למה לא "פתרון שתי מדינות"?!

בכנסים הציבוריים שלהם, הפלסטינים והערבים דורשים את מה שמכונה "פתרון שתי המדינות", שהוא המונח המשמש לצורך הוכחת תמיכה בעניין הפלסטיני, שלא הוכח עד כה למרות כמות המוסר הציבורי. תחילה תמיכה, אחר כך תמיכה ערבית רשמית בוועידות, וקצת תמיכה מערבית רשמית בעם הפלסטיני המוכה בעזה, בגדה המערבית ומחוצה לה.
אם כבר יש מדינה קיימת במונח "שתי מדינות", כלומר "ישראל", אז למה ההתמקדות המתמדת בזה? אמנם מה שנדרש בבירור הוא להשיג את עצמאותה של מדינת פלסטין הקיימת, אך היא נמצאת תחת כיבוש? כלומר, מדינה שאינה עצמאית אלא כבושה.
זה פשוט אומר שהדרישה האמיתית של העולם (הבלתי צודק) היא להסיר את הכיבוש ממדינת פלסטין הכבושה ולהשיג את עצמאותה.
הרשו לי לומר שעלינו לתקן את המושגים ולטעון בהם, ולאחר מכן לתקשר ולסנגר באמצעות כתפיים מוצקות שנושאות אותם ומשיגים אותם. אין ערך לשום רעיון, גם אם הוא מוזכר שוב ושוב ללא כל פעולה מוחשית על הקרקע, ונבחן את הנקודות הבאות:
1- "פתרון שתי המדינות" הידוע כלול בהחלטת האומות המאוחדות משנת 1947 לספירה, כלומר כלול בהחלטת חלוקת פלסטין מס' 181, שבה נחלקה ארץ פלסטין מבחינה פוליטית בין שתי מדינות, הראשונה היא " מדינה יהודית" עם שטח של 57.7% מאדמת פלסטין, והשנייה המדינה הערבית 42.3%, ירושלים, בית לחם והשטחים השכנים נמצאים תחת אפוטרופסות בינלאומית. זהו פתרון שתי המדינות הידוע על פי האו"ם.
2- ההצעה המקורית של תנועת השחרור הלאומי הפלסטינית "פתח" וההתנגדות או המהפכה הפלסטינית הייתה להקים מדינה דמוקרטית, לא עדתית הכוללת מוסלמים, נוצרים ערבים ויהודים בכל השטח הלאומי הפלסטיני, וללא הגזען. אידיאולוגיה ציונית שהדרה את האחר. כשהעניין עמד בפני דחייה אירופית ומערבית מצד יוצרי "ישראל" באכזריות של מגן מבועת, המאמץ היה להקים מדינה על כל סנטימטר שישוחרר או שוקם.
3- בעקבות האינתיפאדה המפוארת הכריז הארגון לשחרור פלסטין בשנת 1988 באלג'יריה על הקמת מדינת פלסטין, ומאוחר יותר התברר בגבולות ה-4 ביוני 1967 לספירה. בתוך הבטחה אמריקאית להשיג מדינה פלסטינית בתמורה להכרה ב"ישראל"! זוהי הבטחה נטולת כל פעולה של ממש, שאומרים עד היום נשיא ארה"ב ביידן וקודמיו לפניו, ואולי ממשיכי דרכו!
4-הארגון לשחרור פלסטין השיג הכרה במדינת פלסטין כחברה (משקיפה) באומות המאוחדות בשנת 2012, עם הכרה של 139 מדינות בעולם!
5- מדינת "ישראל" זכתה להכרה פלסטינית לא שוויונית ולא צודקת כאשר הארגון לשחרור פלסטין הכיר בה, ובתמורה הוא לא הכיר במדינה הפלסטינית, אפילו באופן עקרוני, לא במהלך "הסכמי אוסלו" ולא לאחריו. במקום זאת, היא ערערה למעשה את "הסכמי אוסלו" ב-1999, אז עם רצח המייסד האלמותי יאסר ערפאת, וצעדיו התוקפניים והפשיסטיים שלא פסקו עד היום רק ממשיכים לתקוף את אדמות מדינת מדינת הכבושה. פלסטין על הקרקע.
