האם הייתה לדוד ממלכה בארץ הזאת?

אם יכולתי לחזור אחורה בזמן, הייתי בוחר ללימודי התואר הראשון שלי בגרמניה הפדרלית במדע ההיסטוריה והארכיאולוגיה העתיקה, ולא במדע המדינה, ההיסטוריה המודרנית והמשפט הבינלאומי. אני מונעת מההיסטריה הזו, שסוחפת חוגים פוליטיים רחבים בישראל, החל במפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', עוברת במפלגת הכוח היהודי בראשות איתמר בן גביר וכלה במפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו. ההיסטריה הזו אינה חדשה היום, היא הייתה סמויה במה שנקרא מסמך העצמאות של המדינה הזו, שהגיע לאזור זה באגף הצהרת בלפור, ולא על כנף הבטחה אלוהית.
זו ההיסטריה של חיפוש אחר היסטוריה ללא תמיכה היסטורית. זה המקרה של בנימין נתניהו, כמו המקרה של בצלאל סמוטריץ' ורבים אחרים. יצוין כאן, שבמישור זה מתקיימת בישראל מחלוקת עקרונית בין שתי אסכולות: הראשונה קוראת בספרי התורה ועורכת חפירות על בסיס זו לאורכה ולרוחבה של ארץ זו כדי להוכיח את תקפות המיתוסים שלה, והשנייה עורכת חפירות, ואחר כך חוזרת אל ספרי התורה הללו כדי להפריך.
ממלכת בנימין נתניהו הולכת רחוק בהיסטוריה, עד לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה, כפי שהוא טוען, וכך גם לגבי בצלאל סמוטריץ'. באשר למדינת ישראל החדשה, מדובר בשיבת הנשמה לאותה ממלכה. כך היה, ממילא, בהכרזת עצמאותה של ארץ זו ב-1948, כאשר ישראל קמה שוב לתחייה באותה שנה. זוהי ממלכת שאול, דוד ושלמה ששוב קמה לתחייה. אז מה הסיפור של אותה ממלכה?

מלכתחילה לא התלהבו ה"בני ישראל", ובמיוחד המוסד הכוהני, מהרעיון של שלטון במדינה או בממלכה. שמואל הנביא, גדול נביאיהם, התאכזב מאוד כאשר אותם שבטים פסטורליים של "בני ישראל" העמידו אותו בפני אחת משתי האפשרויות, או הממלכה, כפי שקורה במקרה של השכן או השכן, או השכן השכן. ממלכות, שבמקרה זה הן הממלכות הכנעניות. לשמואל לא הייתה ברירה אלא להיכנע לרצונם של אותם שבטים, לבחור בשאול ולמשחו למלך על "בני ישראל". צירוף מקרים הוא ששיחק בכך תפקיד, שכן שמואל לא הכיר קודם לכן את אותו רועה צאן, שיצא לחפש את חמוריו של אביו, שהלכו לאיבוד והלכו לאיבוד. הרועה ההוא היה שאול בעצמו, נער גבוה, גבוה מעורו בראשו, ונאה מאוד. שמואל העריץ אותו ומשח אותו ללא ידיעה מוקדמת למלך על ישראל. שאול זה לא בנה ממלכה, שכן עד מהרה הסתבך בסכסוך עם מוסד הכוהנים, רק על כך שהוא עצמו הקריב את הקורבן לפני שיצא להילחם בפלשתים, מה שעורר את זעמו וזעם של שמואל. זה, בקיצור, הסיפור הידוע של הסכסוך בהיסטוריה בין חילונים לתיאולוגיים. כעסו של שמואל הפך לחיפוש אחר מלך חלופי שיהיה מוכן יותר לציית למוסד הכוהנים, ולכן בחירתו נפלה על דוד, והותיר את שאול בדילמה גדולה, במיוחד לאחר שנודע לו ששמואל משח את דוד בסתר למלך על "בני ישראל". שאול זה הוא יצירתו של שמואל הנביא, לא יותר או פחות. מזלו היה אומלל, והנביא ההוא חזה לו גורל עגום. הוא חי בין הפטיש של שמואל לסדן האובססיות שלו לדוד. הוא לא בנה ממלכה והרג את שני בניו בקרב עם הפלשתים.

