במהלך היומיים האחרונים, התקשורת והמדיה החברתית דיברו על שני נושאים חשובים מאוד, אך הם לא זכו לתשומת הלב הציבורית הראויה, כי הדאגות היומיומיות של האזרחים שואבות את האנרגיות ומשתלטות על האינטרסים שלהם.
מות הקדושים של השייח' חאדר עדנאן ז"ל והשהידים שנהרגים מדי יום מג'נין עד שכם ועד יריחו, בית לחם, חברון ואל-הבר שבמערב מושכים את תשומת לבם של אנשים במועצות, ברחובות ובמקומות ציבוריים. יהי רצון שה' ירחם על הקדושים המכובדים שלנו ויעורר במשפחותיהם ובבני עמם סבלנות ונחמה, ואולי ההקלה שיש מי שחושב שהיא רחוקה קרובה אלינו יותר מעורק הצוואר.
הנושא הראשון קשור למשא ומתן על התנעה מחדש של שדה הגז בחוף עזה (עזה ימית), שהיה חלום שליווה את החלום שלנו בסוף שנות התשעים ותחילת האלף השני כשבנינו מדינה והקמנו כלכלה לאומית יחסוך מאיתנו את שאלת הממוצע, אבל החלום התפוגג ואיתו החלום לסיים את הכיבוש. והקמת המדינה, אז המשקיע נסוג והגז נשאר במעמקי מי הים של עזה. ונשארנו תלויים במדינות התורמות, ובמה שנגבה מכיסם של האזרחים שמצאו את עצמם משלמים את עלויות הכיבוש שהתכופף על חזהם, אם ניקח בחשבון שהכיבוש הזה הפך למציאות קבועה. שהיא אחראית על פי אמנת ז'נבה הרביעית להבטחת רווחת האנשים תחת שלטונה.
שגרירות ארה"ב בירושלים אישרה אתמול את תקפות הידיעה על שדה הגז והביעה תקווה כי יושג הסכמה לגביו בקרוב, וכי היא נדונה בפגישות עקבה ושארם א-שייח.
ראוי לציין כי הקביעה הישראלית הקודמת כי לא תהיה תיחום הגבולות הימיים בין ישראל לרצועת עזה, בניגוד למה שקרה בין ישראל ללבנון, וכי ישראל סבורה כי ניהול וניצול שדות הנפט והגז בים הוא פררוגטיבה של מדינות, וכי הפלסטינים אינם מדינה, ולכן היא מציעה להשתלט על מצרים כדי לפקח, לנהל וליישם את ניצול שדה הגז הימי של עזה. אין ספק שהעלאת נושא זה בהיעדר פיוס תעמיד את המצב הפנים-פלסטיני על חבית אבק השריפה.
הונאה לגניבת דמי מס
לגבי הידיעה השנייה, היא קודמה על ידי התקשורת הישראלית, בראשות העיתון "ישראל היום", שממומן על ידי המיליארדר היהודי שלדון אדלסון, הבעלים של בתי קזינו הימורים רבים באמריקה והתומך הגדול ביותר של נתניהו והישראלי. right, שמופץ בחינם והפך למתחרה ולאיום על העיתונים הגדולים בישראל. החדשות מטילות ספק באמינותן של חשבוניות הסליקה שהרשות הפלסטינית מספקת לישראל כדי לגבות אותן כמסים על יבוא פלסטיני. העיתון טוען כי סוחרים פלסטינים מייבאים סחורה דרך נמלי ישראל ומגישים חשבוניות סליקה לרשות על מנת לגבות מסים מישראל, אך הם מוכרים את הסחורה בתוך ישראל ולא בתחומי הרשות, ולכן המיסים שהם משלמים חייבים ללכת. לישראל ולא לרשות. עוד נטען כי ישנם סוחרים פלסטינים הרוכשים דלק מישראל במחיר מופחת לפי מכסת הרשות, ולאחר מכן מוכרים את הדלק הזה לתחנות דלק ישראליות, והדבר מהווה גם הונאה וגניבת מיסים המגיעים לישראל.
אני לא חושב שהידיעה הזו הגיעה באקראי, אבל יש לשאול מה עשוי להסתתר מאחוריה.
