דברי סיום ופגישה רצינית, אבל הלקח ביישום

ההצהרה הסופית של ישיבת המזכירים הכלליים של הפלגים הפלסטיניים, שנערכה בקהיר ונקראה אישית על ידי הנשיא אבו מאזן, מאשרת הפעם את רצינות הצד הפלסטיני באיחוד מחדש של הזירה הפלסטינית מבחינה מדינית וגיאוגרפית, כדי להתמודד עם האתגרים הרבים והגדולים המקיפים את עניינו של עמנו, במיוחד על ידי ממשלת הכיבוש הישראלי הימנית והגזענית יותר והקיצוניות של ממשלות ישראל הקודמות שפועלות ומתכוננות לפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, אלא דווקא הערבי-ישראלי. סכסוך לטובתם ועל חשבון עמנו ועניינו הצודק, ובכך על חשבון האומה הערבית והאסלאמית שלנו.

רצינותו של הצד הפלסטיני בסיום הפילוג והחתירה לאחדות נובעת לא רק מכך שהנשיא עצמו קרא את ההצהרה הסופית, וזהו עניין חשוב, כולם התרכזו בחשיבות ובכורח האחדות וסיום חלוקה שגרמה לנזק הגדול ביותר לעניין הפלסטיני ועודדה את המדינה הכובשת לנסות לפתור את הסכסוך לטובתה ולטובת המתנחלים שממיטים הרס בשטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-1967, כולל ירושלים, הפנינה של פלסטין.

המצב הנוכחי בעניין הפלסטיני כולל ניסיונות חיסול של ראש ממשלת הכיבוש וההכרזה שהפלסטינים לא צריכים לחשוב על הקמת מדינה עצמאית עבורם ושהגדה המערבית היא אדמה ישראלית ושההתנחלויות יימשכו בקצב גבוה. , בנוסף לפשעי הכיבוש שהוא מבצע מדי יום בגדה המערבית, בעיקר במחנות. ג'נין, שכם, טול כרם ועוד. כל זה גרם לנשיא עבאס לכנס את הפגישה הזו ולהשתתף בה באופן אישי, שגם מעיד על רצינות ההתמודדות עם היוהרה הישראלית על ידי השבת האחדות הלאומית וסיום טרגדיית הפילוג, שאם תימשך תהפוך להיפרדות עם השלכות בלתי נתפסות, ולמען זה מבקשת ופועלת המדינה.

נכון שיש סתירות בין סיעות האופוזיציה לרשות, בעיקר בכל הנוגע להתנגדות עממית, כפי שהדגיש זאת הנשיא משום שלדעתו זוהי השיטה היעילה ביותר בשלב זה, בעוד שסיעות אחרות הדגישו את הצורך בהתנגדות מזוינת, משום שהכיבוש מסלים את פשעיו שהוא מבצע מדי יום נגד עמנו ונושאים אחרים. אחרים, כמו עמידה באמנות ונורמות בינלאומיות ושמירה על הישגי אש"ף, כפי שמוכרים על ידי רוב מדינות העולם, גם כן. כמו על ידי הרשות הפלסטינית ומדינת פלסטין כמשקיף באו"ם.

כך או כך, ניתן לשקול את ההצהרה הסופית ואת הקריאה המיידית של הנשיא להקים ועדת סיעות למעקב אחר ההידברות, הדיונים והנושאים שהועלו בישיבה. זו הקריאה של איסמעיל הנייה, ראש " תנועת חמאס, כצעד ראשון להשגת פיוס לאומי, הסדרת הבית הפלסטיני והסכמה על תוכנית פעולה. ואסטרטגיית ביניים וארוכת טווח להצלת העניין ולהעברתו לביטחון.

אולם הלקח נשאר בבקשה ולא שכל צד יתבצר בחזונו, אחרת לא, אלא יש לחזק את נקודות ההסכמה ולהמשיך את הדיאלוג בנקודות המחלוקת.