עזה לאן?

מאז הנכבה והופעת העניין הפלסטיני והסכסוך הפלסטיני-ישראלי, עזה תמיד הייתה המנוף הלאומי, ששילמה מחיר כבד של קורבנות, לשמר את הזהות הלאומית ממה שהיא נחשפה אליו, וממשיכה להיות, מניסיונות לספח, למחוק, להתפוגג ולחסל. כאן בעזה ומחנותיה הרסו הפלסטינים ב-1955 את פרויקט יישוב הפליטים בסיני, שם הצליחה ההתקוממות העממית להתריס נגד העוצר שהוטל על הרצועה, ושלטונות השלטון במצרים נאלצו אז לבטל. הסכמתם עם אונר"א, בתגובה לדרישות מרד הקונצנזוס העממי, שכללה גם אימון וחימוש המחנות הפלסטינים כדי שיוכלו להגן על עצמם, הטלת גיוס חובה והקמת צבא לאומי פלסטיני, בנוסף להעמדה לדין של האחראים להורות ירי במפגינים והריגת השהיד חוסני בילאל, וכן השקת חירויות הציבור, בעיקר חופש ההתכנסות, הביטוי והשביתה.

וכאן בעזה, ההתנגדות המזוינת נגד צבא הכיבוש הישראלי החלה ימים ספורים לאחר כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בעקבות תבוסת הערבים ב-1967.
וברחובות מחנות רצועת עזה, התעוררה תופעת הפדיין הציבורי במשך שנים רבות בשנות השבעים. וגם כאן פרץ בדצמבר 1987 ניצוץ המרד העממי הגדול, והתפשט לא רק לארץ פלסטין ההיסטורית.

האם יצליחו ממשלות ישראל, לאחר אותה היסטוריה מפוארת של עמנו, להשיג את מטרותיהן על ידי שינוי החלוקה שתוכננה בקפידה להשמדת הישות הלאומית ואת האפשרות לגלם מדינה פלסטינית עצמאית על ידי הפרדת הרצועה מהגדה המערבית? האדמה של מי מופרת על ידי ההתנחלות?

השאלה המקבילה היא האם התנועה הלאומית הפלסטינית, שהמהפכה המזוינת שלה מאז קרב כראמה ב-1968 הצליחה להחזיר לעצמה את היוזמה להוביל את המאבק הלאומי הרחק מהחנכות והסיפוח; האם היא תמשיך במצב של אימפוטנציה, התפוררות וקבלת מצב הקיטוב ההרסני משני צדי הפילוג, באופן שיקל באופן אובייקטיבי על ממשלת הכיבוש להעביר את תוכניות החיסול שלה, שאינן נסתרות עוד. ממשיכים במלוא המרץ להכניע את שתי כוחות הפילוג, ומנסים לשבור את רצון העם בהתמודדות עם התוכניות הללו?

בשעה שניסיונותיה של ישראל להגיע להפוגה ארוכת טווח כביכול עם רשות חמאס ברצועת עזה מתקיימים בלחץ המצור ובתמורה לצעדים בעלי אופי כלכלי כדי לפתות את חמאס להנציח את שלטונו ברצועת עזה. רצועה, ובעוד שמצב האין-אונות וחוסר האונים נמשך ביחס למה שישראל מבקשת לגבש את הפונקציה הביטחונית של הרשות הפלסטינית.בתמורה לאמצעים למניעת קריסתה, תרומות העם הפלסטיני שקם להגנת ירושלים וב כדי לסיים את הכיבוש כמעט להפשיט את הלגיטימציה של זכותם להתנגדות, כפי שהוחלט מתוך מודעות לקונצנזוס העממי בקרבות האחרונים במחנה ג'נין ולפני כן העיר העתיקה של שכם והרבה אזורים, מחנות ועיירות פלסטיניות ברחבי הכיבוש. הגדה המערבית.

