בורנהאם מתנצל על עמדת 'הלייבור' בנוגע לעזה ומתמודד עם אתגרי 'עידן טראמפ' החדש

ראש ממשלת בריטניה החדש, אנדי בורנהאם, רשם עמדה בולטת בהתנצלותו הפומבית על האופן שבו ניהלה מפלגת הלייבור את תיק המלחמה בעזה, בנוכחות קודמו קיר סטארמר. בורנהאם הדגיש כי העמדה הרשמית הייתה צריכה לכלול קריאה מוקדמת להפסקת אש והפעלת לחץ רציני יותר על הצד הישראלי.

ראש הממשלה החדש התחייב להקשיב בקשב רב יותר לבסיס העממי ולדרישות הציבור, למרות הבנתו את הקושי לרצות את כל הצדדים. בעוד שקבוצות דורשות לתאר את המתרחש כרצח עם ולאסור מכירת נשק, העמדה הבריטית נשלטת על ידי הצורך בתיאום עם הבית הלבן ובעלות הברית הבינלאומיות.

במישור מדיניות החוץ הרחבה יותר, נראה שבורנהאם צועד בשדה מוקשים דיפלומטי עם חזרתו של דונלד טראמפ לזירה והשפעותיו על ברית נאט"ו. בורנהאם התחייב להעלות את ההוצאות הביטחוניות ל-3.5%, צעד שמטרתו לספוג את זעם וושינגטון למרות חוסר הבהירות לגבי מנגנוני המימון בתקציב הנוכחי.

מקורות דיווחו כי דאגה שוררת בבירות המערב מפני היעלמות מאפייני 'אמריקה הישנה' שהייתה מחויבת לנורמות הבינלאומיות המסורתיות. דאגה זו ניכרת בבירור בהצהרות המנהיגים האירופים שהחלו לאבד את סבלנותם כלפי המדיניות האמריקאית ההפכפכה, במיוחד לאחר האיומים המסחריים האחרונים נגד מדינות כמו ספרד.

פסגת נאט"ו האחרונה באנקרה הייתה עדה למתחים חסרי תקדים, כאשר טראמפ איים בצעדי ענישה נגד בעלות ברית שאינן עומדות בהגדלת ההוצאות הצבאיות. כמו כן, המצב במפרץ שב והחמיר עם חידוש הפעולות הצבאיות נגד יעדים איראניים, מה שמאיים על יציבות מחירי האנרגיה העולמיים ומגביר את הסבירות לסכסוך.

בהקשר זה, הספר 'עשרה צעדים למניעת מלחמת העולם השלישית' מאת השר לשעבר טוביאס אלווד, בולט כאזהרה מפני עתיד קודר המצפה למערכת הבינלאומית. הספר מדמיין את שנת 2040 כזמן של חרטה על ההזדמנויות האבודות שאפשרו את קריסת הכללים הבינלאומיים ועליית כוחות חלופיים שמילאו את החלל שהותירה וושינגטון.

אלווד סבור שמלחמת העולם הבאה לא תהיה עימות גדול אחד, אלא סדרה של סכסוכים מקומיים ומלחמות פרוקסי שיתישו את העולם. בתרחיש זה, הפרות חמורות של נורמות צבאיות, כולל איום בנשק גרעיני טקטי, הופכות לעניין שבשגרה המאיים על הישרדותן של בריתות מסורתיות כמו נאט"ו.

כדי להתמודד עם אסון פוטנציאלי זה, מומחים מציעים את הצורך בהקמת ברית יציבות חדשה הכוללת כוחות בינוניים מיבשות שונות. ברית זו שואפת להגן על הסדר העולמי המבוסס על כללים, ולשתף טכנולוגיה עם מדינות עניות יותר כדי לצמצם את הפערים המזינים סכסוכים ועימותים מזוינים.

בורנהאם מתמודד עם האתגר של יישום תוכנית שאפתנית זו, והוא ידוע בכישרונו בבניית בריתות מאז שהיה ראש עירייה. עם זאת, נותרו שאלות לגבי יכולתו להתמודד עם לחצים אמריקאים ישירים, במיוחד בנושאים רגישים כמו הרתעה גרעינית וחילופי מידע מודיעיני.

דיווחים מצביעים על כך שמנהיגי אירופה החלו להשתכנע בצורך בשינוי ובהסתמכות עצמית, במיוחד לאחר השאיפות האמריקאיות המוצהרות באזורים כמו גרינלנד. שינוי זה מגיע בתקופה שבה אוקראינה פיתחה את יכולות הייצור הצבאיות שלה, מה שעשוי להפחית יחסית את הצורך שלה בתמיכה אמריקאית ישירה והפכפכה.

קודמו סטארמר הותיר מורשת מורכבת של החלטות נדחות ומשברים פיננסיים המכבידים על הממשלה החדשה. בעוד שסטארמר הצליח להרוויח זמן עבור אוקראינה, משקיפים סבורים שבריטניה איבדה זמן יקר בשדרוג יכולותיה הביטחוניות ובמימון התחייבויותיה הצבאיות הבינלאומיות.

בנסיבות אלה, בורנהאם זקוק לצוות דיפלומטי יוצא דופן כדי לנהל את השלב הבא ולעבור את המכשולים. שמו של דייוויד מיליבנד בולט כמועמד חזק למלא תפקיד מרכזי, לאור ניסיונו הרב וקשריו הבינלאומיים שעשויים לסייע ללונדון למקם את עצמה מחדש על המפה העולמית.

השלב הבא דורש את מה שהדיפלומטים מכנים 'אמנות הכיול', שהיא היכולת לחולל שינויים קלים במדיניות המובילים לתוצאות גדולות. בורנהאם חייב לאזן בין תקיפות בנושא עזה כדי למנוע שותפות מוסרית, לבין שמירה על יחסים אסטרטגיים מאוזנים עם הממשל האמריקאי החדש.

הצלחה במבחן זה תמנע מבריטניה ומהעולם את תרחישי הכישלון שאלווד הזהיר מפניהם בחזונו לשנת 2040. ההימור נותר על יכולתה של ההנהגה החדשה בלונדון לקבל החלטות גורליות המפרידות בין יציבות לקריסה מוחלטת של הסדר הבינלאומי.

הממשלה הייתה צריכה לקרוא להפסקת אש מוקדם יותר, ולהגביר את הלחץ על ישראל.