מסמכים שהודלפו: מועצת השלום של טראמפ מבקשת לפרק את ההתנגדות ולקבור את המדינה הפלסטינית

מכתב מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 26/6/2026

ניתוח חדשותי

מסמכי משא ומתן שהושגו על ידי אתר "דרופ סייט" חשפו חילוקי דעות עמוקים בין הפלגים הפלסטיניים לבין "מועצת השלום" שהוקמה על ידי ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ כדי לפקח על הסדרי שלאחר המלחמה בעזה. המסמכים מראים כי מהות הסכסוך אינה מוגבלת עוד לביסוס הפסקת אש או שיקום, אלא מתרחבת לסוגיות רגישות יותר הנוגעות לעתיד ההתנגדות הפלסטינית, אופי השלטון בעזה, והאפשרות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

על פי המסמכים, הפלגים הפלסטיניים הגישו תיקונים למפת דרכים בת 15 סעיפים שהוצעה על ידי המועצה, המדגישים כי כל הסדרים ביטחוניים או דיון על נשק חייבים להיות חלק ממסלול מדיני ברור המבטיח את זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית ולהקמת מדינתם העצמאית. מנגד, המועצה דבקה בניסוחים הקושרים את פירוק נשקם של הפלגים ביצירת "תנאים מתאימים" למסלול מדיני עתידי מבלי להציג התחייבויות ברורות לגבי המדינה הפלסטינית.

התכתובות ההדדיות מצביעות על כך שהמועצה, בראשות הבכיר הבינלאומי לשעבר ניקולאי מלאדנוב, מבקשת להרחיב את היקף פירוק הנשק כך שיכלול לא רק נשק כבד, אלא גם מנהרות, מתקני ייצור צבאי ומחסני נשק, עד כדי מניעת החזקת או אחסון כל נשק על ידי הפלגים הפלסטיניים בעתיד. הפלגים רואים בניסוח זה חריגה מסעיפי הסכם הפסקת האש המקורי, והפיכת המשא ומתן לתהליך פירוק מקיף של ההתנגדות הפלסטינית.

חשיבותם של חילוקי דעות אלה אינה מוגבלת להיבט הפרוצדורלי או הביטחוני, אלא נוגעת למהות הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הנמשך עשרות שנים. הפלגים הפלסטיניים רואים כי זכות ההתנגדות קשורה ישירות להמשך הכיבוש ולהיעדר מדינה עצמאית, וכי כל דיון על עתיד הנשק חייב לבוא במסגרת הסדר מדיני כולל שיסיים את הכיבוש ויבטיח את הזכויות הלאומיות הפלסטיניות. לעומת זאת, הגישה המשקפת את מסמכי "מועצת השלום" מתייחסת לסוגיית הנשק כאל השער הראשון לכל התקדמות מדינית או כלכלית, מה שמעורר חששות מהפיכת המשא ומתן מתהליך שמטרתו לסיים את המלחמה ולהשיג הסדר צודק למסלול המתמקד אך ורק בדרישות הביטחוניות הישראליות. משקיפים סבורים כי פער זה בחזונות מסביר את הקיפאון השורר במגעים הנוכחיים, שכן כל צד דבק בפרשנות שונה למטרות השלב הבא. בעוד שהפלגים מדברים על בניית מסלול המוביל למדינה הפלסטינית, המסמכים שהוצגו על ידי המועצה מתמקדים בהסדרים ביטחוניים ומינהליים ארוכי טווח, מבלי לקבוע לוח זמנים ברור לסיום הכיבוש או להבטחת הקמת מדינה פלסטינית ריבונית. זה מה שגורם לפלסטינים רבים להתייחס בחשדנות ליוזמה כולה, כניסיון לנסח מחדש את הסוגיה הפלסטינית מסוגיית שחרור לאומי לסוגיית ניהול ביטחוני ודמוגרפי תחת פיקוח בינלאומי ארוך טווח.

המסמכים חושפים גם פער גדול לגבי תפקידה של הכוח הבינלאומי המוצע בעזה. בעוד שהפלגים רוצים שתפקידו יוגבל לפיקוח על יישום ההסכם והפרדה בין הכוחות, טיוטת המועצה מעניקה לו סמכויות רחבות יותר הכוללות פיקוח על יישום הסדרי פירוק הנשק והכשרת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים.

בנושא המינהל האזרחי, הפלגים מדגישים את הצורך בהעצמת ועדה פלסטינית טכנוקרטית עצמאית לניהול עזה כהכנה לאיחוד מחדש של הרצועה והגדה המערבית במסגרת מדינית המובילה למדינה הפלסטינית. אולם, הגרסה המתוקנת שהוגשה על ידי המועצה מצמצמת את סמכויות הוועדה הזו ומעמידה אותה תחת פיקוח ישיר של מבנה הקשור למועצה עצמה, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מתפקידה של הרשות הפלסטינית ועתיד האחדות המדינית הפלסטינית.

