בחודש אוקטובר השנה יסיים חמאס תהליך ממושך של בחירות למוסדותיו כולל לוועדה המדינית, המוסד העליון שלו. לפי הדיווחים בתקשורת, יתחרו שניים על תפקיד ראש הוועדה המדינית – יחיא סנוואר וסאלח אל-עארורי. כיום סנוואר משמש ראש תנועת חמאס בעזה, ואל-עארורי הוא מספר שתיים בוועדה המדינית אחרי אסמאעיל הנייה, העומד לפני סיום תפקידו כראש הוועדה. הבחירות הללו נערכות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, ברצועת עזה, בפזורה הפלסטינית, ובבתי הכלא בישראל. התהליך כולו מתנהל במשך שבועות מספר באופן סודי, והבוחרים אינם מוכרים לציבור. לפי החוקים הפנימיים של חמאס, סנוואר המשלים כעת כהונה שנייה כראש חמאס בעזה אינו יכול להמשיך לעוד כהונה בתפקיד זה. הבחירות הללו הן מכריעות לעתיד חמאס וישפיעו רבות הן על פלסטין והן על ישראל.
אל-עארורי הוא אחד המייסדים של עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, ונחשב למפקד הכוח בגדה המערבית. אל-עארורי נולד וגדל בגדה. הוא למד את חוקי השריעה באוניברסיטת חברון, ובה הוא התחיל את דרכו בפוליטיקה כשנבחר לראש הבלוק האסלאמי למועצת הסטודנטים בקמפוס. אל-עארורי בנה את הזרוע הצבאית של חמאס בגדה, ועל זה הוא נעצר בידי ישראל ב-1990 וישב 15 שנה בכלא הישראלי. ב-2010 הוא גורש לסוריה. ב-2011 הוא היה חבר בצוות חמאס במו״מ לשחרור החייל החטוף גלעד שליט. יחד עם שחרורו של שליט, שוחררו 1,027 אסירים פלסטינים, ביניהם יחיא סנוואר.
סנאוור, אבו אברהים, היה גם הוא בין מייסדי הזרוע הצבאית של חמאס. משפחתו באה לעזה מאסקלוּן (אשקלון היום), והוא נולד וגדל בח׳אן יונס. הוא היה בן כיתה של מנהיג הפת״ח מוחמד דחלאן, החי כיום בגלות באבו דאבי. סנוואר למד באוניברסיטה האסלאמית של עזה וסיים תואר ראשון בלימודי ערבית. סנוואר נעצר בידי ישראל ב-1982, נדון לארבעה מאסרי עולם על רצח ארבעה משתפי פעולה פלסטינים, וישב בכלא הישראלי 22 שנה.
אל-עארורי נחשב היום לגורם הקיצוני ביותר בחמאס, והוא עמל על התקרבות מחדש בין חמאס לבין איראן אחרי שהתנועה התרחקה מאיראן עוד ב-2012. אל-עארורי, לפי מקורות ישראליים, עומד בראש המנגנון המעודד צעירים פלסטינים מהגדה לתקוף שם מטרות ישראליות וגם בישראל . סנוואר, לעומתו, נחשב לגורם הפרגמטי ביותר בחמאס היום ובעצם מאז היווסדו. סנוואר שמר את חמאס מחוץ לזירת הלוחמה בשני המבצעים הצבאיים האחרונים של ישראל בעזה. כבר במאי 2018 אמר סנוואר בערוץ אל-ג׳זירה שחמאס ילך בדרך של התנגדות עממית לא חמושה, וכך פתח אפשרות עקרונית להשתתפות של חמאס במו״מ עתידי עם ישראל. אומנם זה עדיין לא קרה, אך בשנים האחרונות חמאס ניהל מו״מ עקיף עם ישראל באמצעות המודיעין המצרי והשליח המיוחד של קטר מוחמד אל עמאדי.
זה שנים שאני מנהל דיון עם כמה מנהיגי חמאס על האפשרות להיכנס להפסקת אש ארוכת טווח. בשיחה שהייתה לי לפני כשבוע עם אחד מהם העלינו רעיונות מעניינים על אפשרויות להתקדמות בכיוון זה. להלן תוכן השיחה שלנו.
