בארבעה עשר בדצמבר של כל שנה, מציינים בפלסטין את יום המורה הפלסטיני, שהוא אירוע לאומי בו מביעים תושבי המדינה את יראתם והערכתם למורה הפלסטיני, נושא בשורת הנביאים ולפיד הישועה. מבורות ועבדות, וביטוי להערכתם לתפקידו החלוצי.

יום זה נושא סמליות לאומית ששורשיה קשורים בשלב של מאבק שהחל בשנת 1972, כאשר עשרות מורים היו נתונים לדיכוי והתעללות מצד רשויות הכיבוש הישראליות, על תפקידם הלאומי להגן על התהליך החינוכי מפני התערבותו של הכובש, וניסיונותיו להטיל עליה אפוטרופסות, בנוסף לדרישותיהם לזכויות האיחוד ההוגנות שלהם, כל הדרך עד 14 בדצמבר 1982.

באותה עת יצאה צעדת המורים הראשונה מבית הספר ליוצאים באל-בירה, ומשתתפיה ספגו מכות קשות, תקיפות בכוח מופרז ומעצרים בידי חיילי הכיבוש הישראלי. בין המותקפים היו מנהיגי הוועד הכללי למורים, שהוקם באמצעות ועדות אזוריות של מורי בתי ספר בכל מחוז, ולאחר מכן הודיע ​​הוועד הכללי למורים על שביתה רצופה למשך 75 ימים, שהובילה לרשויות הכיבוש. תבוסה וכניעה לדרישותיהם.

המורים הפלסטינים הקריבו קורבנות גדולים כדי למנוע את מעבר תוכניות רשויות הכיבוש לייהוד החינוך ולזיוף ההיסטוריה והגיאוגרפיה הפלסטינית, וכל הניסיונות להתערב בתהליך החינוכי. הם רשמו עמדות ואתגרים חמורים במהלך המרד העממי הפלסטיני הראשון, במהלך המשך סגירת בתי הספר והאוניברסיטאות הפלסטיניות על ידי רשויות הכיבוש, על ידי פנייה לחינוך עממי, החל על מנת לשמר את התקדמות התהליך החינוכי הלאומי, תוך התנגדות לעוצמת הכיבוש, אותו ניסו לדכא ביד קשה ובאכזריות, בנוסף מאבקם הלאומי והאיגודי המקצועי בהגנה על עמנו הפלסטיני, לקום מבין שורותיו הקדושים, ליפול פצועים ולהשליך רבים מהם לבתי הכלא של הכיבוש.

בהזדמנות זו פרסם משרד החינוך את ההצהרה הבאה: אנו זוכרים את מורי השהידים שהלכו לעולמם, לרחם עליהם, ומצדיעים לכל מורותינו ומורותינו, הממשיכים בנוכחותם הפעילה בתהליך הנתינה והנתינה. בניית דורות, שימור מערכת הערכים ושילוב יצירתי של מתן ידע והתמודדות עם כל הניסיונות לערער אותם.זהות.

יום זה מגיע בנסיבות מורכבות ביותר בעזה ובגדה המערבית, לרבות בירושלים, שם נמשכות הפרות הכיבוש נגד המורים שלנו, ואולי נוכחותם של יותר ממאתיים חללים של אנשי חינוך ברצועת עזה, ועשרות מורים שנעצרו ב הגדה המערבית, ומאות מורים נמנעו מלהגיע לבתי הספר שלהם.החשיפה הכמעט יומיומית למורים בבתי הספר בירושלים, בבתי הספר בבקעת הירדן, במספר יטא ובאזורים נוספים, כולן מנהגים הנופלים במסגרת הכוונה לתהליך הלמידה החינוכי.

היא הביעה את גאוותה על המורים שממשיכים לתת ולהוכיח את השתייכותם, באמצעות נתינה מתמשכת באופן אישי או מרחוק, שכן המורה הפלסטיני תמיד הוכיח את עצמו כמספר קשה. בהקשר זה, אנו מצדיעים למורים שלנו, בתקופה שבה חלק ממורי עזה במרכזי מקלט ממשיכים לספק אירועים ופעילויות חינוכיות לתלמידינו, ומורי ירושלים לוקחים על עצמם את תפקידם בהגנה על תכנית הלימודים שלנו ושימור הערכים, והמורה הפלסטיני שלנו תומך הבחירה בחינוך ככלי לשחרור.

היא קראה למוסדות בינלאומיים, במיוחד אונסק"ו, לקחת על עצמו את אחריותו להגן על מורים פלסטינים מפני המשך הטרדה של כיבוש המכוון למגזר החינוך הפלסטיני על כל מרכיביו.