ד"ר אחמד רפיק עוואד: השוואת הילדה וורד לתדמית של "נערת הנפאלם" אינה אפשרית ואינה הוגנת עקב הנסיבות הפוליטיות, החברתיות וההיסטוריות השונות.
דאוד כותאב: המצב בפלסטין מורכב יותר עקב שליטתה של ישראל בנרטיב התקשורתי, אשר צמצמה את היכולת לראות את האמת המלאה.
נבהאן חרישה: למרות ההבדלים הזמניים והגיאוגרפיים ביניהן, שתי התמונות חושפות את כיעורן של מלחמות ואת השפעתן ההרסנית על אנשים חפים מפשע, עם ניגודים חדים בתגובות הבינלאומיות.
ד"ר איירין אמרה: הפתרון היחיד האפשרי אינו הצעתו של ויטקוב, אלא קיום פסגה ערבית לגיבוש חזון מאוחד לטיפול במתרחש בעזה.
מוהנד עבדול חמיד: למרות הפרש הזמן, שני הפשעים דומים בכך שהם מכוונים נגד חפותם של ילדים, והרוצחים שייכים לכוחות שמתעלמים מערכים אנושיים.
הטרגדיה האנושית מתחדשת בדמותה של הילדה הפלסטינית וורד שייח' חליל, המכונה "ילדת האש", ששרדה תקיפה אווירית ישראלית על בית הספר פהמי אל-ג'ירג'אווי בשכונת אל-דראג' בעיר עזה, לאחר שכל משפחתה נהרגה ונפצעה. תמונה זו מעלה על הדעת את דמותה של הילדה הוייטנאמית פאן טי פוק, "נערת הנפאלם", שתצלומה צולם בשנת 1972 כשהיא נמלטה עירומה מכפרה לאחר הפצצת נפאלם, והייתה גורם מרכזי בהפסקת המלחמה.
בראיונות נפרדים עם אל-קודס, סופרים ופרשנים פוליטיים אומרים שלמרות הפרש הזמנים בין שתי התמונות, הן מגלמות את אופייה הנורא של המלחמה ואת הפגיעה בילדים חפים מפשע. עם זאת, הם חושפים ניגוד חריף בתגובות הבינלאומיות. דמותו של פוק סייעה לגייס את דעת הקהל העולמית נגד מלחמת וייטנאם, בעוד שדמותו של וורד עוברת ללא גיוס רצון פוליטי מספיק כדי לעצור את השואה ואת מלחמת ההשמדה נגד עזה.
הם מסבירים כי, בהקשר של מלחמת וייטנאם, דמותה של "נערת הנפאלם" הופיעה בתקופה שבה דעת הקהל האמריקאית הייתה שקועה בטינה על מלחמה יקרה מבחינה אנושית וכלכלית, נתמכת על ידי תנועות שחרור עולמיות וכוחות סוציאליסטיים. דימוי זה, יחד עם חקירות עיתונאיות אמיצות כמו דו"ח הטבח במי לאי, הציתו לחץ עממי ופוליטי שאילץ את ארצות הברית לסגת בהדרגה את כוחותיה.
בעזה, על פי סופרים ופרשנים, תמונות מחרידות של ילדים הרוגים ופצועים, כולל תמונה של לורד שנלכדה באש צולבת, מופצות באופן מיידי בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. עם זאת, הם ניצבים בפני חומת שתיקה בינלאומית, שכן ישראל נהנית מתמיכה מערבית חזקה, במיוחד מצד ארצות הברית, אשר מסתפקת בגינויים ביישנים מבלי להפעיל לחץ ממשי לעצור את רצח העם.
הם אומרים שהיעדרם של מנהיגים עולמיים התומכים בפלסטינים, יחד עם שליטתה של ישראל בנרטיב התקשורתי על ידי איסור על עיתונאים זרים להיכנס לעזה והריגת עשרות מהם, מגבילים את השפעתן של התמונות המחרידות.
למרות שהם טוענים שהמצפון העולמי התעורר חלקית הודות לתנועות עממיות ולסולידריות עולמית. אבל סופרים ואנליסטים טוענים כי היעדר לחץ בינלאומי יעיל, יחד עם תמיכה מתמשכת בישראל, מאריך את הסבל בעזה, ומשאיר ילדים כמו וורד כקורבנות של מלחמה חסרת רחמים.