6- כיום, כמעט כל ההנהגה הישראלית תמימי דעים להפיל את "הרעיון" או לרוקן את עקרון ההכרה העולמית במדינה הפלסטינית מתוכנו באמצעות מה שהיא מצהירה בפומבי ומה שהיא עושה בשטח. עליה להכיר תחילה במדינת פלסטין, הקיימת בגיאוגרפיה מסוימת, אך נמצאת תחת כיבוש ומוכרת בינלאומית.
6- איך יכול מישהו לחייב את המפלגה הכבושה או כל אחד ממערך הפוליטי שלה להכיר במדינת "ישראל" ללא אופק הדדיות, שכן כל הקשת הפוליטית הישראלית - עם הממשלה ומחוצה לה - הורס בכוונה ובפומבי את כל היסודות של "התגלמות/שחרור/השגת עצמאות?" המדינה הפלסטינית הקיימת והמוכרת - אך היא נכבשת, על ידי הרג או עקירת האנשים וגניבת אדמה ועושר בגדה המערבית, וההרס ורצח העם המקיף הנוכחי (ב עזה), ועל ידי דחיקה לשוליים של פלסטינים לחו"ל וזכות השיבה באמצעות מאמצים מתמשכים לבטל את אונר"א.
7-מדינת "ישראל" פרסמה החלטה בינלאומית ו(בתנאים) שהיא מתחייבת ליישם את החלטת העצרת הכללית שניתנה ב-29 בנובמבר 1947 - ההחלטה לחלוקת פלסטין - וההחלטה בדבר זכות השיבה לפלסטינים פליטים, שבהם "יש לאפשר את השיבה, בהקדם האפשרי, לפליטים המבקשים לחזור". לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם, וחובת תשלום פיצויים", שמשמעותה הגדרת גבולות המדינה , וזה לא קרה עד כה.
8- "ישראל" אינה זקוקה להכרה מאיתנו כפלסטיני שלם, שכן היא המדינה הכובשת וההגמונית עם רקורד מלא של פשעים, הונאה, התנערות, הטעיות ומעשי טבח שאינם מפסיקים, עד לנקודה שבה היא נעצרת. לא רואה את האחר ולא מזהה אותם אפילו כבני אדם, "מפלצות אנושיות"! ככל שאנו, שנמצאים בנטל הכיבוש והקולוניאליזם, צריכים להסיר את הכיבוש ממדינת פלסטין הכבושה הקיימת והמוכרת בעולם. מה שקורה היום ברצועת עזה הפגועה, ולאורך יותר מ-70 שנה של אסונות וסדרת רציחות בפלסטין, מראה בבירור מי התוקפן, הדוחה ומערער את ההתיישבות או השלום.
9- מדינת פלסטין, שהוכרזה ומתקיימת בזכויות טבעיות, היסטוריות, משפטיות ופוליטיות, ואשר הוכרה מאוחר יותר בינלאומית בשנת 2012 לספירה, אינה סובלת מבעיית "הקמת המדינה", כפי שהיא קיימת. הוכרז בשנת (1988 לספירה), ושנית, הוא אינו סובל מבעיית "הכרה אוניברסלית", כפי שהיה זה באו"ם מרוב מדינות העולם. שלישית, כן, היא מדינה קיימת, אבל היא "תחת כיבוש", וכאן חייב להיות מאבק עולמי כדי להסיר את הכיבוש מאדמות המדינה בגבולות 1967 ולהשיג את עצמאותה בשטח.
10- בהתבסס על כל האמור לעיל, המונח "פתרון שתי המדינות" מקושר להחלטה 181. באשר להשגת עצמאותה של מדינת פלסטין הכבושה, הקיימת והוכרה בגבולות השטחים הפלסטיניים בשנת 1967 לספירה, היא הוא מה שצריך להתמודד איתו, מה שצריך מהעולם כדי להסיר את הכיבוש כדי לגלם את השחרור והעצמאות של מדינת פלסטין.