מהנציבות לענייני אסירים ואסירים לשעבר ומועדון האסירים הפלסטינים נמסר כי "יש יותר מ-9,000 אסירים הנמקים בבתי הכלא הישראליים. מאז השביעי באוקטובר האחרון ועד היום, הם התמודדו עם צעדי תגמול ואלימות חסרי תקדים. שמאיימים על גורלם. במהלך התקופה האחרונה הם ספגו כל צורות של עינויים והתעללות שיטתית, וגורלם הפך... חייהם גיהנום".

הוועדה והמועדון תיעדו, על פי ביקורם של עורכי הדין במספר בתי כלא ובתי מעצר "עופר", "רימון" ו"נפחא", במהלך היומיים האחרונים, "את נוהגיה של ממשלת הכיבוש הפשיסטי ושלה. כלים, וההפרות הגזעניות נגד אסירים ואסירים, שמטרתם הייתה להפוך את חייהם לגיהנום אמיתי, ולשבור את נחישותם.לכל הנורמות וההסכמים הבינלאומיים.

הצהרנו כי "ענישה קולקטיבית נגד אסירים ואסירים הפכה למדיניות יומיומית וקבועה, וכי יש להרתיע ולעצור את הקצב ההסלמה של הסוהרים במהירות האפשרית, כדי שלא יהיו יותר קורבנות של הפעילים שלנו בתוך האסירים. בתי כלא".

הם ציינו כי "העונשים נגד האסירים בבתי הכלא הנ"ל, החלים גם על שאר בתי הסוהר הכיבוש, הם סגירת מחלקות בכל בתי הסוהר, הוצאת כל מכשירי החשמל ובידודם מהעולם החיצון. ניתוק חשמל ומים מהמחלקות לתקופות משתנות ומחסור בשמיכות וביגוד כיוון שאין לאסיר ברשותו רק החלפה פנויה אחת המזון שסופק להם היה דל בכמות ובאיכות ולא עלה הרמה האנושית. רוב הביקורים שנקבעו לעורכי דין בוטלו באמתלה של מצב חירום. נמנעה מהם גישה לכיכר אל-פורה ("השטח הפנוי" ברוב המקרים), ופשיטות קשות של היחידות מדורים מיוחדים לאסירים וגרימת פגיעה בהם".

הם המשיכו, "רוב האסירים כיום סובלים גם ממחלות בריאות כתוצאה מהתקפות והישארות ללא טיפול, בנוסף להופעת בעיות בריאותיות עקב סוג המזון הרע והכיבוש אי מתן כלים המאפשרים לאסירים. לשמור על היגיינה אישית. אסירים מוגבלים בביקורים, והנהלת הכלא מביאה את האסירים בכוונה כשהם אזוקים". לגב, כמו גם אזיקי הרגליים ונוכחות כיסוי עיניים שחור, ולבסוף הסבל. של האסירים בשל מדיניות ההזנחה הרפואית ואי מתן הטיפול הדרוש, במיוחד אלו הסובלים ממחלות כרוניות".

הנציבות והמועדון חידשו את קריאתם לכל זכויות האדם והמוסדות הבינלאומיים ברמותיהם השונות למלא את תפקידם האמיתי וההכרחי לאור ההסלמה של הפשעים נגד עצירות ועצירות בבתי כלא הכיבוש הישראלי, ולא להסתפק בתיאור הפשעים ותיעודם ברישומים שלהם, אלא מה שנדרש היום הוא קץ לשקט שעולה לנו מחיר כבד במונחים של חייהם וגופם של ילדינו.