השוואה לא הוגנת בין וורד ל"נערת נפאלם"
הסופר והפרשן הפוליטי ד"ר אחמד רפיק עוואד מאשר כי: אחמד רפיק עוואד טוען כי השוואה בין תמונת "נערת הנפאלם" הוייטנאמית המפורסמת, שסייעה לסיים את מלחמת וייטנאם, לבין תמונתה של הניצולה הפלסטינית מעזה, אינה אפשרית ואינה הוגנת עקב ההבדלים בנסיבות הפוליטיות, החברתיות וההיסטוריות בין שני המקרים.
עוואד מסבירה כי תמונת "נערת הנפאלם", שצולמה במהלך מלחמת וייטנאם, צולמה בתקופה שבה דעת הקהל האמריקאית הגיעה לשיא כעסה על המלחמה המתמשכת, שנמשכה עשור שלם ועלתה לארצות הברית באלפי חיים ובנטל כלכלי עצום, על רקע המלחמה הקרה והעימות העקיף בין ארצות הברית לברית המועצות וסין.
עוואד מאמין כי "תדמית זו לא הייתה הסיבה העיקרית להפסקת המלחמה, אלא תוצאה של מצב כללי של חוסר שביעות רצון בקרב הציבור האמריקאי מחוסר התוחלת של המלחמה ומכישלונה בהשגת מטרותיה. יתר על כן, המורדים הווייטנאמים קיבלו תמיכה צבאית ולוגיסטית ממעצמות כמו ברית המועצות וסין, מה שהפך את המשך המלחמה לאפשרות בלתי מעשית".
מלחמת וייטנאם נעצרה עקב גורמים אסטרטגיים מרכזיים.
עוואד מציין כי הפסקת האש בווייטנאם התרחשה שנה לאחר שצולמה תמונתה של הילדה, ומסבירה כי "התמונה הזו הייתה רק אחד מגורמי הלחץ, אך ההחלטה להפסיק את המלחמה התבססה על שיקולים אסטרטגיים גדולים בהרבה מאשר רק להיות מושפעים מהתמונה".
בהשוואה בין המצב בעזה לבין דמותה של הנערה הפלסטינית ששרדה, וורד, טוענת עוואד כי "המציאות שונה לחלוטין", ואומרת כי "החברה הישראלית נעה יותר ויותר לכיוון קיצוניות, הנשלטת על ידי רעיונות תורניים רבניים הרואים במלחמה נצחית וקיומית, בין שתי דתות ושני עמים".
עוואד ממשיך: "המלחמה בפלסטינים אינה יקרה לישראל כמו מלחמת וייטנאם לאמריקאים. הציבור הישראלי משוכנע שאדמה זו היא 'הארץ המובטחת', ולכן, עבורם, הפסקת המלחמה תביא לוויתורים משמעותיים, וזה לא מה שהם רוצים."
עוואד מציין כי ישראל אינה נתונה ללחץ בינלאומי ממשי לסיים את המלחמה, וכי לא קמה קואליציה עולמית שתתמוך ביעילות בפלסטינים. הוא טוען כי "תמונות הטבח וההפרות, למרות אכזריותן וזעזוען, לא הובילו לעצירת התוקפנות. במקום זאת, ישראל קיבלה תמיכה גדולה יותר מכיוונים מסוימים".
עוואד מציין שהנושא אינו קשור ל"מצפון עולמי", כפי שטוענים לעתים קרובות. אלא שהמוטיבציה מאחורי התנועה האירופית האחרונה אינה הומניטרית גרידא, אלא קשורה לאינטרסים ביטחוניים ופוליטיים, כגון שמירה על שלום חברתי וחששותיהן של מדינות מסוימות מגלי הגירה בלתי חוקית ואלימות פוטנציאלית אם חוסר היציבות במזרח התיכון יימשך.
הצעתו של ויטקוף מעורפלת ומלאה בפרטים.
עוואד מסביר כי "נוכחותן של קהילות מוסלמיות גדולות במספר מדינות אירופאיות יצרה לחץ עממי על ממשלות, ודחפה אותן לאמץ עמדות פרוגרסיביות במידה מסוימת, אך אלה עדיין אינן מספיקות כדי להשפיע באופן ממשי". הוא מדגיש את החשיבות של "הפיכת תנועה זו ללובים מאורגנים ומפלגות יעילות המסוגלות להפעיל לחץ על מקבלי החלטות באירופה ובאמריקה".
