הכפרים הנוצריים בדרום לבנון מפריכים את טענות נתניהו ומאשרים את נאמנותם לזהות הלאומית

עיריות, פעילים ונכבדי הכפרים הנוצריים בגבול דרום לבנון פרסמו הצהרה חריפה, בה הכחישו מכל וכל את מה שפורסם בתקשורת הישראלית לגבי רצונם של כפרים אלה להצטרף לישראל. תגובה זו באה בעקבות הצהרות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שטען כי מנהיגים מקומיים יצרו קשר עם רשויות הכיבוש כדי לבקש הגנה ואזרחות.

הפעילים הלבנונים תיארו טענות אלה כהשמצות טהורות וחדשות מפוברקות שאין להן קשר למציאות, ושמטרתן לזרוע שנאה בין בני אותה אומה. ההצהרה הדגישה כי תושבי אזורים אלה דבקים בזהותם הלאומית ובמדינה הלבנונית כסמכותם היחידה והסופית, למרות ההפגזות והתנאים הקשים שמטילה המלחמה המתמשכת.

החותמים על ההצהרה הבהירו כי הכפרים הגבוליים הקפידו מאז תחילת ההסלמה הצבאית לתאם באופן מלא עם הרשויות הלבנוניות הרשמיות, הסמכויות הרוחניות והארגונים הבינלאומיים. מטרת תיאום זה הייתה להבטיח מעברים הומניטריים ולהבטיח את הישארות התושבים באדמותיהם, תוך שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים עם מוסדות המדינה הלגיטימיים בביירות.

הכפרים הנוצריים הדגישו את גאוותם בהשתייכותם הלאומית הלבנונית, וראו בניסיונות לנצל את סבלם ההומניטרי כדי לשרת אג'נדות פוליטיות ישראליות כניסיונות נואשים ופסולים. ההצהרה ציינה כי מה שמקודם בתקשורת העברית נכלל במסגרת קמפיין הטעיה שמטרתו לעוות את עמדות הכפרים הגבוליים שעמדו איתן מול התוקפנות.

רשימת הכפרים שחתמו על ההצהרה כללה את עלמא א-שעב, אל-קווזח, דבל, רמיש, עין אבל, דיר מימאס, בנוסף לבורג' אל-מלוכ, אל-קליעה, סרדא וג'דידה מרג'עיון. כמו כן, הצטרפו הכפרים אבל א-סקי, כוכבא, אל-בוידה, ראשיא אל-פח'אר ואבו קמחא לעמדה האחידה הדוחה כל צורה של התמודדות עם הכיבוש.

בנימין נתניהו טען בראיון לרשת 'פוקס ניוז' האמריקאית כי כמה כפרים נוצריים בדרום לבנון אכן ביקשו להסתפח לישראל. נתניהו טען כי כפרים אלה מחפשים הגנה מפני לוחמי חיזבאללה, בטענה שישראל ממלאת תפקיד של 'מגנה' על הנוצרים באזור, טענה שהוכחשה על ידי המציאות בשטח וההצהרות הרשמיות.

טענות אלה מגיעות בתקופה שבה אזורי הגבול עדים להסלמה צבאית משמעותית, כאשר רבות מהעיירות הנוצריות הללו הופגזו בארטילריה ותקיפות אוויריות ישראליות עזות. למרות אזהרות הפינוי החוזרות ונשנות שהוציא צבא הכיבוש, רוב התושבים העדיפו להישאר בבתיהם כדי להגן על כנסיותיהם ועל אדמותיהם החקלאיות מפני הרס.

מקורות מקומיים דיווחו כי צבא הכיבוש ניסה בשבועות האחרונים להפעיל לחץ באמצעות שיחות טלפון ישירות עם ראשי העיריות והנכבדים בכפרים אלה. שיחות אלה כללו אזהרות מפני מתן אפשרות לכניסת גורמי התנגדות לכפרים, בניסיון ישראלי ברור ליצור קרע חברתי וביטחוני בתוך המרקם הלבנוני הדרומי.

בהקשר קשור, ראש המטה הכללי של צבא ישראל, אייל זמיר, הדגיש כי כוחותיו ימשיכו לפעול בדרום לבנון כדי להסיר את מה שתיאר כאיומים, וציין את נכונות הצבא לפתוח במבצעים התקפיים מהירים. הצהרות אלה מתרחשות במקביל להמשך העימותים בשטח למרות הניסיונות הבינלאומיים להגיע להסכם מסגרת להפסקת אש בתיווך אמריקאי.

במישור הפוליטי הבינלאומי, דיווחים עיתונאיים חשפו קיומם של פערים חדים בין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לניהול תיק המלחמה בלבנון ובאיראן. טראמפ תיאר בהצהרות לאתר 'אקסיוס' את ראש ממשלת ישראל כאיש 'קשה מאוד', ומתח ביקורת על קצב ההסלמה הצבאית שנוקטת הממשלה הישראלית הנוכחית.

הסטטיסטיקה הרשמית הלבנונית מצביעה על כך שהתוקפנות הישראלית גבתה עד כה את חייהם של כ-4300 בני אדם ופצעה אלפים, בנוסף לעקירה של יותר ממיליון אזרחים. רוב הנזקים מתרכזים באזורי הדרום ובפרבר הדרומי של ביירות, שם הרסו התקיפות האוויריות שכונות מגורים שלמות ותשתיות חיוניות.

למרות ההרס הנרחב, תושבי הכפרים הגבוליים מתעקשים כי עמידתם היא מסר פוליטי לאומי הדוחה את ההיגררות אחר ההבטחות הישראליות השקריות. הפעילים הדגישו כי הכנסיות בדרום ימשיכו לצלצל בפעמוניהן כדי לאשר את הזהות הערבית והלבנונית של אדמה זו, וכדחייה של כל תוכניות חלוקה או קולוניאליזם חדשות.

משקיפים רואים כי הצהרות נתניהו נועדו להצדיק את הנוכחות הצבאית הארוכה בדרום לבנון באמצעות טענה לקיומה של 'חממה עממית' המבקשת הגנה. אולם, התגובה המהירה והאחידה מכל הכפרים הנוצריים המעורבים חסמה את הדרך בפני תמרונים פוליטיים אלה, ואישרה מחדש את אחדות העמדה הלבנונית מול הכיבוש.

לסיכום, ההצהרה שפורסמה על ידי הכפרים הדרומיים הדגישה את המחויבות המלאה לבחירות הלאומיות הלבנוניות, והזהירה מפני היגררות אחר השמועות שמפיצה התקשורת העברית. החותמים הדגישו כי סבלם מהמלחמה לא יהווה פתח לויתור על ריבונות ארצם או לקבלת הצעות כלשהן הפוגעות באחדות השטחים הלבנוניים.

טענות אלה חסרות כל בסיס, ובני הכפרים הגבוליים דבקים במדינה הלבנונית ובחוקיותה ולא סטו מעמדה זו למרות תנאי המלחמה.