עזה ו"דמוקרטיה" צועדות!

המראות של אלפי מפגינים ישראלים מזכירים לי את עשרות אלפי הפלסטינים מרצועת עזה הנצורה שצעדו לדרוש את זכותם לחיים מדי יום שישי בנסיבות קשות בין השנים 2018-2019. כיום, הרחוב העזתי חוזר למרד, דורש חיים הגונים ושירותים הומניטריים נורמליים, קורא להסיר את המצור הישראלי על הרצועה ולתקן את פנים הבית.

ההפגנות שאנו עדים להן ברחובות הישראלים מתחילת השנה אינן אלא דרך מתורבתת של העם להביע את דחייתו ממדיניות ממשלותיו ברצועת עזה לפני מספר שנים.

לפני מספר שבועות החלו המפגינים הישראלים להניף דגלים נוספים, כולל זה הפלסטיני, אך יש צורך שהצופה לא יוליך שולל ויאמין שהצעדות הללו כבר יבינו מהו הכיבוש ופשעיו בצד הפלסטיני של השטח. תיאור הצעדות הדמוקרטיות בישראל אינו חורג מגבולות האינטרסים הפנימיים של האזרח הישראלי היהודי, רחוק מכל מה שקשור לפלסטינים.

הישארות על הארץ הזו היא צורת ההתנגדות הגדולה ביותר. הישארות מתישה את הכיבוש. אנו זוכרים את צעדות השיבה, בהן יצאו הפלסטינים בדחייה ובגינוי של צעדי הכיבוש, ודרשו את זכויות האדם הבסיסיות ביותר במסגרת הגישה של ההתנגדות העממית השלווה. , שיצאה בדמות צעדות השיבה שהחלו מאז 30/3, כלומר יום האדמה על בסיס שבועי, לדרוש בהסרת המצור ובזכויות יסוד כמו חיים בכבוד, חופש תנועה, טיפול, לימוד , עבודה, שחרור, שיבה וחיים בחופשיות ובשלווה. במהלך צעדות אלו הוציא הצבא הישראלי להורג כ-200 פלסטינים ופצע יותר מ-30,000. אף חייל או אזרח ישראלי לא נהרג במהלך ההפגנות השלוות הללו, אבל צלפים של הצבא הרגו 215 מפגינים פלסטינים, ילדים, פרמדיקים ועיתונאים. בעוד שבתי המשפט הישראלים התירו את כל מעשי הדמים הללו ולא שמו לב לדמוקרטיה של העמים ולדרישותיהם, לא התייחסו לפלסטינים כאל בני אדם, וזה מסביר את כל ההוצאות להורג, הצלפים וההרג הישראליים נגד העם הפלסטיני חסר ההגנה.

התגובה הישראלית הרשמית לצעדת השיבה הגדולה הייתה מיוצגת על ידי הפשעים הציבוריים שלה והשימוש בנשק האסור נגד המפגינים בטלוויזיה. היא באה שוב כדי לעקוף את העובדות, אז יצאו דוברי הכיבוש להאשים את חמאס ולהחזיק את חמאס אחראי לנפילתם של מספר זה של אנוסים ופצועים. זו הייתה תגובה צפויה שהורגלנו אליה מהכיבוש, שתמיד מנסה להאשים את הצד הפלסטיני בכל דרך שהיא.

רצועת עזה עדיין סובלת בכלא גדול שאין בו את הצרכים של חיי אדם נורמליים וזכויות אדם. בגדה המערבית אנו עדים ליותר טרור מתנחלים, מדיניות סיפוח והתיישבות, החרמת קרקעות, הוצאות להורג בשטח, הריסות בתים, חוקי הכיבוש הגזעניים בארצנו, הפרת החוק הבינלאומי, ירידה בתמיכה הבינלאומית במגזרים רבים, וכן התגברות הפשעים נגד האנושות לאור היעדר פעולה בינלאומית, הכל בנוסף לפילוג והיעדר דמוקרטיה.שקיפות וזכויות אדם.

לאור התכתיבים שהטילו נתניהו וממשלתו הקיצונית בשטח, נבון לשאוב השראה מצעדות השיבה ולאמץ את ההתנגדות העממית השלווה, דבר שייצור אי ציות אזרחי למכונת הכיבוש הישראלית. הדגשת השלווה, הפופולריות וההכלה של הפגנות אלו ואי-מיסודן ומפלגתן היא התנאי להצלחתן כאסטרטגיה לצאת מהמצב הנוכחי המיוצג על ידי הסכסוך הפנימי, ה"פיצול" והכיבוש הישראלי. להציל את האזרחים הפלסטינים ולהעניק להם זכויות מים, חשמל, תנועה, עבודה וחיים בכבוד. עזה כחלק מהפרויקט הלאומי.

- דלאל עריקאת: פרופסור לדיפלומטיה ותכנון אסטרטגי, הפקולטה ללימודי תואר שני, האוניברסיטה הערבית-אמריקאית.