נכון שאנשי הרצועה מרגישים עייפים, ואולי מאוכזבים, מלהיות לבד ולהתמודד עם תוצאות המצור הישראלי הקשה והבלתי צודק, במסווה של הסכסוך המפלג שמנהלת ישראל, ומונעים על ידי האינטרסים הפלגתיים. של אלה השולטים בזירת הפילוג, אבל מי שמכיר את ההיסטוריה של רצועת המאבק ואת עקשנות התנגדותה מאז הנכבה תחת דגל השיקום. שם פלסטין ומעמדה של מטרתה, עליו ללמוד את ההיסטוריה ולעיין בה. חשבונות, בדיוק כפי שעליו להסיק מתרומת ירושלים ומהתנגדות ג'נין, שכם ואזורים נוספים, ומהמודעות המצטברת שכמעט מבשרת השקה חדשה לתנועה לאומית בעלת מאפיינים מקיפים מיוחדים, במיוחד לאור האשליה של ממשלתו של נתניהו סמוטריץ' בן ג'ופייר, ששאיפותיה אינן מוגבלות לסיפוח גרידא והטלת קנטוני מעבר, אלא גם מכוונת לעקור וטיהור אתני על פי החוק המקראי, שאינו מוציא מכלל אפשרות את עמנו בגליל, במשולש ובמשולש. הנגב, וכל מי שמתנגד למחשבה הפונדמנטליסטית הגזענית שלו, כולל של כמה ישראלים, במסגרת שאיפותיה לחזור לפרויקט של ארץ ישראל השלמה מהנילוס עד הפרת, שרבני ישראל עדיין קוראים לו וחולמים עליו. , כאמור לפני ימיו של הרב היהודי הקיצוני אליעזר מלמד באשר לגבולות ישראל, אשר מבחינתו צריכים להשתרע מנהר הנילוס במצרים ועד הפרת בעיראק. .

מאז דרכה כף רגלי על אדמת הרצועה לפני יומיים, כדי לקיים מפגשי נוער מטעם מרכז אדמה לחקר ומחקרים, שנתנו לי גם הזדמנות, ואפילו חלום, להשיק את ספרי "עזאווי... נרטיב של עליבות ותקווה" תחילה מלב עזה, שם הספר מספר כיצד התנגדתי לנכבה ועליתי לקראת המהפכה. המרד; חזר בי זכרוני כיצד הפליטים הפלסטינים עשו אופק ותקווה מתוך עליבות החיים. כשם שאבותיהם נטשו את פרויקט היישוב מחדש, עיני ילדי המחנות, למרות האומללות שאופפת אותם, משדרות רצון ותקווה שהתוכניות לבודד את עזה ולהפריד אותה מהישות הלאומית המאחדת לא יעברו, ועזה תישאר. לפי רצונם של הצעירים הללו, הלב של פלסטין הפועם בזכות השיבה, בדיוק כפי שירושלים פועמת ומחנה ג'נין וכל חלקי הגדה המערבית, ואפילו הגליל, המשולש והנגב, הם פלסטינים. והערביות של המקום למרות השיתוף והבגידה.

בשלושים לחודש זה תתכנס בקהיר פגישה חוזרת של מה שמכונה המזכירים הכלליים, המקוטבים משני צידי זירת הפילוג, האם הם מבינים את גודל הסיכונים למען עמם? בדיוק כפי שמתבשלים הצטברויות בקפלי העימות העממי עם הסכנות הללו שבאמצעותן קם העם הפלסטיני להתמודדות עם הקונספירציה שמכוונת רק לסנן כולם.

אולי אחריות מיוחדת מוטלת על תנועת הג'יהאד, שהתרחקה ממאבק השלטון, להיות מודעת לתוכן ההזדמנות שמעניקה לה החממה העממית ברחבי הארץ, וכי היא והחזית העממית אינם מאפשרים כישלון ההזדמנות שנראית כאחרונה לפגישה כזו שמאבדת את אמינותה, והתנועה הלאומית איבדה את תפקידה בהתמודדות עם הכיבוש תחת אבק קרבותיה על מעצמה שאין לה עוד תפקיד מלבד הישרדות בלבד. להגן על האינטרסים של החטיבות על חשבון האנשים ועניינו.

לתנועת הג'יהאד, שהתמזגה עם הדופק של האנשים הסובלים מדי יום מכיבוש ומפילוג, יש את ההזדמנות עבורה ועבור החזית העממית להיות מצפונם ללא חישובים, כפי שעשתה מאז ומתמיד, על מנת לעלות על צעדים. שיחזירו את תפקידה של התנועה הלאומית המתחדשת במתנות העם, ולמערכת הפוליטית הנשחקת ברמת הארגון והכוח בריאותה שאין שני לה היא רק עושה אחדות ודמוקרטיה כדי לתקן את המאבק הלאומי בהנהגת הקואליציה שחרור ארגון, ולחזק את האיתנות של העם בראש סדר העדיפויות של ממשלת אחדות מעבר. אנחנו בהחלט בדייט עם לידה חדשה; או אחדות ודמוקרטיה דחופה, או תנועה עממית מקיפה המחזירה את הנושא ואת עמדתו ממלתעות תוכניות הפילוג והחיסול.