הפלגים הפלסטיניים מאשימים את המועצה באימוץ גישה המתמקדת בדרישות הביטחוניות הישראליות, בזמן שהפעולות הצבאיות הישראליות וההגבלות על כניסת סיוע הומניטרי נמשכות, למרות הסכם הפסקת האש שנחתם באוקטובר 2025. הם גם רואים כי התניית השיקום והשלמת הנסיגה הישראלית בהשלמת תהליך פירוק הנשק מעניקה לישראל כלי לחץ נוספים ומעכבת כל הסדר מדיני אמיתי.

המידע הכלול במסמכים מצביע על כך שהמחלוקת אינה מוגבלת לנושא הנשק, אלא מתרחבת להגדרת עתיד עזה עצמה. הפלגים דורשים לקשור כל הסדרים זמניים לאיחוד מחדש של המערכת המדינית הפלסטינית ולראות בעזה ובגדה המערבית יחידה גיאוגרפית ומדינית אחת, בעוד שהניסוחים שהמועצה מקדמת נמנעים מכל התחייבות ישירה לעיקרון זה. המסמכים גם מעלים שאלות לגבי אופי התפקיד שעשויים למלא הגורמים הבינלאומיים המפקחים על השלב הבא, והאם הם יפעלו כמתווך ניטרלי או כצד הכופה תפיסות מדיניות וביטחוניות ספציפיות על הפלסטינים. מבקרי התוכנית חוששים שהמוסדות הזמניים המוצעים יהפכו לחלופה קבועה למוסדות הלאומיים הפלסטיניים, מה שעלול להוביל להארכת הפיקוח החיצוני על הרצועה במקום לסלול את הדרך למימוש זכותם המלאה של הפלסטינים להגדרה עצמית.

מנגד, המועצה מדגישה כי מטרתה היא להפוך את ההפוגה השברירית למציאות בת קיימא המבטיחה ביטחון, יציבות ושיקום, וכי ההסדרים הביטחוניים מהווים תנאי בסיסי למניעת התחדשות המלחמה ויצירת סביבה מתאימה לפיתוח ושלטון אזרחי.

מסמכים אלה חושפים שינוי מהותי באופי המשא ומתן המתנהל סביב עזה. לאחר שההתמקדות הייתה בהפסקת המלחמה, חילופי שבויים והכנסת סיוע, המשא ומתן סובב כעת סביב הגדרה מחדש של הפרויקט הלאומי הפלסטיני עצמו. נראה כי נושא הנשק הפך מסוגיה ביטחונית לשער לניסוח מחדש של מאזן הכוחות הפוליטי בתוך הזירה הפלסטינית. הפלגים חוששים כי קישור כל התקדמות מדינית או כלכלית לפירוק נשק יוביל ליצירת מציאות חדשה שבה הזכויות הלאומיות נדחות למועד בלתי ידוע, בעוד שההתחייבויות הפלסטיניות הופכות לתנאים מוקדמים שיש ליישם באופן מיידי.

המסמכים משקפים גם חוסר איזון מבני במנגנון המשא ומתן הנוכחי, המתבטא בהיעדר איזון בין ההתחייבויות ההדדיות. בעוד שההצעות כוללות פרטים מדויקים לגבי הנדרש מהצד הפלסטיני, ההתחייבויות הישראליות נראות פחות ברורות ויותר ניתנות לפרשנות. דפוס זה אינו חדש במסלול ההסדרים הפלסטיניים-ישראליים, שכן הפלסטינים התלוננו לעיתים קרובות על קיומם של סטנדרטים כפולים הקושרים כל התקדמות מדינית לדרישות ביטחוניות הולכות וגוברות, בעוד שהסוגיות המהותיות כמו המדינה, הגבולות והריבונות נדחות לשלבים מאוחרים יותר שאולי לעולם לא יגיעו. לכן, רבים רואים במסמכים אלה הרחבה של גישה היסטורית זו.

אולי החשיבות הגדולה ביותר של התפתחויות אלה טמונה בכך שהן מתרחשות הרחק מתשומת הלב הבינלאומית הרחבה, על רקע עיסוק התקשורת במשברים אזוריים אחרים. אך מה שמתרחש במשא ומתן זה עשוי לעצב את קווי המתאר של המערכת המדינית והביטחונית בעזה לשנים רבות. אם הנוסחה המוצעת כיום תאומץ, הרצועה עשויה לעבור למודל של ניהול בינלאומי או כמעט בינלאומי שבו שיקולים ביטחוניים שולטים יותר משיקולים מדיניים ולאומיים. אולם, אם הפלגים והמתווכים יצליחו לכפות איזון גדול יותר בין ביטחון לזכויות פוליטיות, המשא ומתן עשוי לפתוח חלון חדש להחייאת פרויקט המדינה הפלסטינית במסגרת כוללת ובת קיימא יותר.