ד"ר ע'סאן אבו סיטה, פרופסור בריטי-פלסטיני לכירורגיה ומנתח פלסטי ומשחזר, שהתנדב יותר מחודש בבתי חולים בעזה מאז תחילת התוקפנות הישראלית ברצועה, הזהיר כי מטרת מלחמת ההשמדה הזו. זה לעקור את אוכלוסיית עזה ואז לעבור לעקירת הפלסטינים.הגדה המערבית, הגליל והמשולש.

הוא הוסיף כי מאז תחילת התוקפנות, הוא ורופאים רבים העובדים בבתי החולים בעזה הבינו "שמטרת המלחמה הזו היא לראות בה צעד ראשון שאחריו נעבור לגדה המערבית, לגליל ולמשולש כדי להגיע להיפטר מהפלסטינים שהמשיכו לדבוק באדמותיהם ובבתיהם לאחר הנכבה של 1948".

אבו סיטה, שעבד כמנתח מתנדב במלחמות שהרסו את תימן, סוריה ועיראק, וכן במהלך התקפות ישראליות קודמות על עזה, החליט לנסוע להתנדב בעזה בערב ה-7 באוקטובר. הוא נכנס לרפיח באוקטובר 9 והצטרף לצוות הרפואי בבית החולים אלשיפא בצפון.

הוא הוסיף, "ככל שחלפו הימים וראינו את המספר העצום של הרוגים ופצועים, התברר שזוהי מלחמה של רצח עם, ולא מלחמה שמטרתה שום סוג של ניצחון צבאי".

הוא הסביר כי עבודתו וניסיונו בתחומי המלחמה "לימדו אדם כיצד לקרוא מלחמה מבעד לפצעים של הפצועים, וכיצד לזהות את סוגי הנשק המשמשים דרך הפציעות הללו".

הוא הוסיף כי יש "מדע שטני" מאחורי סוגי הנשק שבהם משתמשת ישראל בעזה, בין אם פצצות תבערה המכסות 50-60 אחוז מהגוף, ששימשו בגל הראשון, או פצצות זרחן שנשרפות כימית מהגוף. פני השטח של הגוף לפנים שלו, להגיע לעצמות ולאיברים הפנימיים. .

הוא ציין כי משפחות שלמות ממספר דורות הושמדו, כולל משפחות עמיתיו לצוות הרפואי. הוא תיאר את שיטות ההפצצה הישראליות כ"הרג ראווה", והוסיף כי "אלימות עבור הישראלים היא חסרת תועלת אם היא לא הצגה". אלימות חייבת להיות גלויה בבירור ככזו".

בהקשר להרצאתו, הוא תיאר את ההשפעות של הפסקת תרופות ומשככי כאבים, וכיצד רופאים נהגו לשטוף פצעים עם סבון כלים, חומץ ומים רותחים. לדבריו, עם החמרה במצב בבית החולים אלשיפא ואי היכולת לטפל בפצועים, נאלץ אבו סיטה להעביר חלק מהפצועים הזקוקים לניתוח לבית החולים הבפטיסטים אהלי, שבדומה לשאר בתי החולים. גם נהרס.

לדבריו, מספר גדול של תושבים מצא מקלט בבית החולים, מתוך מחשבה שהוא בטוח. הבישוף של הכנסייה הפרוטסטנטית בבריטניה הבטיח להנהלת בית החולים שהוא בטוח, למרות שישראל ירתה שני טילים בכניסה אליו והזהיר את הממשל שהיא תפציץ אותו. אבו סיטה היה בחצר בית החולים בין אלה שמצאו בו מקלט כשהישראלים הפציצו אותו. לדבריו, "מעולם לא קרה לי שהייתי בבית חולים שהופצץ ישירות לפני כן, שם הייתי בין הפצועים ברגע שנפגעו".