הסיפור של דוד מורכב יותר. דוד היה דמות בעייתית מתחילתו ועד סופו. לפני שנמשח למלך על ישראל, דוד היה, על פי הדיווחים, רק אחד משמונת בניו של איש משבט יהודה מבית לחם, הוא היה כרועה צאן של אביו ששולט בנגינה שוטפת, וכוכבו זרח בסיפור המעניין הידוע, "פסה של דוד וגוליית". גוליית היה אביר פלסטיני ענק, שעמד באחד מקרבותיו עם "בני ישראל" וקורא תיגר על שאול וראשי צבאו לדו-קרב במשך ארבעים יום מבלי שאיש נראה לו, עד שבא דוד ומה עניינה של אגדת דוד וגוליית. עם זאת, המיתוס הזה מכיל סתירה שעדיין ממתינה לפתרון. בספר מלכים הראשון מוזכר דוד כרוצח גוליית, אך ספר המלכים השני מפריך את הדיווח וקובע שאלחנן מבית לחם הוא רוצח גוליית. סתירה זו נפתרה באמצעות שימוש בטקסטים של מריה. באותם טקסטים מופיע דוד ככותרת או כשם תואר, ובמובן זה פירושו המנהיג. כך פתרו לומדי התורה את הסתירה ההיא וראו בדוד (התואר) ובאלחנן אדם אחד, וקראו לאלחנן את השם דוד, בהערכתו. אולם הסתירה באגדת דוד וגוליית לא נעצרה בגבולות אלו, כי גם האגדה מספרת שדוד/אלחנן, לפי הפרק הי"ז של סאקר א' שמואל, העביר את ראשו של גוליית לירושלים, שהיתה מיועדת אך ורק ליבוסים, ולא הייתה נוכחות של איש מ"בני ישראל" או של שאול וחסידיו.

לפני שנמלך היה דוד מנהיג כנופיה שכללה בשורותיה שש מאות שודדים, והוא נרדף על ידי שאול המלך, והוא פנה לא פעם לפלשתים בבקשה להגנה, והפלשתים העניקו לו זאת לפי ספרי מלכים. וכשהיה למלך לאחר גורלו הטרגי של שאול, גורש דוד גם מעבר הירדן לבנו אבשלום, שגזל את השלטון מאביו. תחילת שלטונו לא רמזה על יציבות, שתאפשר לו לבנות ממלכה המסוגלת לנהל מלחמות ולהרחיב ניצחונות על ממלכות שכנות ולהקים אימפריה. ומה שבא בחשבון ספר שמואל וספר מלכים ראשונים לגבי אותה אימפריה, שהשתרעה מהנילוס ועד הפרת, לא היה קיים לכתחילה.
אבל מה מקור האגדה של אותה אימפריה? היסטוריונים רבים טוענים כי מיתוס זה הוא מטאפורה מכתבים מצריים על מלחמות "תותמוס השלישי" וניצחונותיו על ברית הממלכות בארם, מואב, אדום וכנען, אשר קראו להדוף את ההתפשטות הפרעונית בארץ זו עד מסופוטמיה, שבנתה אימפריה מצרית שהשתרעה למעשה על חומת הפרת והנילוס. של מקדש קרנק. הנרטיב המקראי על האימפריה של דוד הגיע בצורה של מטפורה, כמעט ללא שינוי, והוא נראה עירום. מעיד על כך ספר שמואל ב' בפרק השמיני והעשירי, שכן הם שאולים לחלוטין ממלחמותיו של פרעה זה.

עם זאת, הארכיאולוג הישראלי ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב הולך רחוק יותר. בדו"ח שלו, שפרסם המגזין הישראלי "Jerusalem Report" ב-5 באוגוסט 2011, הוא מכחיש כל הוכחה היסטורית לקיומו של דוד. מלך לוחם שלקח את ירושלים כבירתו, ומאשר כי אישיותו של דוד, כמנהיג מכובד ביותר שאיחד את ממלכות יהודה וישראל, אינה אלא אשליה ודמיון ולא היה לו קיום ממשי.

לסיכום, בנימין נתניהו, כמו הפשיסט הפזיז ההוא בצלאל סנוטריץ', מזכיר לי את המטבע ההוא שהביך את בנימין נתניהו בסוף אוגוסט 2017, לאחר שפרסם את תמונתו בעמוד הפייסבוק שלו, וטען כי מדובר בתגלית מרגשת ועדות נוספת לקשר העמוק בין עם ישראל לארצו, ירושלים, בית המקדש והיישובים השניים לפני שנתיים, שומרון ויישובי יהודה לפני שנתיים. , כך שהתברר מהר מאוחר יותר כי היצירה אינה אלא מזכרת לילדים שהוטבעה ביוזמת מוזיאון ישראל כ-1 5 שנים מאותו תאריך. סיפור ממלכת דוד הוא כמו סיפור המטבע הזה.