ממרכז בצלם לזכויות אדם נמסר כי הכנסת מזון לרצועת עזה אינה טובה שישראל נדרשת לעשות, אלא חובה מחייבת המוטלת עליה על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

בפנייה דחופה הזהיר בצלם את הכיבוש הישראלי כי הרעבת עזתים כשיטת לחימה אסורה בינלאומית, במיוחד כאשר לאוכלוסייה האזרחית אין את מה שהיא צריכה כדי לשרוד.

המרכז הדגיש אתמול בדו"ח נרחב על מצב הרעב הפוקד את רצועת עזה כי שינוי המדיניות אינו רק חובה מוסרית לישראל, אלא גם מחויבות לחוקים הבינלאומיים.

בדו"ח המורחב נכתב: "רשויות הכיבוש מחויבות לאפשר מעבר מהיר ובלתי מפריע של סיוע הומניטרי, לרבות מזון. שני כללים אלו נחשבים לכללים מקובלים והפרתם מהווה פשע מלחמה על פי אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי בשנת האג."

ממרכז זכויות האדם נמסר: "כל תושבי רצועת עזה רעבים, כלומר 2.2 מיליון איש. ימים ולילות עוברים מבלי לאכול כמעט שום אוכל. למעשה, זה הפך להיות נורמלי שהארוחות יורדות מהחשבון החיפוש הנואש אחר מזון לא נפסק לרגע, אבל לרוב הוא לא מניב תוצאות, והאוכלוסייה נותרה רעבה, כולל תינוקות, ילדים, נשים הרות או מניקות וקשישים.

בצלם הסביר: "ערב המלחמה הייתה רצועת עזה שקועה באסון הומניטרי עמוק שנגרם בעיקר בשל המצור שהטילה ישראל במשך 17 שנים. כ-80% מאוכלוסיית הרצועה היו תלויים בסעד הומניטרי, כ-44 % סבלו מחוסר ביטחון תזונתי ו-16% נחשפו לאובדן הביטחון התזונתי, בהינתן מצב זה, ניתן להבין כיצד מצבם של תושבי רצועת עזה הידרדר כל כך מהר לכדי אסון נורא.

בצלם נמסר: "ביום 21.12.23 פרסמה הוועדה לבחינת הרעב דו"ח לגבי המצב ברצועת עזה. ועדה זו, המורכבת ממומחים עצמאיים, פועלת על פי הגישה המקובלת בעולם בניתוח מצבי רעב ו קובעת חמש רמות של חוסר ביטחון תזונתי - המסוכנת שבהן היא רעב. לפי גישה זו, החל מרמה 3, נדרשת התערבות דחופה על מנת להגן על אזרחי עזה מפני סכנת רעב".

הדיווח מבוסס על מידע שנאסף ברצועת עזה בין התאריכים 24/11/23 ועד 7/12/23. מתוצאות הדוח עולה כי ארבע מכל חמש משפחות בצפון רצועת עזה ומחצית מהמשפחות העקורים בדרום רצועת עזה לא אכלו כל מזון במהלך התקופה האמורה במשך ימים שלמים, וכי רבים ויתרו על מזון עבור למען ילדיהם. 93% מאוכלוסיית רצועת עזה - כ-2.08 מיליון איש - סבלו מחוסר ביטחון תזונתי חמור, ברמה של 3 ומעלה, ויותר מ-15% מהם - 378 אלף איש - הגיעו לרמה של 5.

הדו"ח גם מאשר כי עד ה-7 בינואר 2024 כל תושבי רצועת עזה יגיעו לרמה 3 או פחות. כמו כן, צפוי כי לפחות אדם אחד מכל ארבעה - כלומר יותר מחצי מיליון איש - יגיע לרמה 5, ואנשים אלו יסבלו ממחסור חמור במזון, מרעב ותשישות.

הדוח קובע כי אם יימשכו התנאים הנוכחיים, ההכרזה על מצב רעב בכל רצועת עזה תהפוך לסכנה של ממש. הודעה כזו יוצאת כאשר 20% מהמשפחות מגיעות לדרגה 5, כאשר 30% מהילדים סובלים מתת תזונה חריפה וכאשר שני מבוגרים או ארבעה ילדים מתים מרעב מדי יום על כל 10,000 איש.

