מהרשות לענייני אסירים ואסירים לשעבר ומועדון האסירים נמסר כי עדויות חדשות הועברו על ידי צוותים משפטיים, של עצירות שנעצרו לאחרונה וספגו התקפות חוזרות ונשנות במהלך הליך המעצר, ותנאי מעצרן ב. תאי "השרון", המהווים תחנה להשפלה, התעללות וחיפושי רצועות, בטרם הועברו לבית המעצר "דמון", בו הם סובלים מתנאי מעצר קשים וחסרי תקדים.

בעדותן של עצירות שהעדיפו שלא לחשוף את זהותן מתוך דאגה לחייהן, דיווחה אחת מהן כי "לאחר מעצרי נקשרתי בחוזקה באזיקי פלסטיק, כוסות עיניים והכריחה אותי ללכת מרחק רב בין הסלעים והאבנים המשובשות, ולקחו אותי לאחד הבתים שבהם הוחזקו העצורים באותו יום". הם הורו לי לשבת על הארץ, אבל סירבתי בגלל כאבים ברגליים. ביקשתי ללכת לשירותים , אך אחת החיילות סירבה. כששאלתי אותה שוב ושוב, היא דחפה אותי בצורה אכזרית, ואחד החיילים היכה אותי בחזה עם נשקו, ובהמשך לאחר שהועברתי לרכב. "החייל הרגשתי קוצר נשימה קיצוני".

אחר מספר: "לאחר שעצרו אותי ונקשרתי, והונחו לי כיסוי עיניים, העבירו אותי לאחד המחנות, באווירה קרה, ושם הרגשתי שאחד מכלבי המשטרה ניגש אליי וניסה לנשוך. אותי, אז התחלתי לצרוח עד שהוא הורחק, ולאורך כל תקופת ההעברה שלי הם התקשרו אליי ולעצורים אחרים שאנחנו (מחבלים)".

בית המעצר השרון היה, ועודנו, תחנה להתעללות והשפלה נגד עצירות, וזה הסלמה דרמטית לאחר ה-7 באוקטובר, ועל סמך ביקורים מתמשכים שנערכו אצלם לאחרונה, הם אישרו כי היו נתונים להשפלות, חיפושים, ותקיפה בתאי המעצר, שאינם מתאימים לחיי אדם.

אחת העצורות ציינה כי עם הגעתה לבית המעצר היא עברה חיפוש ברצועה ונכלאה בתא שאינו מתאים למגורי אדם. על פי תיאורה, "זה היה הלילה הגרוע ביותר שחייתי בחיי. התא היה קר מאוד והייתה אסלה שהדיפה ריח רע מאוד ומלוכלך".

עצור שני סיפר: "שלוש שומרות הכניסו אותי לתא וניסו לערוך בי חיפוש, אך סירבתי והתעקשתי לא לציית להן. הן תקפו אותי, במיוחד על ראשי. התלוותה אליי עצירה נוספת שהייתה גם היא. מוכה קשות כי היא סירבה לחיפוש ברצועה. מאוחר יותר העבירו אותנו לתא". מסריח מהכל, ואחרי שביקשנו הרבה פעמים לספק מזרון וכיסוי, הובאו שני מזרונים רטובים ומצחינים וכן כיסוי."

פרטים אלו אושרו גם ע"י עצור אחר: "הגעתי לבית המעצר השרון בארבע אחר הצהריים, והכנסתי לתא שרצפתו הייתה מכוסה במים והורדתי מכל חפצים. התחלתי להרגיש איבוד שיווי משקל בגלל אני סובל מסוכרת, כיוון שהוחזקו כל הזמן ללא אוכל ושתייה, ואיחור העבירו אותי לתא אחר עם מצלמות, והשירותים היו פתוחים, אז התחלתי להרגיש מאוד עייף. למרות זאת, תהליך ההעברה. במכונית הבוסטה ל"דמון" לקח יום שלם, וכשהגעתי לשם, הייתי כל כך מותש שלא יכולתי ללכת."

מרשות האסירים ומועדון האסירים נמסר כי תנאי מעצרן של עצירות בכלא "דמון", לאחר מסע ההתעללות וההשפלה שהן נתונות לו מרגע המעצר וב"השרון", מהווים תנאי מעצר. הרחבה של אותן תחנות.

העצורים אישרו כי תנאי מעצרם קשים וקשים מאוד, כתוצאה מהבידוד הקולקטיבי והכפול שנכפה עליהם, בנוסף לכך שהנהלת הכלא מספקת מזון גרוע בכמות ובאיכות, שכן האוכל הוא ללא מלח ולא מבושל היטב בתחילת חודש הרמדאן מביאים שלוש ארוחות והעצורים שומרים אותן עד שעת ארוחת הבוקר ומחולקים. לארוחת בוקר ולסוחור, למרות הכמות המוגבלת, יש להם גם חשש לשתות מים במעצר , שכן הם נאלצים לשים אותו במיכלים עד שהלכלוך ישקע בתחתית והם מסוגלים לשתות אותו".

ראוי להזכיר כי מספר העצירות בבתי המעצר הכיבוש הוא (67), כולל 4 מעוטף עזה בבית המעצר "דמון", וביניהן אם ושתי בנותיה, לציין כי רוב עצירות הן מינהליות או מואשמות בהסתה, בעוד שאין נתונים זמינים על עצירות עזה שנעצרו במחנות, כתוצאה מפשע ההיעלמות בכפייה.