בנוגע להצעה האחרונה של ארה"ב שהוצגה על ידי השליח סטיב ויטקוף, עוואד מתאר אותה כ"מעורפלת ומלאה בפרטים מעורפלים שעלולים לסכל כל הסכם". הוא מציין כי ישראל טוענת שהסכימה להצעה שונה מזו שחמאס הסכים לה, דבר המשקף מחלוקת מהותית לגבי פרשנות סעיפי ההצעה.
עוואד מדגיש כי עדיין אין בהירות לגבי סעיפי ההצעה הבסיסיים, כגון: האם תהיה הפסקת אש קבועה? האם יש נסיגות ישראליות? האם האסירים הישראלים ישוחררו בבת אחת או בשלבים? בתגובה: "השטן טמון בפרטים הקטנים, ועוצמת העמימות מעוררת ספקות לגבי רצינות היוזמה".
עוואד טוען כי "מה שעזה חווה כיום אינו רק מלחמה, אלא רצח עם אמיתי וטיהור אתני שיטתי", ומביע תקווה שהצדדים יגיעו להסכם מקיף שיעצור את שפיכות הדמים הפלסטינית וישמור על מה שנותר מכבוד וקיום הפלסטינים ברצועת עזה.
דמיון כואב בין "ילד האש" ל"ילד הנפאלם"
הסופר והפרשן הפוליטי דאוד קוטאב מצידו אומר שיש דמיון כואב בין סבלו של הילד הפלסטיני וורד שייח' חליל, המכונה "ילד האש", לבין הילד הווייטנאמי פאן טי קים, שהתפרסם בתצלום "ילד הנפאלם" במהלך מלחמת וייטנאם.
הכותבים מסבירים כי לכיעור של שתי המלחמות יש השפעה הרסנית משותפת, תוך הדגשת התפקיד המכריע שממלאת התקשורת בחשיפת הזוועות הללו ובעוררות המצפון העולמי.
סופרים מציינים כי התמונה משנת 1972 של הילדה שנפגעה מנפאל בווייטנאם תרמה משמעותית ללחץ הציבורי בתוך ארצות הברית, ואילצה את ממשלת ארה"ב לסיים את המלחמה לאחר שנים של לחימה.
לעומת זאת, ישנם כותבים הטוענים כי המצב בפלסטין מורכב יותר עקב שליטתה של ישראל בנרטיב התקשורתי. ישראל מנעה מעיתונאים זרים להיכנס לעזה והרגה יותר מ-200 עיתונאים, על פי נתוני זכויות אדם, ובכך הפחיתה את יכולתו של העולם לראות את האמת המלאה על האירועים.
ויטקוב הוא רק "דוור".
כותבים טוענים כי לאחרונה התקשורת החלה להגביר את סיקורה את המצב בעזה, עם עלייה באורך ובאיכות הדיווחים, מה שתרם לחשיפת הנרטיב הישראלי שהצדיק זה מכבר את הטבח.
עם זאת, ישנם כותבים הטוענים כי התנועה הפנימית בישראל להפסקת המלחמה אינה נובעת מסולדריות אמיתית עם הפלסטינים, אלא מההכרה של החברה הישראלית כי שחרור אסירים מותנה בסיום המלחמה.
סופרים מתחו ביקורת חריפה על עמדתו של השליח האמריקאי סטיב ויטקוף, ותיארו אותו כ"דוור" שמספק מסרים מבלי להפעיל לחץ ממשי על ישראל לעצור את המלחמה, למרות העובדה שלארצות הברית יש את הכוח לשנות את מהלך המלחמה.
הכותב הביע תקווה שההתעוררות התקשורתית והפוליטית העולמית, שהחלה לחשוף את "עומק השקרים הישראליים", תימשך. הוא הדגיש כי המשך המומנטום הזה עלול להוביל לשינוי רדיקלי באופן הטיפול בסוגיה הפלסטינית.
תמונה של ורד שלא תורגמה לפעולה ממשית מצד הקהילה הבינלאומית.
