אחרי ג'נין.. פלסטין לאן?!

האסטרטגיה של ממשלת בן גביר-סמוטריץ' בראשות נתניהו ובעדיפות העליונה שלה היא סיפוח רוב שטחי הגדה המערבית, בידוד הערים המרכזיות בקנטונים מפורקים בצפון, באמצע ובדרום הגדה המערבית, בנוסף לעזה. קנטון רצועה, שהולך ומתבסס מיום ליום. כדי להשיג אסטרטגיה זו, היא ממשיכה בתוקפנותה העקובה מדם נגד עמנו, אדמתו ומקורות החיים והפרנסה שלו. This government, which seeks to implement the so-called biblical law, which considers historical Palestine to be the Promised Land and the base for "Greater Israel" capable of imposing its full hegemony over the region, is trying to contain the internal objections that erupted מול מה שנקרא תיקונים שיפוטיים, שפותרים את זהותה של ישראל ומצמצמים אותה למדינה.תיאוקרטיה. היא מבינה שככל שהתיקונים הללו מעוררים סתירות יסוד בתוך אותה חברה לגבי אופי הממשל וזהות המדינה, מותרות דמם של אזרחים פלסטינים, הרס בתיהם ואורחות חייהם, סיפוחם. קרקעות והרחבת ההתנחלויות מצמצמות את פערי החלוקה בתוכה, והיא גם מאריכה את הישרדותה של הממשלה הזו ואת יכולתה להמשך האינפורמציה המוטעית שממשלות ישראל הרצופות, מאז הנכבה, טוענות על מה שנקרא. "דמוקרטיה של המדינה" בתקופה שבה היא קמה על גזילת פלסטין, ואפליה גזעית נגד המיעוט הפלסטיני שנותר איתן על אדמתו.

סיפוח: הכותרת של המלחמה נגד עמנו

מזווית זו יש להסתכל על מה שקרה במחנה ג'נין, ומה קורה בעיר העתיקה של שכם, ובערים, עיירות וכפרים פלסטיניים אחרים, במונחים של פעולות הרג יומיומיות שמבצעות כוחות הכיבוש הישראלים. , שמטרתם בראש ובראשונה להטיל אימה על העם הפלסטיני, ובניסיון נואש להכניע את גחלת ההתנגדות העיקשת שלו, ואת נחישותו לדחות את הכיבוש ולהתנגד לתוכניותיו לסיפוח ולחיסול שבהן ממשלת הכיבוש דוהרת נגד הזמן. להכתיב את זה בשטח, ולמעשה זה מזכיר לנו את פשעי הטרור שביצעו הכנופיות הציוניות כדי לעקור ולגרש את העם הפלסטיני מאדמתו ערב הנכבה ב-1948.

ראוי לציין שבאופן דומה לקומדיה השחורה, ממשלת שלישיית "נתניהו - סמוטריץ' - בן גביר" מבצעת את הרציחות הללו בתמיכת הממשל האמריקאי באמתלה של מה שמכונה "חיזוק והעצמת הרשות הפלסטינית" וכיסוח מה שיש המכנים "עשבים רעילים" בחסות הידוע בהבנות עקבה ושארם א-שייח', כלומר חיסול המורדים נגד התוכניות הללו, דבר שאין ביכולתה לעשות. כל זה נעשה במסווה של תיאום ביטחוני, שאין לו עוד תפקיד מלבד הגנה על ביטחון הכיבוש וההתיישבות, ואינו משפיע על יכולתו ליישם את תוכניותיו, שאינן מקבלות עוד פרשנות, לעקור את עצם המחשבה. של סיום הכיבוש וחילוץ מדינה פלסטינית עצמאית. שוב, הדבר נעשה בתיאום עם שירותי הביון האמריקאים, שהממשל שלהם מדבר על פתרון שתי המדינות כסיסמה ריקה ללא תוכן מעשי או פוליטי, ועניינו היחיד הוא להרחיב את מצב הנורמליזציה עם הערבי. מדינות ללא כל מחיר, במיוחד בכל הנוגע לעניין הפלסטיני ולסכסוך הפלסטיני-ישראלי.

השאלה בלב האנשים היא: כיצד יכולה הרשות הפלסטינית והמגמה השלטת של מפלגת השלטון שלה לנקוט עמדה אפורה ומעורפלת, ואף להעמיד את עצמה מול רצון האיתנות הלאומית שהביע מחנה ג'נין, העיר העתיקה של שכם ועוד הרבה מחנות ואתרים? מבלי להבין את ההנהגה הדומיננטית הזו של הכוח; העם הפלסטיני, שסיפק לו הזדמנות אחת אחרי השנייה מאז הקמתו, על מנת, ראשית, להימנע מעימות פנימי, ושנית, שהכוחות הללו השולטים בזירת הפילוג יהפכו את מסלולם ויכנעו לרצון עמו אחדות והתנגדות. אולם התברר שסבלנותם של האנשים פקעה והם משוכנעים שהסכנה משפיעה בבירור לא רק על עתיד יכולתם לחלץ את זכויותיו, אלא גם מאיימת על קיומו ועל יכולתם להישאר בארץ זו.

