נגד האפאצ'י

מנהיגי המושבה, המנגנונים והאדונים שנטעו אותה בלב העולם הערבי, במטרה לקרוע אותה, לייבש אותה ולהכניס אותה למצב של מתח, נחשלות ונחיתות, הם הזויים באמצעות הקולוניאליזם, תפקיד מודיעיני, הרסני, כובש ופונקציונלי שהמושבה ממלאת בשירות המדינות הקולוניאליות, האימפריאליסטיות, הקפיטליסטיות של המערב. הם הוזים אם הם מנחשים שהיא תנצח בסופו של דבר.

The colony works to achieve its goal, to transform Palestine into a Zionist, Hebrew, Israeli, Jewish colony, by achieving two objectives:
The first: the occupation of the entire map of Palestine, and this was done in three stages: 1- Employing foreign Jews and transferring them to Palestine during the British colonial mandate from the end of World War I until the end of World War II 1917 -1948, 2- הכרזת הקמת המושבה בתאריך 5/15/1948 על שני שלישים ממפת פלסטין, 3- כיבוש שאר פלסטין בשנת 1967, וכך הם השיגו את התוכנית שלהם ראשונה זו ראשונה. מטרה.

השני: עקירה, גירוש וגירוש של הפלסטינים ממולדתם, שאין להם מולדת מלבד, אך הם נכשלו אסטרטגית בהשגת מטרה זו, שכן מחצית מהעם הפלסטיני נעקרו ונעקרו ממולדתם, אך other half remained in the first occupation zones in 1948, and the second occupation zone in 1967, and today The number of steadfast Palestinians residing in Palestine exceeds seven million. They are the tool of rejection and struggle against the entire Israeli colonial and expansionist project.

המושבה, כליה ומנהיגיה נמצאים באשליה שהם לא יהיו זהים לקולוניאליסטים האירופאים הזרים באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, ושהם לא יעזבו מובסים ומובסים כפי שהאירופים עזבו את מושבותיהם, למרות הצבא שלהם. , עליונות ביטחונית, מדינית וכלכלית.

המושבה עדיפה על העם הפלסטיני בכלים הזמינים, ביכולותיו, בבריתות וביכולות, אל מול חולשת היכולות המוגבלות של הפלסטינים, בריתותיהם חסרות יכולת פעולה והיעדר מנופים רציניים התורמים. לאיתנותם ולמאבקם.לכן, אין להם ברירה אלא להמשיך ולעבוד ביציבות ובהקרבה במהלך המאבק.

קרב ג'נין, והתקפת הכוחות המתיישבים, על ידי המשך המדיניות הישראלית של בידוד ערים, שכונות, כפרים, ארגונים או יחידים, כל אחד מהם בנפרד מהשני, כדי להקל על ההסתערות עליו. וזה הוא מה שהיא עושה עם ג'נין, בפני עצמה, ואחר כך שכם וכו'. נראה שההתנגדות למדה את הלקח והבינה מה נדרש ממנה, ולכן היא לוותה בערנות, למרות עליית הקדושים. קורבנות העימות.אויבם לימד אותם לקח, שהביא לפיתוח פעולותיו לראשונה באמצעות התערבות התעופה, להצלת המצור בו נפלו כוחותיו התוקפים.

ההתנגדות משלמת את המחיר בהקרבה, אך תפקידה מתחזק ותמיכתה העממית מתרחבת, כי ההימור על דו-קיום עם הכיבוש והגעה לנוסחאות פוליטיות אינו אפשרי עוד, וכי תיאום ביטחוני בין רמאללה לתל-אביב, והשקט הביטחוני. בין עזה לתל אביב הפכו לבלתי מקובלים, עבור שני הצדדים של המספר הכולל של הפלסטינים, בין אם בבנק או במגזר.