הוא הוסיף, "היה לי ברור שמדובר בנשק מסוג אחר, בהתבסס על מספר הגפיים שנכרתו והמקומות שבהם הם נקטעו". ככל שחלף הזמן ונצפו נפגעים נוספים, התברר כי הנשק בו נעשה שימוש הוא סוג חדש של קליע הלפייר, המוטל על ידי מל"טים ואשר מתפצל לדיסקים דקים הגורמים לקטיעה של גפיים במיוחד.

בהתייחסו לנרטיב הישראלי לפיו ארגון "ג'יהאד" הפציץ בטעות את בית החולים ולא את ישראל, אבו סיטה גינה את אימוץ הנרטיב הזה של המערב וכישלונו לבקש עדויות כלשהן מרופאים שהיו עדים לאירוע. הוא הוסיף, "הבחירה של ישראל באותו בית חולים הייתה מבחן שבאמצעותו רצתה ישראל לדעת את עוצמת הרצון של העולם ואת תגובתה למתקפה כזו". למרבה הצער, התגובה הייתה כה עגומה שהיא נתנה לישראלים את התשובה שהם רצו. בימים שלאחר מכן החלו להרוס את מערכת הבריאות בצפון עזה".

כשאבו סיטה נאלץ לעזוב את בית החולים אל-שיפא ולצאת דרומה עם מספר רב של אנשים, כשהם הולכים ברחוב סלאח אלדין, מצלמות הכיבוש עקבו אחריהם, וחלקם נעצרו וראו את הגופות מוטלות ברחובות.

לאחר מכן עבד תקופה בבתי חולים בדרום רצועת עזה. כשההפצצות והמחסור בתרופות וכלים איפשרו לבצע ניתוחים, הוא החליט לעזוב ויצא עם לב שבור, במחשבה על מטופליו.

אבו סיטה מאמין שהמטרה להרוס את מערכת הבריאות בעזה ואת כל התשתית, לרבות מערכות שאיבת מים, מערכות ביוב, מאפיות וחנויות תרופות, היא ליצור אסון בר קיימא שתחדש את עצמו. המלחמה הישראלית נגד עזה צפויה להימשך גם לאחר השגת הפסקת אש, מה שהופך את החיים בעזה לכמעט בלתי אפשריים. כמו כן, לא צפוי שישראל תאפשר בנייה מחדש של הגזרות שהרסה. לדבריו, לא יהיה מקום לטפל בפצועים, וכי ביטול תשתית הטיפול בשפכים יגרום להתפשטות מגיפות, בעיקר עם הפצצות המאפיות ומניעת כניסת מזון, שיגרמו לתת תזונה נרחבת ולירידה במשק. חסינות של האוכלוסייה הדחוסה באזורים צרים.

הוא ממשיך, "מטרת הנכבה שהישראלים יוצרים כעת היא להמשיך אותה עד לאחר תום הקרב על פינוי רצועת עזה כדי שיוכלו אז להתמקד בגדה המערבית ובגליל". בהקשר זה הוא מציין כי המנטליות הזו נפוצה בכל מגזרי החברה הישראלית, כפי שבא לידי ביטוי בעצומה עליה חתמו 400 רופאים ישראלים בה קראו לחיסול מגזר הבריאות הפלסטיני.

הוא אומר, "כשהדברים מגיעים למנטליות הזו שמאמצת את הפתרון הסופי הזה, אנחנו במצב רע מאוד". אבל הוא ממשיך ומצביע על איתנותם של תושבי עזה ועל הישרדותם של כ-800,000 בני אדם בצפון עזה למרות כל מה שקורה, הוא גם מצביע על מצב החמלה והסולידריות השורר בקרב העם, שכן חלקם מאמצים ילדים אשר קרובי משפחה נהרגו ופתחו את בתיהם כדי להגן על אחרים שנעקרו מבתיהם, גם אם הם בקושי מכירים אותם או שהם היו זרים, אבל הוא מזהיר שהחוסן אינו אינסופי.