קולות מחוץ דיסאינפורמציה שלת הקשורת הישראלית

לא חסרים קולות בתקשורת הישראלית שהציבור הרחב צריך לקרוא את המצב כפי שהוא, וזה לא במגבלות של מידע שגוי תקשורתי, שיש לו את הנוכחות החזקה ביותר בימים אלה. מה שהקולות האלה אומרים הוא לעתים כה נכון, עד שהוא משמש כאסמכתא למסגר את המתרחש, ואפילו לחזות את ההשלכות שלו.

בטוח שיבוא זמן שבו תיערך השוואה סופית בין מה שישראל התיימרה להשיג מבחינת תוצאות מלחמתה ברצועת עזה, במיוחד לאחר תחילת התמרון הקרקעי ב-27/10/2023, לבין מה שהושג בפועל בשטח, ובאופן המשרת את יישום יעדי המלחמה שעליהם קבעה ב"מטרה הראשונה היא לחסל את היכולות הצבאיות והסמכותיות של תנועת חמאס". אבל לפני כן, ובאופן ספציפי יותר משבועיים לאחר אותו תמרון קרקעי, נטו האנליסטים הצבאיים הישראלים לקבוע קו הפרדה בין שפת הפוליטיקאים הישראלים, שתוארה כרטוריקה פוגענית, לבין שפתם של מנהיגי צבא, במיוחד אלה לשעבר, אשר לדבריהם משתמע מידה של מקצועיות.

יש מקום מוגבל להציג דוגמאות רבות שמצטברות מדי יום, ולכן נצמצם לכמה. הדבר הראשון שיש לציין, תוך כדי כך, הוא שאין סתירה משמעותית בין מנתחים צבאיים שונים ומומחים לענייני ביטחון במסקנתם שגורל המלחמה תלוי לא רק בפעולות הצבאיות שמבצע הצבא הישראלי. מהאוויר, מהיבשה ומהים, אבל גם על מה שההתנגדות הפלסטינית עושה עכשיו, ועל היכולות שהיא אוגרת גם בעתיד.

הפרשן הצבאי של עיתון "הארץ", עמוס הראל, מכיר בכך שהסיקור החלקי שמבצעת ישראל הרשמית, לרבות באמצעות כלי התקשורת שלה הכפופים לפיקוח צבאי קפדני, ועמימות הקרבות הכופים את בידוד רצועת עזה מהתקשורת מ. בצד הפלסטיני, מציבים קשיים גדולים בדרך להשגת... תמונה מלאה של מצב השטח בצפון רצועת עזה. הוא אמנם מצביע על העדפת ההתמודדות עם הצהרות הצבא והנהגתו, כיון שהן מקצועיות ואובייקטיביות לדעתו, אך יחד עם זאת מאשר כי מטרת המלחמה אותה מגנה הצבא, כלשונו של הצבא. ראש המטה הכללי, אלוף הרצי הלוי, אמור לפרק את היכולות של "חמאס" תוך הימנעות מהפצת הבטחות למחיקת כוחו הצבאי הן שאפתניות מאוד, והיכולת להשיגה נותרת מותנית בשלושה דברים: שימוש בכוח צבאי אפקטיבי. , הקצאת תקופה ארוכה מספיק ויכולת לתת מענה גם לאזורים שמדרום לרצועת עזה, שכן האפשרות לפגוע בחמאס קטנה יחסית בעקבות המעבר. אוכלוסיה אזרחית אליו.

הפרשן הצבאי של העיתון "ידיעות אחרונות", יוסי יהושע, מאשר כי הדרך ל"חיסול מוחלט של מעוזי חמאס בצפון רצועת עזה" עוד ארוכה ולא קלה כלל, שלא לדבר על הדרום שלה?... זה מה האנליסט הצבאי של עיתון מעריב, טל לב-רם, חוזר ומציין, כמו שעשו אחרים, בעיקר בקרב אלופי מילואים, שגם אם נצליח להגיע לאותו "הישג", זה יסתכם בחצי מהעבודה הנדרשת, או אולי הפחות, לאור הערכת מערכת הביטחון הישראלית שמחצית מכוחות חמאס נמצאים בדרום הגזרה נשלטת על ידי. כוחות אלו הותקפו לעתים רחוקות, ולכן הם שומרים על יכולתם ורוח הלחימה שלהם. זה חל על מנהיגות תנועה. בהקשר זה מצוינים שלושה אתגרים: לחץ בינלאומי, וכאשר ישראל תפעל בדרום עזה, יהיו כשני מיליון איש, סך אוכלוסיית הדרום שאין לה לאן ללכת, ו-900 אלף איש מאוכלוסיית הדרום. צפון רצועת עזה וגורם הזמן, כל עוד הלחימה תימשך השריפה תימשך גם בצפון ובשני האזורים, ולא ניתן להתחיל לדבר על החזרת האוכלוסייה.

האנליטיקאי הזה מגיע לנקודה שבה הוא מתאר את התמרון הקרקעי הישראלי כסיזיפי. סיזיפיניות משולה לעתים קרובות לאבסורד, ומתארת ​​לעתים קרובות משימות מפרכות וחסרות תועלת. על "הערבי החדש"