המגזין האמריקאי "אטלנטיק" פרסם מאמר ארוך של הסופר הישראלי אנשל פפר, שבו הוא אומר שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה הגרוע ביותר שהיה לישראל אי פעם בתולדותיה.

פפר, שכותב תכופות בעיתון הישראלי "הארץ", הוסיף כי רוב הישראלים כבר מבינים שנתניהו הוא הגרוע ביותר מבין 14 ראשי הממשלה שידעה ישראל ב-76 שנים, אך בעתיד יהודים עשויים לזכור אותו כמנהיג שהביא את הכמות הגדולה ביותר. של פגיעה בעם היהודי במהלך המאות ה-21. עבר.

פפר - שפירסם ספר על נתניהו ב-2018 בשם "ביבי: חייו הסוערים ותקופותיו של בנימין נתניהו" - הסביר שהחתירה של נתניהו לשלטון הסיטה את ישראל מהתמודדות עם סדרי העדיפויות הדחופים ביותר שלה: האיום האיראני, הסכסוך עם הפלסטינים, הרצון לטפח חברה וכלכלה מערבית בפינה השנויה ביותר במחלוקת של המזרח התיכון, הסתירות הפנימיות בין דמוקרטיה ודת, וההתנגשות בין טרור שבטי לתקוות הטכנולוגיה המתקדמת.

הוא ציין כי האובססיה של נתניהו לגורלו כמגן ישראל גרמה לה נזק חמור.

הלוואי שהוא היה פרש

הכותב אמר שאם נתניהו היה מקבל את התבוסה ביוני 2021, ומפנה את מקומו לקואליציה של מתנגדיו, הוא יכול היה לפרוש בגיל 71 בטענה הגונה להיות אחד מראשי הממשלה המצליחים בישראל.

נתניהו כבר עבר, אומר הכותב, את הזמן שהשקיע מייסד ישראל, דוד בן-גוריון, כדי להפוך ב-2019 לראש ממשלת ישראל המכהן הארוך ביותר, ותקופת כהונתו השנייה (מ-2009 עד 2021) עלתה בקנה אחד עם מה שעשוי להיות. 12 השנים הטובות ביותר שידעה ישראל אי פעם במונחים ביטחוניים. וגם כלכלית.

הכותב ציין כי 12 שנים של הנהגת נתניהו הפכו את ישראל לבטוחה ומשגשגת יותר, עם יחסי מסחר וביטחון עמוקים ברחבי העולם, אך זה לא הספיק כדי לזכות בקדנציה נוספת, שכן רוב הישראלים מאסו בו, והוא הואשם בשוחד והונאה בהתנהלותו מול מיליארדרים וברוני עיתונות. .

בשלב זה, נתניהו יכול היה לחתום על מורשתו, שכן עסקת הטיעון שהציע התובע הייתה מסיימת את משפט השחיתות בהרשעתו באישומים מופחתים ללא תקופת מאסר.

הוא יצטרך לעזוב את הפוליטיקה, אולי לנצח. הוא כבר הותיר חותם בל יימחה על ישראל במשך ארבעה עשורים של חיים ציבוריים, בהם 15 שנים כראש ממשלה ו-22 שנים כמנהיג הליכוד, אבל הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה על ויתור על השלטון.

פפר הדגיש את מתקפת "מבול אל-אקצא" שביצעה תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) ככישלונו הגדול ביותר של נתניהו, ואמר כי האסונות של אותו יום, כישלונותיו והזעזועים שגרם ירדפו את ישראל במשך דורות רבים, והוסיף כי. גם אם נשאיר בצד את המלחמה שניהל נגד עזה מאז אותו יום, סיומה אינו ברור. עד כה, 7 באוקטובר פירושו שנתניהו ייזכר תמיד כמנהיג הגרוע ביותר של ישראל אי פעם.

בן-גוריון, אשכול ובגין

הכותב הסביר כי אין סיווג מקובל של 13 הגברים והנשים שהובילו את ישראל, אך רוב הרשימות מציבות את דוד בן-גוריון בראש. הוא לא היה רק ג'ורג' וושינגטון של ישראל, אלא הממשל שלו יצר מוסדות ומדיניות רבים המגדירים את זהותה של ישראל עד היום.

מועמדים נוספים כוללים את לוי אשכול - אומר הכותב - על "מנהיגותו החכמה והנבונה בשבועות המתוחים שקדמו למלחמת ששת הימים, ומנחם בגין, על השגת הסכם השלום הראשון של המדינה עם מצרים".