מנהיג מחמאס: אתה יודע היטב כי המאבק המשוגע הזה וכל הדם שנשפך מידי יום הוא בגלל הכיבוש ואך ורק בגלל הכיבוש. לנו כפלסטינים אין כל אשמה חוץ מהיותנו קורבנות של הכיבוש הזה. מה אם נציע, מאוד פשוט, שישראל תיסוג מהשטחים ותסיים את הכיבוש, ואנחנו כחמאס נתחייב להפסקת אש ארוכת טווח?
אני: לא ייתכן מהלך כל כך דרמטי לפני שנתחיל לבנות בסיס של אמון בין הצדדים.
מנהיג מחמאס: כל הפעולות המזוינות והאלימות ייפסקו ורגיעה תשרור על כולם – אני חושב שזו הצעה טובה!
אני: קודם צריכים צעדים מוקדמים – אילו חמאס היה מפרסם הצעה כזאת, זה היה עשוי לגרום לאנשים בישראל להתחיל לחשוב שאולי יש קצת תקווה. בואו נחשוב ביחד. משהו חייב להשתנות. שינוי נעשה על ידי אנשים. מה אתה חושב על הצעה כמו זו: הפסקת אש לחמש שנים בעזה, בגדה ובמזרח ירושלים בתמורה להקפאת טוטלית של בניית התנחלויות (רוב העם בישראל יתמוך בזה), פתיחת המצור על עזה שתתיר תנועה חופשית של אנשים וסחורות (מותנה בבדיקות ביטחוניות נדרשות), קיום בחירות פלסטיניות בעזה, בגדה ובמזרח ירושלים, הסרת כל המחסומים הפנימיים בגדה ככל שהמצב הביטחוני ישתפר, והתרת תפילה של עזתים באל-אקצא.
הדיון שלנו מתמשך כבר כמה שנים. עדיין לא סיימנו. האיש הזה הוא חלק מהמחנה הפרגמטי של סנוואר בעזה, ואחד מכמה דמויות בולטות בחמאס שם. צורת החשיבה שלו מדגימה חד-משמעית את ההבדל בין סנוואר וההערכה הפרגמטית שלו את מצב הפלסטינים לעומת אל-עארורי המחזיק בעמדות קיצוניות ובלתי מתפשרות בעודו חי בחו״ל בבתי מלון חמישה כוכבים. על סנוואר ועמיתיו מוטל מלוא כובד האחריות של השלטון והצורך לספק את צורכיהם של למעלה משני מיליון תושבי רצועת עזה.
חמאס שואף להשתלב במוסדות הלאומיים הפלסטיניים, ולפיו זה יקרה באמצעות בחירות אליהם. העמדה של חמאס היא שאיחוד השורות בין עזה לבין הגדה יתאפשר אך ורק בעקבות בחירות של העם הפלסטיני. להערכת מומחים לעניינים פלסטיניים, חמאס ינצח בגדול אם ייערכו בחירות סמוך לסבב לוחמה עם ישראל. לעומת זאת, אם הבחירות ייערכו בזמן רגיעה, אין לחמאס סיכוי לקבל למעלה מ-30 אחוז מהקולות. אומנם זהו מיעוט לא מבוטל, אך אין בו די כדי לזכות את חמאס בניצחון מובהק ולהעביר לידיו את השליטה בפלסטין. אני שותף להערכה זו. חלק מאותם מומחים, ואני ביניהם, גם חזו את ניצחון חמאס בבחירות ב-2006. חמאס הוא חלק מהחברה הפלסטינית ואין סיכוי שהוא פשוט ייעלם, אך יש סיכוי לא קטן שהמחנה הפרגמטי של סנוואר בחמאס יגדל ויתגבר על המחנה הקיצוני של אל-עארורי.
אילו סנוואר ואחרים מהמחנה שלו היו מביעים תמיכה בהפסקת אש ארוכת טווח עם ישראל, בתנאים שיכולים להיות מקובלים על רוב הציבור בישראל, אני מאמין כי גם גורמים בולטים בממסד הביטחון הלאומי בישראל, מההווה ומהעבר, היו מצטרפים לתמיכתם בה. תמיכה הדדית כזאת תספק לכולנו מצרך מאוד נדיר בימינו: תקווה!
