אסמה אחמד נאלצה לברוח מביתה בצפון רצועת עזה, עקב הפצצת הכיבוש הישראלי, לפני שילדה את ילדה באמצע הלילה, בבית ספר למקלט בעיר עזה, בו אין חשמל.

רופא עזר לאסמעה להביא את העובר שלה לאור טלפון סלולרי, וחתך את חבל הטבור במספריים רב שימושיים, והתינוק פרג' נולד.

אחמד (בת 31) אמרה לאחר שהילד שלה היה בן ארבעה חודשים, "פחדתי מאוד שאאבד את הילד שלי. אמרתי לעצמי שאני אמות".

האחות בראא ג'אבר, שסייעה לה, אמרה: "זה היה מאוחר מאוד, והכיבוש הפציץ את כל מי שזז... אז לא יכולנו לקחת אותה לבית החולים".

לפני יום האישה הבינלאומי, שחל ב-8 במרץ, מעריך ארגון הבריאות העולמי כי ברצועת עזה יש כ-52,000 נשים הרות שנמצאות בסיכון, עקב קריסת מערכת הבריאות על רקע המלחמה המשתוללת.

הפחדים אינם מוגבלים ללידה עצמה, אלא מתרחבים למספר אתגרים, כגון: שמירה על ילדים בחיים לאור מניעת חומרים בסיסיים כמו מים ומזון.

התנאים הקטסטרופליים והמוות המתפשטים לכל עבר מעוררים פחד בלב הנשים ההרות, כולל מלאק שבת (בת 21).

שבת מצא מקלט בעיר רפיח, דרומית לרצועת עזה, לאחר שנעקר מספר פעמים מאזור אחד למשנהו, ונמלט מתקיפות אוויריות ישראליות.

שבת, הקרובה ללידה ומתגוררת באוהל, אומרת: "אני מאוד מפחדת ללדת במקום הזה".

"גרוע מהגיהנום"

התוקפנות נגד רצועת עזה פרצה בשביעי באוקטובר האחרון והותירה מספר אינסופי של 30,631 חללים, רובם ילדים ונשים, ו-72,043 פצועים, בעוד אלפי קורבנות נותרו מתחת להריסות.

לפי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני, ישנם 12 בתי חולים הפועלים בחלקם ברצועת עזה, בהם שישה בצפון ועוד בדרום, בנוסף לשלושה בתי חולים שדה הפועלים חלקית, לפי ארגון הבריאות העולמי. בעוד שרק שבעה ממרכזי הבריאות של אונר"א פועלים. ישנם 23 מרכזים.

קרן האוכלוסין של האו"ם אומרת: 62 חבילות סיוע של חומרי לידה ממתינות לכניסה דרך מעבר רפיח.

בבית החולים האמירי ליולדות ברפיח, שבו מצאו מקלט כ-1.5 מיליון בני אדם, נותרו רק חמישה חדרי לידה.

סמאח אל-חלו הגיעה לרפיח בחודש האחרון להריונה, ונאבקה להשיג את הטיפול הדרושה לו.

"הם אמרו שאצטרך ניתוח קל במהלך הלידה", היא אומרת, "הניתוח התעכב בשבועיים כי לא היו רופאים, לא מיטות ולא חדרי ניתוח".

מאוחר יותר, אל-חלו ילדה את ילדה, מוחמד, אך היא לא יכלה להישאר בבית החולים, מכיוון שהרופאים שחררו אותה ואת ילדה כי היו לידות חירום ולא היה מקום לכולם.

היא מספרת: "חזרתי לאוהל באזור אל-מוואסי ברפיח, שם היה קר מאוד, וגם היו לי כאבים עזים. הרגשתי שאאבד את הבן שלי".

היא הוסיפה: "החיים שלנו כאן באוהל קשים, גרועים מהגיהנום".

הרופא הצרפתי רפאל פטיט, שהיה בשליחות בדרום רצועת עזה, אומר: "היציאה המהירה הזו מבית החולים היא שבשגרה".

הוא הוסיף: "כשנשים יולדות, משפחותיהן מגיעות לאסוף אותן כדי להשתחרר" מבית החולים, וציין כי "בית החולים לא מצליח לקבוע פגישת מעקב. זה בלתי אפשרי כי יש הרבה אנשים שמגיעים אליו. ."

חלק מהנשים מציינות כי התבקשו להביא מזרונים ושמיכות למקרה שירצו להישאר בבית החולים לאחר הלידה.

נשים אחרות נאלצו ללדת בבתי חולים או ברחובות.

"גרוע יותר מסיוט"

הסכנה אינה מוגבלת רק לנשים הקרובות ללידה, אך כל הנשים ההרות נמצאות בסיכון עקב מחסור במזון בזמן מלחמה.

התפשטות השירותים והשירותים הלא סניטריים מובילה לזיהומים מסוכנים בדרכי השתן, כך מסרה קרן האוכלוסין של האו"ם בדו"ח בחודש שעבר.

על פי קרן הילדים של האו"ם (UNICEF), 95% מהנשים הרות או מניקות מתמודדות עם חוסרים תזונתיים חמורים.

מאז תחילת התוקפנות סובלת רועה אל-סינדאוי, בהריון עם שלישייה, מסחרחורות עקב אכילת שימורים המשפיעה על ספיגת הברזל, לדברי הרופא.

אל-סינדאוי (בן 20) אומר: "הייתי צריך לפנות להוספיסים שמחלקים מזון. הם מספקים שעועית, עדשים ופסטה."

היא הוסיפה: "הצלחתי לאכול את האוכל הזה במשך שבוע, אבל אחרי זה הבטן שלי לא יכלה יותר... הייתי עייפה".

"יש הרבה משברים באזור שהם הרת אסון לנשים בהריון", אומרת נציגת UNFPA בשטחים הפלסטיניים, דומיניק אלן.

היא מוסיפה: בשל צפיפות האוכלוסין בעזה והיעדר מקומות בטוחים, המצב "גרוע מכל הסיוטים שלנו".

לפי ActionAid Palestine, עשרות אלפי נשים הרות סובלות מרעב עז בשל משבר המזון המתגבר בעזה, וגם אמהות סובלות מתת תזונה, המגבילה את יכולתן להניק את ילודים.

71% מאוכלוסיית עזה סובלת כיום מרעב חריף, בעוד של-98% מהאוכלוסייה אין מספיק מזון, על פי מרכז המעקב היורו-ים תיכוני לזכויות האדם.