תוכנית השלום של טראמפ בעזה מצטמצמת ל\"מחנה ניסיוני\" בדרום הרצועה", "seo_title": "תוכנית השלום של טראמפ בעזה מצטמצמת ל\"מחנה ניסיוני\" בדרום הרצועה

מכתב מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 17/7/2026

ניתוח חדשותי

השיח כבר אינו עוסק בשיקום מקיף של רצועת עזה במסגרת "מועצת השלום" שאותה מקדם נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, אלא בפרויקט ניסיוני מיניאטורי שכמעט אינו נראה על המפה. התוכנית, שיצאה לדרך עם הבטחות אופטימיות מוגזמות בתחילת השנה, הצטמצמה למחנה זמני בלבד לאכלוס מספר מוגבל של עקורים בדרום הרצועה, מה שמעיד על הקיפאון הפוליטי והצבאי החונק כל אופק לרגיעה.

גורמים מערביים בירושלים הכבושה חושפים כי התקדמות אמיתית תלויה בנפילת ממשלת הקואליציה של בנימין נתניהו בבחירות שיתקיימו ב-27 באוקטובר הקרוב, אך ספקות אופפים את יכולתה של כל קואליציה חלופית לחולל פריצת דרך מהותית. ישראל ממשיכה להפר את הסכם הפסקת האש שנחתם בחסות טראמפ באוקטובר האחרון, מנעה כל עבודות שיקום, והחמירה את המצור על כניסת סיוע הומניטרי, מה שגרם לקהילה הבינלאומית לאבד את אמונה ברצינות המסלול המשא ומתן.

יצוין כי בשבועות האחרונים הוכרזו צעדים סמליים שכמעט אינם ראויים לציון; מספר קצינים מרוקאים וקוסובריים הגיעו לישראל כדי להוות את הגרעין של "כוח הייצוב הבינלאומי" המופקד על הגנת המחנה המתוכנן לקום ליד רפיח. כמו כן, בסיס לוגיסטי במעבר כרם שלום עומד להסתיים לאחסון ציוד וכלי רכב של כוח זה. אך תמונות לוויין אינן מראות מתקנים חדשים באתר המחנה עצמו, ולא עקבות לבסיס תמיכה של הכוח הבינלאומי, מה שמשקף קיפאון מוחלט בשטח.

דיפלומט מערבי בירושלים הכבושה סיכם את הדילמה בהצהרה לעיתון הגרדיאן באומרו: "המטרה היא להשאיר כדור קטן במגרש, כי עצירה תפתח את הדלת לזרמים קיצוניים בתוך הממשלה הישראלית המתכננים גירוש אוכלוסין מקיף והתיישבות אינטנסיבית". כאן טמון חששם של המשקיפים שנתניהו, המאוים בתבוסה בבחירות, יפנה להימור צבאי באמצעות פתיחת מתקפה כוללת על עזה לפני ההצבעה, כדי להפוך את הקערה על פיה.

מאז הכרזת הפסקת האש, ישראל הפציצה את הרצועה שוב ושוב וגרמה למותם של יותר מ-1100 פלסטינים, וכוחותיה חדרו מעבר לקו המגע שאמור לחלק את עזה לשני אזורים, כדי להשתלט ישירות על יותר מ-60 אחוז משטח הרצועה ולהקים אזור חיץ חדש. כל חזרה למלחמה רחבת היקף מסוגלת לטאטא אפילו את פרויקט המחנה הצנוע.

לפי העיתון, האנליסט מוחמד שחאדה, חוקר במועצה האירופית ליחסי חוץ, מתייחס לפרויקט בחשדנות ואומר שישראל "מנסה לבנות כפר פוטיומקין מגודר ומפוקח, עם מספר סמלי של תושבים שיקבלו תנאים טובים במעט מעמיתיהם במערב עזה, כדי לשמש חזית תעמולתית המצדיקה את הסלמתה הצבאית נגד שאר הרצועה". הנשיא הישראלי לשעבר אהוד אולמרט תיאר את התוכנית כ"מחנה ריכוז" בהתהוות, בעוד שגורמי מועצת השלום מתעקשים להבטיח חופש תנועה מהמחנה ואליו.

בשטח, חמאס השתתף במשא ומתן בקהיר בסוף השבוע כדי לדון במנגנוני פירוק נשק, והביע נכונות להניח את נשקו בתנאים, אך מקור פלסטיני אישר לעיתון "הארץ" כי אין בסיס לשיחות אלא אם ישראל תתחייב לנסיגה הדרגתית ולשינוי המציאות בשטח. בינתיים, ארי לייטסטון, המשא ומתן הראשי של ממשל טראמפ ויועץ "מועצת השלום", שלח מסר מיוחד לממשלת נתניהו ביוני ובו דרש להקל את ההגבלות על הכנסת חומרים "דו-שימושיים" כמו צינורות מים ולוחות סולאריים, ודרש לאפשר כניסת כוח הייצוב וכוח משטרה פלסטיני מאומן, אך ממשלת ישראל לא נענתה לאף אחת מהדרישות הללו עד כה.