ממשלות ישראל עוקבות הוכיחו שהן מנסות להמציא הצדקות לתפוס את כמות המיסים הגדולה ביותר שהן גובות בשם הרשות על פי פרוטוקול פריז, ולכן הן מנכות מאות מיליוני כספים המגיעים לרשות, כמו תביעה. שזה בתמורה למה שהרשות מספקת במים וחשמל, או חובות לבתי חולים ישראלים ברשות. בתמורה להעברות לבתי חולים ישראליים, או ביישום החלטות בית המשפט הישראלי לתשלום פיצויים לנפגעי פעולות פלסטינים נגד ישראלים, או בתמורה לקצבאות שמשלמים הרשות למשפחות של קדושים ואסירים, או עבירות תנועה נגד פלסטינים ברחובות הגדה המערבית, או אחרת.
נראה שהיא כבר לא מסתפקת במיליארדים שהצטברו באוצר הכספים הפלסטינים שלה ומחפשת דרכים לבזוז עוד מיסים בשל הרשות הפלסטינית, ולכן היא החלה לסלול את הדרך להטיל ספק בתקפותו של הפלסטיני. מסמכים שהוצגו לו.
המדינה ההזויה והשלום הכלכלי
הדיבור על התנעה מחדש של שדה הגז מול חופי עזה וחיבורו לסירוב לתחום את הגבולות הימיים בין ישראל למדינה הפלסטינית, שרצועת עזה היא אחד משטחיה, מעלה בראש את מה שהוצע בעבר. ההנהגה הפלסטינית ודחתה בזמנו, המקבלת פתרון למדינה פלסטינית מבלי לתחום את גבולותיה. זה נקרא גבולות זמניים, וזה אומר למעשה שהפלסטינים יכולים להשלות את עצמם שיש להם מדינה וליהנות מכל הכינויים כמו נשיא, שר, גנרל ושאר "תארים ממלכתיים". זו הייתה הדרישה הראשונה והעיקרית של המדינה. מו"מ פלסטיני במשא ומתן העבר, האחרון שבהם היה במהלך סיורי ג'ון קרי 2013. 2014 היא שיוגדרו גבולות ישראל והמדינה הפלסטינית, ולאחר מכן ניתן לדבר על הנסיגה הישראלית ופינוי settlements, but Israel was absolutely refusing to submit any maps or proposals for the borders between it and the lands of Palestine because it has no intention of a solution or withdrawal, but rather all it wants is Gain more time to devote to annexation and settlement.
מדובר מצד אחד, ומצד שני, מדברים על שיפור מצבם הכלכלי של הפלסטינים ושיפור מצבה הפיננסי של הרשות ומבקשים למצוא לכך משאבים כלכליים עצמיים באמצעות הפעלת שדה הגז בחוף הים. ים עזה זה בדיוק מה שזה אומר לדבר על פתרון כלכלי או כיווץ הסכסוך.
כזכור, אני אומר שעלינו להיות ערניים לכל ניסיון זדוני לנצל את הצורך הפיננסי שלנו ולגרור אותנו בהדרגה ומבלי להבין אל המדרון החלקלק של המדינה הדמיונית שאין לה גבולות, ולקראת המדרון החלקלק של פתרון כלכלי אשר שולל מכל וכל את הזכויות הפוליטיות והלאומיות של העם הפלסטיני.
אנו חיים בשלב המדויק והמסוכן ביותר של חיסול העניין הפלסטיני באמצעות שמות זוהרים שרצים זה לצד זה עם תוכנית שיטתית לחיסול רוח ההתנגדות בקרב העם הפלסטיני באמצעות הרג יומיומי, תוך העמקת הקרע האופקי והאנכי בין את הפלגים, הכוחות והאנשים ומאכילים אותו בפיתויים בזמן מסוים ובתככים בפעם אחרת. אין ספק שהיעדר מנדט עממי דרך הקלפיות למי ששולטים בהחלטה הפוליטית הגורלית של העם הפלסטיני, או משאבים כלכליים , עושה דה-לגיטימציה מראש לכל הסכמים פוליטיים או כלכליים ומציב אותם במעגל החשדות וההאשמות, במיוחד בהיעדר שקיפות, פיקוח ואחריות פרלמנטרית.