לשלושת האנשים הללו, לדבריו, היו רקורדים מעורבים וכמובן מבקרים: לבן-גוריון היו נטיות סמכותיות והוא היה אכול מאבק פנים מפלגתי בשנותיו האחרונות בתפקיד. לאחר מלחמת ששת הימים, לא הצליח אשכול להציג תוכנית קוהרנטית מה על ישראל לעשות עם השטחים החדשים שכבשה והפלסטינים שנותרו תחת שלטונה מאז.

בתקופת כהונתו השנייה של בגין, ישראל נכנסה למלחמה הרת אסון בלבנון וממשלתו כמעט והרסה את הכלכלה, אבל במוחם של רוב הישראלים, המורשת החיובית שהותירו השלושה הללו גוברת על השליליות.

"גרוע מגולדה מאיר"

עד כה, רוב הישראלים ראו בגולדה מאיר את המועמדת הראשונה לתואר ראש הממשלה הגרוע ביותר, שכן הכישלון המודיעיני שהוביל למלחמת 6 באוקטובר אירע בממשלתה. לפני המלחמה היא דחתה את הצעות השלום המצריות, וכשהמלחמה הייתה בפתח, ממשלה נמנע מלבצע התקפות מנע שהיו יכולות להציל את חייהם של מאות חיילים.

מועמדים "גרועים" נוספים כוללים את אהוד אולמרט, על ניהול מלחמת לבנון השנייה והפיכתו לראש ממשלת ישראל לשעבר לשעבר שנכנס לכלא באשמת שחיתות, ויצחק שמיר, על סירובו להגיע להסכם עם מלך ירדן חוסיין שרבים מאמינים שיכול היו צעד חשוב לקראת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואהוד ברק, על כישלונו המחפיר לקיים את הבטחותיו המופרזות להביא שלום הן עם הפלסטינים והן עם סוריה.

אבל בנימין נתניהו מקדים אותם כעת באופן אקספוננציאלי. הוא הכניס את אנשי הימין הקיצוני לזרם המרכזי של הממשלה והפך את עצמו ואת המדינה לחובות כלפיהם. השחיתות המשתוללת והחלטותיו הביטחוניות הנוראיות הביאו איום קיומי על ישראל, שאותה התחייב להנהיג ולהגן עליה, ובעיקר לאנוכיותו אין דומה לה. .

הכנסת הימין הקיצוני למינהל המדינה

הכותב הסביר כי נתניהו מתאפיין בהיותו ראש ממשלת ישראל היחיד שכרת ברית נוחות עם "הקיצוניים הכי חסרי אחריות בישראל והפך אותם לחלק בלתי נפרד ממפלגתו ומניהול המדינה".

הוא ציין כי נתניהו הציב את ה"קיצוניים" הללו בעמדות כוח, ערער את האמון בשלטון החוק והקריב עקרונות למען השלטון, והוסיף כי לא פלא אם כך שהמתיחות על התפקיד שמילאה מערכת המשפט הישראלית לאחרונה. הקיץ יצא משליטה.

הוויכוח על תיקונים שיפוטיים העמיד שני חזונות של ישראל זה מול זה. מצד אחד, הייתה ישראל הליברלית והחילונית שסמכה על בית המשפט העליון כדי להגן על ערכיה הדמוקרטיים, ומצד שני, הייתה ישראל הדתית והשמרנית שחששה ששופטים לא נבחרים יכפו רעיונות שאינם עולים בקנה אחד עם ערכיהם היהודיים. .

מבול אל-אקצא הגיע...

שנתו ה-16 של נתניהו בתפקיד, 2023, הייתה השנה השלישית העקובת מדם בתולדות ישראל, שקדמו לה רק 1948 ו-1973, השנה הראשונה להקמת ישראל ושנת מלחמת אוקטובר, בהתאמה. 9 החודשים הראשונים של 2023 כבר היו עדים לעלייה באלימות הקטלנית בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, כמו גם בהתקפות פלסטיניות בגבולות ישראל. ואז הגיע מבול אל-אקצא.

כדי להחזיר לעצמו את מעמדו ולהישאר בו, הקריב נתניהו את כוחו וחילק אותו לפוליטיקאים "הקיצוניים ביותר". מאז בחירתו מחדש ב-2022, נתניהו כבר לא היה מרכז הכוח, אלא הפך לוואקום, חור שחור שבלע את כל האנרגיה הפוליטית בישראל. חולשתו העניקה ל"ימין הקיצוני" ולפונדמנטליסטים הדתיים שליטה יוצאת דופן בענייניה של ישראל, בעוד שחלקים אחרים באוכלוסיה נותרו להמשיך במסע הבלתי נגמר לסיים את שלטונו.

מקור: אטלנטיק