על ידי פגיעה בקונסוליה האיראנית בדמשק ב-1 באפריל, הרשויות הישראליות ידעו היטב שאיראן הולכת להגיב. עבור טהראן, מדובר לפחות בניסיון לכונן מחדש סוג של הרתעה, אך גם בשמירה על תדמיתה מול ממסריה ותומכיה באזור, באמצעות הצגת עצמה בפעולה.

למעשה, התגובה האיראנית, שכמה אנליסטים מגדירים אותה כצנועה, הייתה סמלית: המבצע הזהיר מראש וכמה כוחות צבאיים שנכחו באזור הצליחו להתארגן ליירט מל"טים וטילים איראניים.

במאמר שפורסם בתקשורת המרכז-ימנית הישראלית "מעריב", איש אקדמיה אף מעלה כי המבצע האיראני "נועד לכישלון [...] מסונכרן ומאורגן לפרטי פרטים עם האמריקאים". העיתונאי הישראלי המודע היטב ברק רביד טוען כי נציגי קבינט מלחמה מהמחנה הדמוקרטי והליברלי כביכול, המגולמים על ידי גנץ ואייזנקוט, דחפו להפצצת איראן עוד לפני הגעת המל"טים לאדמת ישראל.

הצעה נדחתה על ידי נתניהו, בהתחשב בסירוב ארה"ב לעקוב אחרי ישראל במלחמה נגד איראן. זה מזכיר לנו, במידת הצורך, שגנץ והמחנה שלו נצים לא פחות, ואשמים באותה מידה בפשעים שבוצעו נגד הפלסטינים. התקשורת הישראלית מול תגובת ה"חזית" הזו מנוצלת על ידי נתניהו, שהצליח בצורה מושלמת בהימור שלו: הוא יכול להציג את עצמו הן כקורבן של משטר תיאוקרטי ואיסלאמיסטי, והן כמגן על מצודה נצורה עם יומרות דמוקרטיות. זוכה לביקורת רבה... זאת למרות שהוא מגלם את הממשלה הלוחמנית, הקיצונית והעליונות ביותר בתולדות ישראל.

מבחינה מקומית נתניהו השיג שתי הצלחות משמעותיות. לראשונה מאז 10/7, הוא מציע לישראלים "תדמית של ניצחון", עם מבצע הגנה שממשלתו מציגה כהרואי, בעוד שבעזה אף אחת משתי המטרות, השמדת חמאס וחטופי השחרור, לא הייתה. לא הושג החשש שנוצר מהתגובה המוכרזת של איראן גרם לפאניקה משמעותית בחברה הישראלית, והחליש את המחאה נגד הממשלה שהפכה משמעותית יותר מאז מרץ.

מבחינה בינלאומית, ממשלת נתניהו מצליחה להפוך את דעת הקהל העולמית, לתמוך פחות ופחות בישראל וליהנות מתמיכה בלתי מותנית מהמערב. בכך, תשומת הלב ממוקדת לישראלים והרחק מעזה והגדה המערבית, שם כבר כמה חודשים אלפי מתנחלים זורעים טרור, בתמיכת הצבא הישראלי ושרים מסוימים. אלימות שעלתה פי עשרה בימים האחרונים לאחר מותו של מתנחל בן 14.

צרפת ראתה אפוא לנכון לזמן את השגריר האיראני, אף על פי שישראל מעולם לא ספגה נזיפה קלה לאחר שישה חודשים של מלחמה פלילית ורצח עם.

לפיכך, ביטחון ישראל נחשב בראש סדר העדיפויות על פני כיבוד החוק הבינלאומי, ביטחון הפלסטינים וחיי תושבי רצועת עזה. הפסקת האש הקבועה היא הצעד המקדים והחיוני להימנעות ממלחמה אזורית.