העיתונאי נבהאן ח'ריישה, מצידו, משווה השוואה טרגית בין הילדה הפלסטינית וורד שייח' חליל, שכונתה "ילדת האש" לאחר ששרדה תקיפה אווירית ישראלית ברצועת עזה שהותירה את רגליה כוויות לחלוטין, לבין הילדה הווייטנאמית פה טי קים פוק, שהתפרסמה בתצלום "ילדת הנפאלם" משנת 1972, כאשר הצלם ניק אוט צילם אותה בורחת עירומה מכפרה לאחר הפצצת נפאלם אמריקאית.
ח'ריישה מאמין ששתי התמונות הללו, למרות ההבדלים הזמניים והגיאוגרפיים ביניהן, חושפות את כיעורה של המלחמה ואת השפעתה ההרסנית על אנשים חפים מפשע. עם זאת, הוא מצביע על ניגוד חד בתגובות הבינלאומיות אליהם.
קריישה מסבירה שתמונתה של הילדה הקטנה, וורד, שהלכה על גפיה השרופים, מחפשת מקום בטוח בין ההריסות, עוררה אינטראקציה נרחבת בפלטפורמות המדיה החברתית, אך לא תורגמה לפעולה ממשית מצד הקהילה הבינלאומית. לעומת זאת, דמותו של פה טי קים פוק היוותה נקודת מפנה היסטורית, שהציתה גל של זעם עולמי, במיוחד בארצות הברית, שהוביל ללחץ פוליטי גובר שאילץ את הממשל האמריקאי להתחיל לסגת בהדרגה את כוחותיו, ובכך להביא לסיומה של מלחמת וייטנאם לאחר שנים של לחימה.
ח'ריישה מעלה שאלה דחופה: מדוע תדמיתו של וורד לא הצליחה להשיג השפעה דומה? האם אופי התקשורת השתנה, או שמא מאזן הכוחות הפוליטיים העולמי הוא שקובע את התגובות?
הקשרים גיאופוליטיים מורכבים בפלסטין
ח'ריישה מציין כי ההבדל בין שני המקרים טמון לא רק בטרגדיה האנושית, אלא גם באופן שבו העולם מגיב לקורבנות. במלחמת וייטנאם, דמותו של הילד שנפגע מנפאל הפכה לסמל עולמי של אכזריות, וסייעה לשנות את דעת הקהל ולדחוף ממשלות לקבל החלטות מכריעות. בעזה, לעומת זאת, התמונות המחרידות של ילדים פצועים ומתים, כולל וורד, מתעדות הפרות ישראליות, אך הן אינן מובילות לשינוי מהותי במהלך המלחמה או להפסקת ההפצצות.
ח'ריישה מייחס הבדל זה להקשרים גיאופוליטיים מורכבים, שבהם ישראל נהנית מתמיכה מערבית חזקה, במיוחד מצד ארצות הברית, אשר מסתפקת בגינוי ביישני או בהטיה גלויה במקום להפעיל לחץ ממשי לסיים את התוקפנות.
בהקשר קשור, ח'ריישה קרא לפעולה רצינית יותר מצד מדינות ערב, והדגיש כי הצהרות גינוי לבדן אינן מספיקות. הוא קרא להפעלת כלים כלכליים ודיפלומטיים בפורומים בינלאומיים, כגון מועצת הביטחון ובית הדין הפלילי הבינלאומי, כדי להפעיל לחץ על ישראל לעצור את "השואה" האופפת את עזה.
אסון הומניטרי חסר תקדים בעזה
ח'ריישה מציין כי התמונות היוצאות מרצועת עזה חושפות אסון הומניטרי חסר תקדים, שכן התוקפנות הישראלית הורסת אנשים ורכוש, ומאיימת על יסודות החיים ברצועה שנפגעה.
ח'ריישה מתייחס ל"מסמך ויטקוף", היוזמה האמריקאית שמטרתה הפסקת אש זמנית, חילופי אסירים ושיקום עזה. הוא מסביר כי חמאס הביע פתיחות להצעה, אך דורש הפסקה מוחלטת של פעולות האיבה כתנאי מוקדם, לאור התוקפנות הישראלית המתמשכת שאינה מבחינה בין אזרחים ללוחמים.
ח'ריישה מציין כי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מתחמק ומפריע להפסקת האש כדי לפייס סיעות קיצוניות בממשלתו ולשמור על יציבות הקואליציה הרעועה שלו.
ח'ריישה מאמין שהמשך המלחמה בעזה תלוי ברצון הקהילה הבינלאומית, אשר חייבת להפעיל לחץ ממשי על ישראל כדי לסיים את התוקפנות.
