נתניהו ממשיך לאתגר את העולם

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, המשיך במדיניותו הקיצונית שבה הוא מתריס נגד הרצון הבינלאומי, והעלה את רמת הצהרותיו המזלזלות על העולם וקריאות בינלאומיות להפסיק את המלחמה והתוקפנות נגד רצועת עזה, כשאמר בתחילת הדיון הישראלי. מושב הממשלה אתמול לבעלי בריתה של הישות הכובשת כי זכרונם חלש בנוגע להתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. הוא הוסיף כי ישראל תמשיך במתקפה על רצועת עזה, לרבות רפיח, למרות הלחץ הבינלאומי הגובר.

נתניהו פנה לידידיה של ישראל בקהילה הבינלאומית ואמר: האם הזיכרון שלכם כל כך חלש? כל כך מהר שכחת את ה-7 באוקטובר, הטבח הגרוע ביותר שבוצע ביהודים מאז השואה.

הוא הוסיף: כל כך מהר, אתה מוכן לשלול מישראל את הזכות להגן על עצמה מפני "מפלצות החמאס".

נתניהו פותח בהצהרות אלו, בהן הוא מתמקד בביקורת על נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לאור הלחץ שהחלה ארה"ב להפעיל עליו אישית, שכן נתניהו חש למעשה דאגה רבה בשל התדירות ההולכת וגוברת של דעות המתנגדות למדיניותו. החוגים הרשמיים והפופולריים, במיוחד לאחר שבידן שיבח את הזמנתו של מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט. צ'אק שומר האמריקאי קרא לבחירות חדשות בישראל, כיוון שסבר שנתניהו נחשב "מכשול לשלום".

נתניהו חושש מהשינוי החדש במדיניות האמריקנית לקראת הסכסוך והתוקפנות המתמשכים נגד עזה, שכן ארה"ב נערכת להגשת הצעת החלטה חדשה למועצת הביטחון של האו"ם בדרישה להמשך הפסקת המלחמה, וזה לא קרה בעבר.

למרות לחצים אלה, נתניהו המשיך למרוד נגד הרצון הבינלאומי בטענה כי המנהיגים הנבחרים בישראל הגיעו בשקיפות ודמוקרטית, וסירבו לקיים את הבחירות הללו, בנוסף למרד הפנימי שלו ואי הקשבה להנהגת המועצה. הצבא, השב"כ והמוסד, והתעקשותו לסכל את עסקת החליפין והטלת האשמות על חמאס וההתנגדות, שהייתה יותר גמישות, בנוסף לתכנון מאחורי הקלעים של פרויקט אסטרטגי לאחר המלחמה שמטרתה להפוך את רצועת עזה לישות נפרדת ללא קשר לגדה המערבית ובשליטה ביטחונית ישראלית, מבלי להציגה בפני הקבינט כדי לא לאבד את תמיכת הקיצוניים בממשלת הקואליציה.

נתניהו מעוניין בשלב זה לשחות נגד הזרם ולמסלולו של הימין הקיצוני, אך הסופה שהשפעותיה החלו עלולה לגרום לו להשתחוות לפניה כך שתעבור בשקט במרדף אחר הישגים נוספים.

השאלה החשובה ביותר בכל המשוואה הזו: האם מצפונו של העולם סוף סוף התעורר והרגיש את היקף ההפחדה והנרטיב הישראלי השקרי שבאמצעותו טוענת ישראל כי היא נלחמת במלחמות האמיתיות ביותר ובהתאם לסטנדרטים בינלאומיים, בעוד במציאות היא מנהלת תוקפנות נגד כל היבטי החיים בעזה, תוך שימוש במלחמת רעב, שהסכנה ממנה כולם מזהירים? גופים ומוסדות בינלאומיים, מה שגרם לקנצלר גרמניה אולף שולץ להכריז אתמול לאחר פגישתו עם נתניהו כי " אנחנו לא יכולים לעמוד בחיבוק ידיים ולראות את הפלסטינים עומדים בפני סכנת רעב". זה לא אנחנו. זה לא מה שאנחנו מייצגים".

נתניהו (המכשול לשלום) מאתגר את העולם כולו האם העולם יזוז, יעמיד את הדברים בפרספקטיבה ויעצור את נתניהו וממשלתו הקיצונית מהמלחמה הקטלנית הזו נגד הפלסטינים? או האם ישראל תמשיך בהתרסה וביהירות שלה ללא כל קשר למאמצים ולקריאות של הקהילה הבינלאומית?