סקר נוסף שנערך על ידי יוניסף ב-26.12.23 מצביע על תוצאות מדאיגות, שכן מספר הילדים שהצרכים התזונתיים הבסיסיים שלהם אינם מסופקים הולך וגדל. כ-90% מהילדים מתחת לגיל שנתיים ברצועת עזה צורכים שתי קבוצות מזון בלבד, או פחות.
בסקר שנערך שבועיים קודם לכן, אחוזם הגיע ל-80%. כמו כן, תזונתן של נשים הרות ומניקות נפגעה קשות - 25% מהן צורכות רק סוג מזון אחד וכ-65% מהן צורכות שני סוגים.

בצלם הדגיש כי מציאות זו אינה תופעת לוואי של המלחמה, אלא תוצאה ישירה של מדיניות מוצהרת שישראל מיישמת.

מהמרכז נמסר: "האוכלוסייה היום הפכה להיות תלויה לחלוטין במזון שהובא מחוץ לרצועת עזה, כי לא נותרה לה כמעט אפשרות לייצר מזון באופן עצמאי. רובם המכריע של השדות החקלאיים נהרסו, ויוצאים לשטחים פתוחים במהלך המלחמה מסוכנת בכל מקרה; מאפיות ומפעלים". חנויות מזון הופצצו או נסגרו בגלל המחסור בחומרים בסיסיים, דלק וחשמל; המלאי שהיה ברצועת עזה - בבתים, בחנויות ובמחסנים - היה ארוך כתוצאה ממצב זה, קרסו רשתות התמיכה המשפחתיות והחברתיות שסייעו לאוכלוסייה בתחילת המלחמה.

בצלם הסביר: "עם זאת, ישראל מונעת בכוונה כניסת מזון לרצועת עזה בכמויות הנדרשות כדי לענות על צורכי האוכלוסייה. במקום זאת, היא מאפשרת כניסת מזון רק בכמויות קטנות בעשרות מונים מאלו שנכנסו לפני זאת ועוד, היא מטילה הגבלות שונות על סוגי הסחורות המותרות להכנסה, לפי אופן כניסתם ודרכי חלוקתן בתוך המגזר.

המרכז המשיך ואמר: "לדוגמה, כמעט כל הסחורות נכנסות רק דרך מעבר רפיח, המיועד למעבר אנשים ולכן אינו מתאים למעבר סחורות אינטנסיבי, המגביל את מספר המשאיות שיכולות חוצה ומייצר עומסי תנועה. הוא הוסיף: "נכון שישראל התירה לאחרונה נכנסו משאיות ממעבר כרם שלום המיועדות למעבר סחורות, אך העלייה היא סמלית בלבד והקשיים נותרו בעינו.

בצלם אישרו כי ישראל מאלצת גם ארגוני סיוע לקנות מזון ממצרים ומונעת מהם לרכוש מזון מישראל, מתוך ידיעה שהדבר מאפשר שינוע מהיר ויעיל יותר של סחורות. בנוסף, ישראל מונעת מהמגזר הפרטי בעזה לרכוש מזון, מתוך ידיעה שהדבר היה מגדיל מאוד את כמויות המזון ברצועה.

בצלם נמסר: "ארגוני הסיוע מתקשים לעבוד בתנאים הקיימים כיום ברצועת עזה, וההקלות המועטות שנכנסות נשארות ברובן ברפיח במקום להגיע לכל תושבי הרצועה".

מרטין גריפית'ס, תת-מזכ"ל לעניינים הומניטריים ומתאם סיוע חירום, פירט שורה של סיבות מדוע אי אפשר לחלק סיוע ביעילות. הוזכר, בין היתר, כי משאיות נתונות לביקורת מספר פעמים לפני שישראל מאפשרת להן להיכנס לרצועת עזה, וכי תורים ארוכים נמשכים במעבר רפיח לאחר הביקורת בשל תנאי המעבר. את מעט המזון שנכנס לרצועה קשה לחלק בגלל התנאים שם: הפצצות מתמשכות, רחובות הרוסים, הפסקות תקשורת תכופות, מאות אלפים נדחסים במרחבים הולכים ומצטמצמים ומרכזי מקלט שהגיעו לתפוסה.

בצלם הדגיש כי ישראל תוכל לשנות מציאות זו אם תרצה בכך. התמונות שפורסמו עד כה של ילדים מתחננים לאוכל, תורים ארוכים הממתינים למעט האוכל שחולק ברצועת עזה, ותושבים רעבים תוקפים משאיות סיוע, הכל מעבר לכל דמיון. עם זאת, הזוועה מחמירה מרגע לרגע, ואיום הרעב עדיין נשקף מעל רצועת עזה. עם זאת, ישראל עדיין מסרבת לשנות את מדיניותה.