"מתי חייהם של ילדים פלסטינים יהפכו להיות בעלי ערך כמו אלה שעצרו מלחמה לפני יותר מחמישים שנה?" ח'ריישה שואל בעצב, ומזהיר כי שתיקה בינלאומית עלולה להוביל להשמדת מה שנותר מעזה אם המצפון העולמי לא יתעורר בקרוב.
יש דמיון בולט בין עזה לווייטנאם, במיוחד רצח העם.
מצידה, האקדמאית והפרשנית הפוליטית המצרית ד"ר איירין סעיד מציינת כי למלחמה בעזה יש קווי דמיון בולטים למלחמת וייטנאם, במיוחד במדיניותה הרצחנית המכוונת נגד אזרחים לפני נגד לוחמים, במטרה לחסל את ההתנגדות.
סעיד מסביר שמלחמת וייטנאם פרצה על רקע אידיאולוגיה מערבית שמטרתה להתעמת עם הקומוניזם ולדחות את ההשפעה הסובייטית לאחר מלחמת העולם השנייה. אידיאולוגיה זו מוצאת הד דומה במחשבה הציונית, אשר דוחפת את ישראל לעבר ביסוס פרויקט ההתנחלויות שלה על ידי מחיקת הזהות הפלסטינית.
סעיד מציין כי ישראל שואפת למחוק את הזהות הערבית לא רק בעזה, אלא גם בגדה המערבית, כולל ירושלים, על ידי כפיית אופי יהודי על מקומות קדושים לאסלאם ולנוצרי.
סעיד טוען כי פלישות הימין הקיצוני למסגד אל-אקצא מייצגות פרובוקציה מכוונת של רגשות מוסלמים וערבים, המזינה הסלמה של המלחמה, שהייתה אחד הגורמים לפרוץ מבצע "מבול נח" באוקטובר 2023.
סעיד מסביר שמדיניות זו משקפת חזון ישראלי שמטרתו לחסל כל דבר פלסטיני.
סעיד מציין כי מלחמות, בין אם בעזה או בווייטנאם, דומות בכך שקיים חוסר שוויון בין הצדדים הלוחמים, בין אם מבחינת יכולות צבאיות ולוגיסטיות ובין אם מבחינת היכולת לגייס תמיכה פוליטית ודיפלומטית.
היקף רצח העם בעזה הפך לבלתי נסבל.
סעיד מציין כי היקף ההרס החומרי והאנושי בעזה, המשפיע במיוחד על ילדים ונשים, גורם להרס פסיכולוגי ופיזי עצום ונמשך ללא הפוגה. זה דומה למלחמות רבות, אבל בעזה, היקף רצח העם הפך לגדול באופן בלתי נסבל.
סעיד טוען כי מורכבות הנוף הפוליטי מקשה על השגת התקדמות כלשהי לקראת שחזור המצב לקדמותו לפני אוקטובר 2023.
סעיד מדגיש כי הפתרון היחיד האפשרי אינו הצעתו של השליח האמריקאי סטיב ויטקוף, אלא קיום פסגה ערבית מתמשכת, המבוססת על מאמצי מצרים ותמיכת אחים ערבים, כדי לגבש חזון מאוחד הכולל מאמצים דיפלומטיים לטפל במצב ברצועת עזה, לספק סיוע הומניטרי וללחוץ על המערב לדחוף לפתרונות פוליטיים. היא משבחת את מאמציה של מצרים להוביל מאמצים ערביים שתרמו לבינלאומיות העניין הפלסטיני, ויצרו איזון יחסי אל מול תמיכת המערב בישראל.
סעיד טוען כי היעדר פעולה קולקטיבית זו יאריך את הסבל בעזה, וקורא להגברת המאמצים הערביים להתעמת עם המדיניות הישראלית ולעצור את רצח העם.
עידן עלייתן של תנועות שחרור אנטי-קולוניאליות
העיתונאי מוהנד עבד אל חמיד מציע השוואה מרגשת בין הילד הפלסטיני וורד שייח' חליל, המכונה "ילד האש", לבין הילד הווייטנאמי פאן טי פוק, "ילד הנפאלם", תוך הדגשת ששניהם היו קורבנות של פשעי מלחמה מחרידים החושפים את אכזריותה של מעצמה שמתעלמת מחיי ילדים, מחוקי המלחמה ובזכויות האדם הבסיסיות ביותר.
