלה נתניהו ושר ההגנה שלו גלנט, לא גורמות לה לשקול מחדש את האסטרטגיות המטופשות שלה, להיפך, הן דוחפות את פקידיה להתחייב יותר פשעים ולהתמיד בהפרות. לשר האוצר המטורף השני סמוטריץ' יש את תוכניות הנקמה שלו מוכנות, בתגובה להכרה במדינת פלסטין: עוד התנחלויות, אלפי יחידות דיור, סיפוח של דונם, חניקת אש"ף, למוות.

ישראל לא רוצה את חמאס או את הנשיא אבו מאזן, ואולי בסופו של דבר היא תפגע בעצמה. עדות לכך היא המדיניות החמדנית שלה והאסטרטגיות השאפתניות החורגות מיכולותיה בפועל.

בכל פעם שציוני, המגן על ישראל, מתווכח על טעויותיה המצטברות, הוא מגיב: הבעיה היא מי שמתגרה בישראל ואינו מבין את הפסיכולוגיה שלה "זו מדינה שאינה נתונה לשום לחץ חיצוני, כולל תכתיבי אמריקה ." למרות שלא נותר כוח לישראל מלבד ארה"ב שרוצה ממנה נשק, מועצת הביטחון "וטו", ריגול מודיעיני, טכנולוגיה חכמה ותוכניות צבאיות, כמו גם איומים על שופטי "פלילים בינלאומיים" ונקיטת צעדי ענישה נגד בית משפט.

ישראל מאבדת את ידידה הקרוב ביותר, עמנואל מקרון, הפך ממגן חריף שרוצה להקים קואליציה בינלאומית להגן עליה, בדומה למלחמה בדאעש, לידידה שמתבייש במעשיו, שנאלץ לדרוש ממנה לכבד את הבינלאומי. חוק, פעמים רבות, בעוד שר החוץ שלו מאמין שצרפת אינה... רחוקה מהכרה במדינה פלסטינית. ראש ממשלת בלגיה מביעה את הצורך שמדינתה תכיר במדינה הפלסטינית, כמו אחרות.

לפיכך, ישראל מעמידה את האיחוד האירופי מול הבדלים גדולים בין אלה שרוצים להכיר במדינת פלסטין, אלה הרואים בה מתנה לתהליך ה-7 באוקטובר 2023, כמו גרמניה ואיטליה, לבין אלה שעומדים בין השתיים. בבלבול, וכולם על סף בחירות מכריעות.

ישראל הפכה לאויבת של עצמה, והיא דוחה כל פתרון למעט השלכה וביצוע מעשי טבח נוספים. היא רוצה להשיג את מה שהיא לא הצליחה להשיג במשך 8 חודשים: לפחות חיסול חמאס, והכי עקירת תושבי עזה ותפיסת הארץ. היא דוחה את מה שנמצא בהישג ידה, גם אם זה אומר את ישועתה.

בכירי הצבא הישראלי, בראשות ירם חמו, האחראי על מדיניות הביטחון והתכנון האסטרטגי במועצה לביטחון לאומי, שהגיש את התפטרותו בשבוע שעבר, מזהירים כי המשך המלחמה ברפיח אפשרי, אך הדבר יהפוך את מצבה של ישראל למסוכן יותר. . כיום ישראל מאיימת על חמאס בפלישה, כדי לקבל ממנו ויתורים בנוגע לבני הערובה. עם זאת, לאחר שהאיסור יתרחש, לישראל לא יישאר על מה להתמקח כדי לחלץ את בני הערובה שלה, ואז עשויות לחלוף שנים, ולא חודשים, להחזירם.

הפתרון היחיד שנותר לנתניהו, לאחר מימוש חלומו לפלוש לרפיח, הוא ביסוס שלטון צבאי. זה בדיוק מה שר הביטחון שלו גלנט מזהיר ודוחה, כי אי אפשר ליישם, ומשום שזה מעמיד את הצבא הישראלי במצב של תשישות ומפסיד מאות. לישראל גם אין מספיק כוחות שיאפשרו לה לגייס כוחות גדולים בעזה, להגן על גבולות הצפון, להתמודד עם אתגרים בגדה המערבית ולהיות בכוננות להתמודדות עם כל התפתחויות, הכל בו זמנית. כדי שישראל תתגבר על בעיית מיעוט האנשים, היא צריכה לגייס את החרדים, שזוכים לדחייה חריפה, ולהאריך את שירות החובה בארבע שנים, וזה דבר שלא המתגייסים וגם משפחותיהם לא מקבלים.

יהירות ועליונות גורמות לישראל לפעול כמעצמה חסרת מענה, ולשכוח שהיא לא סין ולא רוסיה ואלמלא בעלות בריתה והפחדה שלה על כדור הארץ בהאשמות של אנטישמיות וגזענות נגד יהודים, רבים מאיומיה. היה נכשל. תומכיו החלו להמאס בהאשמות שווא, ערבוב עובדות עם אשליות וחזרה על תחבולות ישנות.

ישראל מקבלת בזעזוע את החלטות בית הדין הפלילי שהוקם לפני יותר מעשרים שנה, ספציפית, כדי למנוע הישנות של טרגדיות גדולות כמו "השואה", שהציונים נושאים באחריות להן על העולם כולו. מה יקרה כשהעיתונות הבינלאומית, שישראל מנעה בכוונה, תיכנס ותגלה את הזוועות של מה שבוצע ואת הזוועות של מה שהפלסטינים היו נתונים לו, ואת הציפיות שעוד ממתינים לנו חודשים רבים של מעשי טבח?

(על המזרח התיכון)

---------------

ישראל הפכה לאויבת של עצמה, והיא דוחה כל פתרון למעט השלכה וביצוע מעשי טבח נוספים. היא רוצה להשיג את מה שהיא לא הצליחה להשיג במשך 8 חודשים: לפחות חיסול חמאס, והכי עקירת תושבי עזה ותפיסת האדמה. היא דוחה את מה שנמצא בהישג ידה, גם אם זה אומר את ישועתה.