מפקד צבא הכיבוש החדש בגדה.. מהנדס 'האלימות המאורגנת' ותורת 'העדויות הצולעות'

דיווחים עיתונאיים עבריים שפכו אור על הדמות הפיקודית החדשה של צבא הכיבוש בגדה המערבית, הגנרל אבי בלוט, ותיארו אותו כ'מהנדס האלימות המאורגנת'. קריאה זו משקפת שינוי מהותי בגישה הצבאית הישראלית כלפי הפלסטינים בשטחים הכבושים.

בלוט הוא המפקד הצבאי הראשון בתפקיד זה שמגיע מרקע התיישבותי טהור, שכן גדל והתחנך בבית הספר הדתי-צבאי 'עלי' הידוע בקיצוניותו. מינוי זה לא היה רק הליך מנהלי שגרתי, אלא צעד אסטרטגי שמטרתו לשלב את החשיבה ההתיישבותית במערכת הצבאית הרשמית.

חזונו של המפקד החדש מבוסס על השארת ערי וכפרי הגדה המערבית במצב של חיכוך מתמיד וקבוע עם כוחות הכיבוש. טקטיקה זו נועדה ליצור מתח יומיומי ההופך את החיים הפלסטיניים לזירת עימות פתוחה, מבלי בהכרח להידרדר למלחמה כוללת שעלולה לצאת משליטה.

הנתונים מצביעים על כך ששיעורי הרג הפלסטינים בתקופת בלוט רשמו שיאים שלא נראו בגדה מאז 1967. עם זאת, הפיקוד הצבאי מנסה לשווק פעולות אלו כ'אלימות מאוזנת' המכוונת רק למי שהם מגדירים כמעורבים באמצעות ירי מדויק ומחושב.

האסטרטגיה הנוכחית של הכיבוש מסתמכת על הגדרות מעורפלות למונח 'מעורב', מה שמעניק לחיילים אור ירוק לכוון לכל פלסטיני. עמימות זו בקריטריונים הופכת כל אזרח פלסטיני למטרה פוטנציאלית, ומכשירה פעולות הרג בשטח תחת מעטה של משמעת צבאית.

בנוסף לכוח הצבאי, הגורם הכלכלי מועסק ככלי הרתעה קשה נגד האוכלוסייה, כאשר רשויות הכיבוש מנצלות את שיעורי האבטלה הגבוהים. המצוקה הכלכלית דוחפת עובדים פלסטינים לסכן את חייהם בחציית פרצות בגדר, מה שהופך אותם למטרות קלות למדיניות התעללות שיטתית.

בלוט יצר את מה שניתן לכנות מדיניות 'העדויות הצולעות', המבוססת על פגיעה מכוונת בגפיים התחתונות של עובדים פלסטינים. מטרת הדבר אינה תמיד הרג ישיר, אלא השארת נכות קבועה בגוף הפצוע כדי שתשמש מסר הרתעה חי לכל מי שמנסה לעבור על פקודות הכיבוש.

המפקד הצבאי החדש שואף לבסס את הרעיון שחציית מחסומים או ניסיון לעבוד ללא אישורים היא הרפתקה רצופת סכנה פיזית. בדרך זו, המחסום הצבאי הופך ממכשול פיזי גרידא לרעיון פסיכולוגי יציב השולט בהתנהגות הפלסטינים גם בהיעדר חיילים.

מקורות מאשרים כי מערכת השליטה הישראלית פועלת לניהול האלימות בזהירות רבה כדי להציגה בפני הקהילה הבינלאומית כפעולה 'לגיטימית'. הפיקוד הצבאי סבור כי כל סטייה מכללים אלה מצד המתנחלים עלולה לאיים על לגיטימיות לכאורה זו ולערער את מונופול המדינה על הכוח.

על מנת לשמור על איזון עדין זה, בלוט מנסה לרסן יוזמות אישיות של מתנחלים ולמנוע את תקיפותיהם האקראיות שעלולות להצית את המצב. עם זאת, הוא נמנע מעימות ישיר עמם מחשש לפגיעה במה שמכונה 'מערכת העליונות היהודית' בתוך הממסד הצבאי.

הפיקוד הצבאי בגדה נמנע מלבצע את תפקידיו החוקיים בריסון מתנחלים קיצוניים, בטענה להשלכות חברתיות ופוליטיות פנימיות. לעומת זאת, הוא מכפיל את הלחץ על הצד הפלסטיני כדי להבטיח מצב של 'משמעת כפויה' תחת איום הנשק וההפחדה.

בלוט סבור שהבעיה באלימות שמפעילים המתנחלים אינה במהותה, אלא בכך שהיא מתרחשת מחוץ למסגרת הניהול הרשמי של המדינה. הוא שואף למסד אלימות זו ולהעמידה תחת פיקוח הצבא כדי להבטיח את המשך השליטה על הקרקע באמצעות מאחזים חקלאיים והתנחלויות.

המפקד הצבאי בהקשר זה הופך ל'מארגן אלימות מתוחכמת', כאשר הוא קובע במדויק מי רשאי להשתמש בכוח ובאילו נסיבות. בלוט דורש לקבל סמכויות מלאות למלא תפקיד זה ללא התערבויות פוליטיות או משפטיות שעלולות לעכב את חזונו הביטחוני הקיצוני.

בסופו של דבר, מדיניות בלוט משקפת רצון ישראלי למחוק את ההבדלים בין הטיפול הצבאי בעזה ובגדה המערבית. אסטרטגיה זו מקדשת מציאות המבוססת על דיכוי מבני המשלב הרג שיטתי, הפחדה פיזית וסחיטה כלכלית כדי להבטיח את כניעת העם הפלסטיני.

בלוט שואף לשרטט קו גבול בין אלימות שמפעיל הממסד הצבאי באופן מאורגן, לבין אלימות פרועה המאיימת על הלגיטימיות הבינלאומית של הכיבוש.