תמונות של בושה וחרפה בעזה

מקבלי ההחלטות בישראל השיגו תמונות ניצחון רבות, עשרות אלפי פלסטינים נהרגו ונפצעו, אלפים מהם יחיו עם מוגבלות קבועה, ומאות אלפים נעקרו מבתיהם ועברו לאוהלים חדשים. כאן נמצאים מאות אלפי מבני מגורים ומוסדות שהפכו להריסות ונהרסו. עשרות מסגדים, בתי ספר, מכללות ואוצרות תרבות, והנה מאות גברים בתחתונים, עומדים נכנעים לצבא הישראלי. הנה אחד החיילים העניק מתנה לבתו ביום הולדתה השני על הפצצת בניין מיושב, ואחר נותן מתנה לחברו על הרס בית ספר מלא בעקורים, הוא ירה לעברו טיל שהרג ופצע עשרות, ו הנה הם. חיילים נהנים להרוס מוסדות חינוך, משפטים ואחרים, ואחרים נהנים להרוס מכוניות פרטיות וחנויות עם דחפורי ענק אמריקאים וגרמנים. והנה תמונות של עקורים רעבים מול מרכז המחלק מרק וכיכרות לחם, הם היו מאוימים ברעב, והנה העזתים קוברים את מתיהם בקברי אחים.

והנה גם "הצבא הגדול" משתמש במטוסי קרב נגד מטרות במחנות הגדה!

זו תמונה, אלא אלבום תמונות של הניצחון הגדול, כל זאת מבלי להשפיע על היחסים עם מדינות ערב שבנו יחסים והסכמים טובים עם ישראל, ועדיין איתנים כשהיו, למרות ההפחדות והאזהרות של כמה מהם, כפי שזה רק חודשים ספורים לאחר הפסקת האש. עד שהדברים יחזרו להיות כפי שהיו לפני המלחמה וישתפרו.

העולם מוציא החלטות להפסקת אש, וכוחות הביטחון מגיבים בווטו.

זו נקמה נוראית.השמדנו אלפי ילדים וצעירים, שהיו יכולים להפוך למאות אלפים אילו היינו משאירים אותם לגדול ולהתרבות באופן טבעי בין הים לנהר!

נתניהו וממשלתו הציבו שתי מטרות למלחמה הזו: החזרת החטופים והשבויים ללא כל עסקה ולמרות ההתנגדות, הוא מדמיין את התמונה המופלאה של החיילים גוררים את האסירים למכוניות הצלב האדום, ואז מגיעים איתם לתוך ישראל, לשם נתניהו. , גלנט והרצי הם הרמטכ"ל, והתקשורת העברית והערבית נוכחת. ואוניברסלי להעביר את נאום הניצחון.

התמונה הזו עדיין לא קרתה, אבל אין ספק שנתניהו וגלנט מדמיינים אותה ברוב שעות היום והלילה, וביבי מחכה לטלפון הפרטי של שר הביטחון שיודיע לו על התמונה המיוחלת: יחיא סינוואר, מוחמד דייף, והרעול פנים באחד מחדרי המנהרות, כורעים על ברכיהם, עם מספר אנשים מעל ראשיהם.מאנשי המשימות המיוחדות עם נשקם, אז יוצאים מהמנהרות עם המלכוד היקר להיות שיאה של מלחמה שישראל לא ידעה מאז הקמתה, כמובן שכל אלו הם חלומות, שכן האסירים לא ישוחררו אלא בעסקה, וכפי שדורשת שנת המלחמה כולם מול כולם, ואף אחד לא. יותר טוב מכולם. אל-סינואר או רעול הפנים והאורח, הם ללא ספק יבחרו בקדושת קדושים ולא בכניעה, ומה שקורה זה יותר זמן, יותר דם, יותר אובדן חיים, יותר הרס על הרס, ועוד סבל בזה לעזאזל, והדבר החשוב ביותר הוא, כפי שאמר שר החוץ הירדני, במה ישראל עושה... המלחמה הזו תשאיר איבה ושנאה לכמה דורות, וזה נכון, ולא משנה כמה הערבים נראים ושלווים. מוכנים לסלוח ולשכוח, היקף מעשי הטבח שבוצעו ונעשים נגד אזרחים מתוכנן ומתוכנן מראש ובצורותיהם הנוראיות ביותר, מחבלה במוסדות בריאות, פשיטות על אמבולנסים, צליפה בעיתונאים ומוסדות ציבור, וה הרג של עקורים. הרס שיטתי של רכוש פרטי, השפלת אנשים וחשיפת לא-לוחמים שאינם מובחרים ואינם מתאבלים, הם דימויים של קלון וחרפה. איזה לוחם אליטיסטי, זה שישים שנה- זקן עם גוף רפוי!

את השואה הזו חייבים לעצור עכשיו ולפני עכשיו, מספיקות הפצצות שהטילה הכנופיה השלטת על רצועת עזה כדי להרוס יבשת. הכנופיה הזו חייבת להתעורר מהאשליות של סיום הסוגיה הפלסטינית, שכן היא חזרה בעוצמה חסרת תקדים מאז החל הסכסוך, ולמרות הסבל הזה והכאב הזה, העם הפלסטיני לא יעזוב, ומי שיעלה את הסיסמאות של "אוף אחד". אנחנו או הם" פירושו הנצחת סכסוך והרג, באשר למי שמעלה הסיסמה היא "אנחנו והם" והם פועלים לכך, גם אם הם מעטים, הם בחרו בדרך הנכונה שדרכה אין דרך אחרת. שני העמים, ומי שמנסה להתעלם מאחרים או להיפטר מהם הוא פושע רצחני וגורלו דומה לאלו כמוהו שהקדימו אותו לרשימה השחורה של ההיסטוריה האנושית. על "ערבים 48"