עבדול חמיד סבור כי שני הפשעים, למרות הפרש הזמן ביניהם, דומים בכך שהם כוונו נגד חפותם של ילדים ובאופיים של הרוצחים, השייכים לכוחות המזלזלים בערכים אנושיים.
עבדול חמיד מסביר כי טבח פאן טי פוק, שתועד בשנת 1972 במהלך מלחמת וייטנאם, התרחש בתקופה של עליית תנועות שחרור אנטי-קולוניאליות, הנתמכות על ידי נוכחותם של כוחות דמוקרטיים ופרוגרסיביים בתוך המדינות הקולוניאליות ותמיכת המערכת הסוציאליסטית. באותה תקופה, חשיפת פשעים כמו טבח מיי לאי, שגבה את חייהם של 504 אזרחים וייטנאמים, ארכה זמן רב עקב סיקור תקשורתי מוגבל.
תפקידה של העיתונאית האמריקאית סימור הרש
עבדול חמיד מציין כי חקירתו של העיתונאי האמריקאי סימור הרש על הטבח, שפורסמה במגזין לייף, דרשה מאמצים אמיצים מצד עיתונאים בתוך המעצמות הקולוניאליות, אך היא מילאה תפקיד מכריע בגיוס דעת הקהל האמריקאית נגד המלחמה, ותרמה לסיומה.
לעומת זאת, עבד אל חמיד טוען כי מלחמת ההשמדה בעזה והטיהור האתני בגדה המערבית משודרים בשידור חי מסביב לשעון דרך התקשורת ופלטפורמות הרשתות החברתיות, כאשר העולם צופה רגע אחר רגע בפשעי הרצח, ההרס והעקירה, ובתמונות של ילדים מורעבים מצטופפים סביב סירי אוכל, אוחזים בכלי האוכל שלהם בתקווה לכף אחת, רק כדי שרבים יחזרו בידיים ריקות, כשבעיניהם סימני אומללות ודיכוי.
עבדול חמיד מצטט סצנות מחרידות כמו הטרגדיה של ד"ר עלאא אל-נג'אר, שאיבדה את תשעת ילדיה בתקיפה אווירית ישראלית, ומאות אמהות הנפרדות מילדיהן, קורבנות מלחמה, וכן משתי הבנות, הינד רג'ב ווארד שייח' חליל, שהפכו לסמלים של סבלם של ילדים פלסטינים.
עבדול חמיד טוען כי האומות המאוחדות וארגוני זכויות האדם אינם חסרי ידע בנוגע לפרטי מלחמת ההשמדה, לתוכניות העקירה הישראליות או לתוצאות הרעב.
שני חצאי העולם פראיים וחסרי אונים.
עבדול חמיד מתאר את העולם כיום כמחולק לשני עולמות: הראשון הוא המערכת הבינלאומית הנשלטת על ידי ממשלים כמו ממשל טראמפ, התומכת בפרויקטים לעקירת עזה והפיכתה ל"ריביירה תיירותית". זהו עולם שבו חצי מהם אכזריים, מספקים לישראל פצצות וכסף, והחצי השני אינו מסוגל לנקוט יוזמה כלשהי.
העולם השני, על פי עבדול חמיד, הוא עולם של עמים, תנועות סולידריות ואנשי מצפון המגנים על זכויות אדם וחירות. אנשים אלה הביעו סולידריות עם העם הפלסטיני והפעילו לחץ וסנקציות על ישראל וממשלות התומכות בה, אך הם החלו להתמודד עם עונש על עמדותיהם.
עבד אל-חמיד טוען כי המערכת הבינלאומית נכשלה בעצירת המלחמה ברצועת עזה, ומדגיש כי סיום המלחמה תלוי ביוזמות של מדינות אנטי-מלחמה, תנועות עממיות וכוחות התומכים בזכותו של העם הפלסטיני לחיים.
עבדול חמיד מצביע על חשיבותן של יוזמות פלסטיניות הנתמכות על ידי ארגונים ערביים ובינלאומיים להשגת התקדמות מוחשית.
עבד אל-חמיד טוען כי שתיקה בינלאומית מתמשכת והיעדר לחץ ממשי יאריכו את הסבל בעזה, וקורא לפעולה דחופה לעצירת מלחמת ההשמדה ולהגנת חפים מפשע מפני פגעיה.