קם אל מול התוקפנות

מול תבוסת יוני והשלמת כיבוש פלסטין, היווה קרב הכבוד נקודת מפנה אסטרטגית שאפשרה לתנועת הפתח ולסיעות ההתנגדות הפלסטיניות לקחת יוזמה להובלת צעדת המהפכה. כמו כן, לנוכח תוצאות המלחמה בלבנון וכוחות ארגון השחרור ופינוייהם מקווי החזית הצפוניים, התפוצץ ההתקוממות הגדולה. ברור היום, ולאור תוקפנות פשיסטית זו, שמוקדי ההתנגדות על צורותיה השונות יתפוצצו, במיוחד בהיעדר אסטרטגיה לאומית המאגדת את ההתנגדות בשירות המטרות הלאומיות. מה שחדש הפעם הוא שמוקדי ההתנגדות הללו יוצאים מהריסות הפילוג ומצב הקריסה או כמעט קריסה המאפיין את התנועה הלאומית, ולאור עמידתה של הרשות בהתחייבויותיה הביטחוניות שמעמידות אותה או כמעט בעימות. עם אנשיה, ועל חשבון החממה העממית שהושקה מאז קרב הכבוד ויציבותה של ביירות.וההתקוממות הגדולה. כמו כן, לאור מאמציה של תנועת חמאס להשלים את מה שמכונה הפסקת אש ארוכת טווח המנציחה את ההפרדה ומבודדת את עזה מתפקידה ההיסטורי כמנוף לתנועה הלאומית ולשימור הזהות המאוחדת של עמנו.

טרגדיה חוזרת: קומדיה שחורה

האם ההיסטוריה מכינה את עצמה לקומדיה השחורה הזו שהעם הפלסטיני שילם עליה בדם, בקורבנות ובאדמה? האם התנועה הלאומית בראשות "פתח אל-כראמה" תישאר נעולה במשבר שלה להתאבל על צעדה, להקריב את הצעדה והקורבנות של עשרות אלפי חללים, על מזבח אשליית השלום ותעתוע המאבק המפלג על "לגיטימציה לכאורה" עם תנועת חמאס, המהווה את ההיבט הטרגי האחר של מושג המשילות והכוח בחניתות הכיבוש ושביתת הנשק? לטווח ארוך הצד השני של התיאום הביטחוני ושניהם חופשיים.

חוסר סבלנות של אנשים

התגובות הפופולריות בעקבות הקרב על מחנה ג'נין הן כמו הפעמון האחרון והאור האדום שצריכים להצית את החושים והאחריות של כולם, ללא קשר לנסיבותיו, ואולי יציאתם מהמסורת של עמנו, במיוחד במהלך הלוויות של הקדושים, אך היא משקפת את חוסר הסבלנות של האנשים, ואת מידת הצורך שלהם לסקור את תהליך השחיקה.והסיבות לבידוד שחוותה התנועה הלאומית וכוחותיה העיקריים, וכל המערכת הפוליטית הרעועה.

המבחן האחרון: ממשלת האחדות והאיתנות

המבחן האחרון הוא מה ייבע מהמפגש האפשרי של המזכירים הכלליים, שמצרים הכריזה על אירוחה בסוף החודש, במיוחד מבחינת מידת היכולת לצאת מפגישה כזו עם עמדה לאומית מאוחדת. החותכת את הסיבות לקריסה והתפוררות, ומובילה למפת דרכים לאומית המגלמת את הצורך של העם הפלסטיני ואת מעמד המטרה הלאומית שלו לסיים את הפילוג לאלתר, ולהכריז על הקמת ממשלת המעבר של "אחדות איתנות והצלה לאומית", שחייבים לכלול את כולם ולהעמיד אותם לפני אחריותם, כלומר עצירת קצוות רופפים בדלנים בעזה, ואיומי המקל והפתרונות הביטחוניים בגדה המערבית, והסכנות שהם מתריעים מפניהם. אסטרטגיה קיומית, החזרת מעמדם של המוסדות הלאומיים המכילים ברמת הארגון והסמכות כהקדמה להחזרת האמון והזכויות החוקתיות של העם, המאפשרת לו ללא עוררין או מניפולציה לבחור את הנהגתו הלאומית במסגרת האיחוד המאוחד. ארגון השחרור והשבת אופיו החזיתי כנציג הלגיטימי היחיד של עמנו ומנהיג מאבק השחרור שלו, ובניית פונקציה מחדש ותפקידה של הרשות הלאומית לפי עדיפות האיתנות והיכולת לשרוד ולהתמודד עם הסכנות הקרבות. . זהו המבחן המעשי הרחק מצריכת התקשורת ובזבוז הזמן. באשר להמשך ההימורים וההימורים הכושלים, נטישת דרישות האחריות הלאומית והמאבק על הלגיטימיות של הייצוג תחת הריסות מה שהותירה מאחור הפילוג ההרסני, זה כבר לא שולל אף אחד ומושמע בהדרגה על ידי העם. . הזמן הזה חלף, הרוב המוחץ הבין את דרכם לחופש.