התוכנית הנוכחית, שגובשה לאחר פגישות בקפריסין לפני שבועיים בהשתתפות מתאם המועצה ניקולאי מלאדנוב ויועצים ממכון טוני בלייר, אינה אלא צל חיוור לחלומו של ג'ארד קושנר שהבטיח בתחילת ינואר לפתוח את שערי הסיוע ולהפעיל מחדש את התשתיות בתוך 100 ימים. המחנה המוצע, המורכב מבתי מגורים ניידים לעשרות אלפים, יוקם באזור החיץ, והכוח הבינלאומי – שאמור להגיע לחמישה אלף חיילים ממרוקו, קוסובו ואולי גם אלבניה וקזחסטן – יפקח על המעבר המפריד בין עזה הנשלטת על ידי חמאס לבין המחנה. אולם אימון כוח זה טרם החל, ועשוי להימשך חודשים, והמסגרת המשפטית לפעולתו עדיין נמצאת במשא ומתן עם ישראל.

מימון הפרויקט עדיין מעורפל, שכן רק מעט מאוד מתוך 17 מיליארד הדולרים שהתחייבו התורמים בעבר התממשו. האיחוד האירופי הודיע ביום שני על גיוס 883 מיליון יורו לפרויקטים של מים, תברואה וניהול פסולת, שיהיו משלימים לתוכניות "מועצת השלום". מתנהל משא ומתן על קיצוץ חלק מהכנסות המסים הפלסטיניות והכספים הקפואים המוחזקים על ידי ישראל, מה שעורר זעם ברשות הפלסטינית הסובלת מחנק כלכלי.

בפני תמונה זו, הוועדה הלאומית לניהול עזה מוצאת את עצמה חלוקה; חבריה חוששים שהמחנה יוביל לפיצול האוכלוסייה ויעורר דחיפה לעבר שעריו, עם חזרה על סצנות ירי על המוני הרעבים שהתרחשו במהלך המלחמה. ד"ר ורה אגאבקיאן סיכמה את הדילמה באומרה כי "אסון הומניטרי אינו יכול להיות מנוהל באמצעות צעדים חלקיים, ובו בזמן אי אפשר להתעלם מכל מאמץ אמיתי המציל חיי פלסטינים, בתנאי שההסדרים הזמניים לא יהפכו לחלופה לפתרון מקיף או לנורמליזציה של מציאות בלתי מקובלת".

הצטמצמות תוכנית השלום של טראמפ מחלום של שיקום מקיף למחנה מוגבל ברפיח חושפת את כישלון הגישה המבוססת על כניעה לתכתיבים ישראליים. ישראל משתמשת בקלפי הסיוע והמעברים כדי לכפות חזון ביטחוני חד-צדדי היוצר "קנטונים" אוכלוסייתיים תחת פיקוח, והופכת את הסוגיה ממסלול הסדר מדיני לניהול משבר הומניטרי מרוכך. התכווצות זו אינה טכנית אלא פוליטית מובהקת, שכן היא מרוקנת כל אופק למדינה פלסטינית בת קיימא, ומקבעת את העליונות הצבאית הישראלית ככיסוי לעיצוב מחדש של הגיאוגרפיה והדמוגרפיה תחת עול הרעב וההפצצות הסלקטיביות המתמשכות.

בתזמון רגיש ביותר, הרפתקת נתניהו במלחמה כוללת לפני בחירות אוקטובר הקרובות נראית כקלף נואש להפוך את המשוואה הפנימית, כאשר מנהיגי הימין הקיצוני בקואליציה לוחצים לגירוש האוכלוסייה והתיישבות ברצועה, וכל חלל פוליטי יעניק להם את התירוץ. כאן טמונה הסכנה בהימור המערבי על שמירת התהליך המדיני על כנו במינימום, שכן "השארת הכדור במגרש" אינה מרתיעה את ניצי המלחמה, אלא מעניקה להם זמן לסכל כל הזדמנות אמיתית לרגיעה. המחנה הניסיוני, בצורתו המעוותת הזו, עלול להפוך למלכודת זמנית לפני סבב אלימות רחב והרסני יותר.

דילמת הוועדה הלאומית לניהול עזה מבטאת את מצוקת האליטות הפלסטיניות בין הצורך להציל את מה שניתן להציל, לבין דחיית נורמליזציה עם פתרונות חלקיים המנציחים את הכיבוש. הסכמה למחנה הנשלט על ידי ההיגיון הביטחוני הישראלי של הפרדה עלולה ליצור הבחנה מסוכנת בין קבוצות העם האחד, ולהטיל על החברים אחריות להשתתפות ב"חזית פוטיומקין" המעניקה כיסוי להמשך המלחמה על שאר הרצועה. וללא ערבויות פוליטיות ברורות לנסיגה מלאה והפסקת אש קבועה, כל פרויקט סיוע נשאר תלוי במצב הרוח הצבאי הישראלי, והופך לכלי לחץ נוסף ולא למוצא אמיתי.