הרשויות במזרח לוב סיימו את מעצרם של עשרה פעילים בינלאומיים מתשע אזרחויות שונות, כחודש לאחר מעצרם בעיר בנגאזי. פעילים אלה ניסו לנהל משא ומתן כדי להבטיח את מעבר השיירה היבשתית של צי הסולידריות העולמי, שהייתה בדרכה לגבול מצרים ומשם לרצועת עזה הנצורה.
תהליך השחרור התבצע בשני שלבים: ארבעה מהעצורים הועברו לתוניסיה בשלב הראשון, בעוד שששת האחרים עזבו מאוחר יותר לכיוון איסטנבול שבטורקיה לפני שובם למדינות מוצאם. צעד זה שם קץ לסבלם של הפעילים, שהקשר עמם נותק לפרקי זמן ארוכים במהלך מעצרם.
פרטי האירוע מתוארכים ל-24 במאי האחרון, כאשר כוחות חמושים יירטו את משלחת הפעילים בעת שהותם באזור אזרחי בין שתי נקודות ביקורת. המשלחת נלקחה באיומי נשק ברכבים אזרחיים למקום לא ידוע בבנגאזי, ללא אפשרות ליצור קשר עם עורכי דין או בני משפחה.
סייף אבו כושק, דובר צי הסולידריות העולמי, מסר כי השחרור לא היה תוצאה של הליכים משפטיים רגילים, אלא פרי של מאמץ דיפלומטי וזכויות אדם אינטנסיבי. מאמץ זה כלל יצירת קשר עם משרד זכויות האדם של האו"ם וארגון אמנסטי אינטרנשיונל, בנוסף להתערבות ישירה של הוותיקן מול משרד החוץ האיטלקי.
השיירה היבשתית יצאה ממוריטניה לפני כחודש וחצי, חצתה את מדינות המגרב והגיעה למזרח לוב. שם נתקלה השיירה בסירוב מצד כוחות הגנרל בדימוס ח'ליפה חפתר לאפשר לה לעבור לכיוון השטח המצרי, מה שגרם למארגנים לשלוח משלחת משא ומתן רשמית.
מקורות יודעי דבר אישרו כי המשלחת כללה פעילים מתוניסיה, ארגנטינה, איטליה, ספרד, פולין, אורוגוואי, ארצות הברית ופורטוגל. למרות כניסתם לשטח לוב באופן חוקי ובידיעת הרשויות הרלוונטיות, הרשויות האשימו אותם ב'כניסה בלתי חוקית' כדי להצדיק את מעצרם.
מצדו, הבהיר אבו כושק כי המארגנים דפקו על כל הדלתות האפשריות, מפרלמנטים אירופיים ועד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, כדי להבטיח את שלום הצוות. כמו כן, התקיימו הפגנות במספר בירות עולמיות מול שגרירויות לוב בדרישה לשחרור מיידי וללא תנאי של הפעילים שנשאו סיוע הומניטרי.
בהקשר קשור, ציינה פעילת זכויות האדם טארה או'גריידי כי הימים הראשונים למעצר אופיינו בהאפלה מוחלטת, כאשר הגורמים הרשמיים במזרח לוב סירבו לחשוף את מקום הימצאם של הפעילים. היא ציינה כי הרשויות השתמשו ב'מלחמה משפטית' כדי להגביל את תנועת הסולידריות ולמנוע מהם להגיע לעזה.
עם הגעתם לאיסטנבול, הביעו הפעילים את מחויבותם המתמשכת לסוגיה הפלסטינית למרות החוויה הקשה שעברו. הפעילה הפולנית לורה ציינה כי מה שעבר עליהם אינו משתווה למה שאלפי אסירים פלסטינים, כולל מאות ילדים, מתמודדים איתו בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי.
משקיפים סבורים כי יירוט השיירה היבשתית בלוב משלים את מעגל ההיצרות שהחל ביירוט הצי הימי במימי הים התיכון. חיל הים הישראלי מנע בעבר מספינות הסולידריות להתקדם ליד חופי יוון וקפריסין, מה שמעלה שאלות לגבי היקף המצור המוטל על הרצועה.
מקורות זכויות אדם ציינו כי אירועים אלה משקפים דפוס חוזר של הפחדה המופעלת נגד התנועה הבינלאומית התומכת בפלסטין במספר מדינות. עם זאת, מנהלי צי הסולידריות מדגישים כי מכשולים אלה לא ירתיעו אותם מניסיונותיהם החוזרים ונשנים לשבור את המצור ולהעביר סיוע הומניטרי.
השיירה היבשתית שיצאה ממוריטניה נחשבת לאחד מנתיבי הסיוע הארוכים ביותר שניסו להגיע לעזה בשנים האחרונות. השיירה זכתה לאהדה ציבורית רחבה במדינות מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה לפני שנתקלה במכשולים פוליטיים וביטחוניים בתוך לוב.
לסיכום, התיאום בין כוחות זכויות האדם הבינלאומיים בולט כגורם מכריע בהגנה על הפעילים ובהבטחת חירותם מול מעצרים שרירותיים. סוגיית צי הסולידריות נותרה סמל למאמצים העממיים העולמיים להתגבר על השתיקה הבינלאומית כלפי מה שמתרחש ברצועת עזה מבחינת רעב ומצור.
הם חושבים שהם שולטים בנו, בעוד שבמציאות אנחנו אלה שמטילים עליהם מצור עם עמידתנו ונחישותנו לשבור את המצור על עזה.
شارك برأيك
חודש לאחר מעצרם בלוב.. פרטי שחרור פעילי צי הסולידריות העולמי